מאגר הכתר הושע פרק יב עם פירוש ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד

פרק יב
[א] סְבָבֻ֤נִֽי בְכַ֙חַשׁ֙ אֶפְרַ֔יִם וּבְמִרְמָ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וִיהוּדָ֗ה עֹ֥ד רָד֙ עִם־אֵ֔ל וְעִם־קְדוֹשִׁ֖ים נֶאֱמָֽן:
[ב] אֶפְרַ֜יִם רֹעֶ֥ה ר֙וּחַ֙ וְרֹדֵ֣ף קָדִ֔ים כָּל־הַיּ֕וֹם כָּזָ֥ב וָשֹׁ֖ד יַרְבֶּ֑ה וּבְרִית֙ עִם־אַשּׁ֣וּר יִכְרֹ֔תוּ וְשֶׁ֖מֶן לְמִצְרַ֥יִם יוּבָֽל:
[ג] וְרִ֥יב לַֽיהוָ֖ה עִם־יְהוּדָ֑ה וְלִפְקֹ֤ד עַֽל־יַעֲקֹב֙ כִּדְרָכָ֔יו כְּמַעֲלָלָ֖יו יָשִׁ֥יב לֽוֹ:
[ד] בַּבֶּ֖טֶן עָקַ֣ב אֶת־אָחִ֑יו וּבְאוֹנ֖וֹ שָׂרָ֥ה אֶת־אֱלֹהִֽים:
[ה] וַיָּ֤שַׂר אֶל־מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל בָּכָ֖ה וַיִּתְחַנֶּן־ל֑וֹ בֵּֽית־אֵל֙ יִמְצָאֶ֔נּוּ וְשָׁ֖ם יְדַבֵּ֥ר עִמָּֽנוּ:
[ו] וַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַצְּבָא֑וֹת יְהוָ֖ה זִכְרֽוֹ:
[ז] וְאַתָּ֖ה בֵּאלֹהֶ֣יךָ תָשׁ֑וּב חֶ֤סֶד וּמִשְׁפָּט֙ שְׁמֹ֔ר וְקַוֵּ֥ה אֶל־אֱלֹהֶ֖יךָ תָּמִֽיד:
[ח] כְּנַ֗עַן בְּיָד֛וֹ מֹאזְנֵ֥י מִרְמָ֖ה לַעֲשֹׁ֥ק אָהֵֽב:
[ט] וַיֹּ֣אמֶר אֶפְרַ֔יִם אַ֣ךְ עָשַׁ֔רְתִּי מָצָ֥אתִי א֖וֹן לִ֑י כָּל־יְגִיעַ֕י לֹ֥א יִמְצְאוּ־לִ֖י עָוֺ֥ן אֲשֶׁר־חֵֽטְא:
[י] וְאָנֹכִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עֹ֛ד אוֹשִֽׁיבְךָ֥ בָאֳהָלִ֖ים כִּימֵ֥י מוֹעֵֽד:
[יא] וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים וְאָנֹכִ֖י חָז֣וֹן הִרְבֵּ֑יתִי וּבְיַ֥ד הַנְּבִיאִ֖ים אֲדַמֶּֽה:
[יב] אִם־גִּלְעָ֥ד אָ֙וֶן֙ אַךְ־שָׁ֣וְא הָי֔וּ בַּגִּלְגָּ֖ל שְׁוָרִ֣ים זִבֵּ֑חוּ גַּ֤ם מִזְבְּחוֹתָם֙ כְּגַלִּ֔ים עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי:
[יג] וַיִּבְרַ֥ח יַעֲקֹ֖ב שְׂדֵ֣ה אֲרָ֑ם וַיַּעֲבֹ֤ד יִשְׂרָאֵל֙ בְּאִשָּׁ֔ה וּבְאִשָּׁ֖ה שָׁמָֽר:
[יד] וּבְנָבִ֕יא הֶעֱלָ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וּבְנָבִ֖יא נִשְׁמָֽר:
[טו] הִכְעִ֥יס אֶפְרַ֖יִם תַּמְרוּרִ֑ים וְדָמָיו֙ עָלָ֣יו יִטּ֔וֹשׁ וְחֶ֨רְפָּת֔וֹ יָשִׁ֥יב ל֖וֹ אֲדֹנָֽיו:

פרק יב
