מאגר הכתר הושע פרק יב עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק יב
[א] סְבָבֻ֤נִֽי בְכַ֙חַשׁ֙ אֶפְרַ֔יִם וּבְמִרְמָ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וִיהוּדָ֗ה עֹ֥ד רָד֙ עִם־אֵ֔ל וְעִם־קְדוֹשִׁ֖ים נֶאֱמָֽן:
[ב] אֶפְרַ֜יִם רֹעֶ֥ה ר֙וּחַ֙ וְרֹדֵ֣ף קָדִ֔ים כָּל־הַיּ֕וֹם כָּזָ֥ב וָשֹׁ֖ד יַרְבֶּ֑ה וּבְרִית֙ עִם־אַשּׁ֣וּר יִכְרֹ֔תוּ וְשֶׁ֖מֶן לְמִצְרַ֥יִם יוּבָֽל:
[ג] וְרִ֥יב לַֽיהוָ֖ה עִם־יְהוּדָ֑ה וְלִפְקֹ֤ד עַֽל־יַעֲקֹב֙ כִּדְרָכָ֔יו כְּמַעֲלָלָ֖יו יָשִׁ֥יב לֽוֹ:
[ד] בַּבֶּ֖טֶן עָקַ֣ב אֶת־אָחִ֑יו וּבְאוֹנ֖וֹ שָׂרָ֥ה אֶת־אֱלֹהִֽים:
[ה] וַיָּ֤שַׂר אֶל־מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל בָּכָ֖ה וַיִּתְחַנֶּן־ל֑וֹ בֵּֽית־אֵל֙ יִמְצָאֶ֔נּוּ וְשָׁ֖ם יְדַבֵּ֥ר עִמָּֽנוּ:
[ו] וַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַצְּבָא֑וֹת יְהוָ֖ה זִכְרֽוֹ:
[ז] וְאַתָּ֖ה בֵּאלֹהֶ֣יךָ תָשׁ֑וּב חֶ֤סֶד וּמִשְׁפָּט֙ שְׁמֹ֔ר וְקַוֵּ֥ה אֶל־אֱלֹהֶ֖יךָ תָּמִֽיד:
[ח] כְּנַ֗עַן בְּיָד֛וֹ מֹאזְנֵ֥י מִרְמָ֖ה לַעֲשֹׁ֥ק אָהֵֽב:
[ט] וַיֹּ֣אמֶר אֶפְרַ֔יִם אַ֣ךְ עָשַׁ֔רְתִּי מָצָ֥אתִי א֖וֹן לִ֑י כָּל־יְגִיעַ֕י לֹ֥א יִמְצְאוּ־לִ֖י עָוֺ֥ן אֲשֶׁר־חֵֽטְא:
[י] וְאָנֹכִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עֹ֛ד אוֹשִֽׁיבְךָ֥ בָאֳהָלִ֖ים כִּימֵ֥י מוֹעֵֽד:
[יא] וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים וְאָנֹכִ֖י חָז֣וֹן הִרְבֵּ֑יתִי וּבְיַ֥ד הַנְּבִיאִ֖ים אֲדַמֶּֽה:
[יב] אִם־גִּלְעָ֥ד אָ֙וֶן֙ אַךְ־שָׁ֣וְא הָי֔וּ בַּגִּלְגָּ֖ל שְׁוָרִ֣ים זִבֵּ֑חוּ גַּ֤ם מִזְבְּחוֹתָם֙ כְּגַלִּ֔ים עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי:
[יג] וַיִּבְרַ֥ח יַעֲקֹ֖ב שְׂדֵ֣ה אֲרָ֑ם וַיַּעֲבֹ֤ד יִשְׂרָאֵל֙ בְּאִשָּׁ֔ה וּבְאִשָּׁ֖ה שָׁמָֽר:
[יד] וּבְנָבִ֕יא הֶעֱלָ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וּבְנָבִ֖יא נִשְׁמָֽר:
[טו] הִכְעִ֥יס אֶפְרַ֖יִם תַּמְרוּרִ֑ים וְדָמָיו֙ עָלָ֣יו יִטּ֔וֹשׁ וְחֶ֨רְפָּת֔וֹ יָשִׁ֥יב ל֖וֹ אֲדֹנָֽיו:

פרק יב
(א) ויהודה עוד רד עם אל - אע"פ שחטא ישראל , עדיין יהודה היה מתחזק עם השם. ורד הוא מלשון "הרודד עמי תחתי" (תה' קמד , ב); כאשר תאמר "רך" (מ"ב כב , יט) מן 'רכך' , כך תאמר רד מן 'רדד'. (ג) וריב ליי' עם יהודה - שגם הוא חזר לחטוא , ועתיד הוא לפקוד על יעקב כדרכיו. (ד) בבטן עקב את אחיו - מזכיר החסדים שעשה לו השם , שגיבְּרוֹ על אויביו: בבטן תפש יעקב עקב אחיו (ראה בר' כה , כו) ולא היה מניחו לצאת. ובאונו שרה את אלהים - המלאך (ראה בר' לב , כה - כז). (ה) וישר אל מלאך ויוכל לו - על משקל 'ויקם'; ושני שרשים הם: 'שׂרה' (ראה לעיל , ד) ו'