(א-ג) ויהודה עוד רד עם אל - פירוש: ויהודה יחשוב שישלוט עם הקדוש ברוך הוא , או עם קדושים נאמן; לא! כי ריב ליי' עם יהודה - כלומר: כמו שחטא ישראל כך חטא יהודה. רד - דמיונו: "וירד מים עד ים" (תה' עב , ח). ולפקד על יעקב כדרכיו וכמעלליו (בנוסחנו: כמעלליו) ישיב לו - יאמר הנביא: על כן ישיב ליעקב כמעלליו , כי יזכר כמה טובות עשה עמו מנעוריו , ולא הועיל לו מאומה. (ד-ה) בבטן עקב את אחיו - כמו שנאמר "ויעקביני זה פעמים" (בר' כז , לו). ובכחו שרה את אלהים , וגם שרה עם המלאך ויוכל לו; בכה המלאך ויתחנן לו. וגם בביתאל (בנוסחנו: בית - אל) מצא אותו הקדוש ברוך הוא ושם דיבר עמו. ויש מפרשים: ושם דבר בשבילינו. (ו) ויי' אלהי צבאות (בנוסחנו: הצבאות) ישראל - כמו שנאמר "והוצאתי את צבאותי את עמי" (שמ' ז , ד). יי' זכרו - כמו שאמר למשה: "זה זכרי לדור דר" (שמ' ג , טו). (ז-ח) וכך אמרתי לישראל: ואתה באלהיך תשוב חסד ומשפט שמר; והם לא עשו כן , אלא כמו התגר שבידו מאזני מרמה לעשוק אהב. (ט) ומאחר שעשק אפרים , אמר: עשרתי וגם מצאתי הון לי , ומכל יגיעי לא ימצאו לי שעשיתי עון. (י) ואנכי יי' אלהיך מארץ מצרים עוד אושיבך באהלים כימי מועד - פירוש: יאמר הקדוש ברוך הוא: אני הוצאתי אתם ממצרים וצויתי להם את המצוֹת , והם לא שמרו אותם; על כן אַגְלה אותם מעל אדמתם ואושיב אותם באהלים כימי מועד - כלומר: לא יבואו ימים מועטים (ראה דנ' יב , ז: "מועד מועדים וחצי"). (יא) ודיברתי על הנביאים - פירוש: מזו הרעה שאביא עליהם כבר דיברתי אל הנביאים , וחזון הרביתי; ; וביד הנביאים אדמה - נתתי דמיונות. (יב) אם גלעד און - פירוש: אם תביט בגלעד , והנה עשו און ואך שוא היו. וגם בגלגל שוורים זיבחו לפסילים , גם מזבחות הקימו כמו תלמי שדי. (יג) ויברח יעקב שדה ארם - פירוש: זה יחזור למעלה על מה שאמר אפרים: "אך עשרתי" בלא עשק (פס' ט). והיאך יתכן זה? הלא ברח יעקב לבדו בלא כלום בשדה ארם , ועבד ישראל ללבן בעבור נשיו , כמו שאמר "אעבדך שבע שנים ברחל" (בר' כט , יח); ובעבור אשתו שמר הצאן!? (יד) ובנביא העלה - פירוש: על יד נביא העלה יי' את ישראל , ועל יד נביא נשמר ישראל. (טו) הכעיס אפרים תמרורים - פירוש: הכעיס אפרים הקדוש ברוך הוא בגלוי. ודמיונו: "הציבי לך ציונים הקימי (לפנינו: שִׂמִי) לך תמרורים" (יר' לא , כ); תמרורים - כמו 'ציונים'; ו'ציון' - דבר שתראה לכל.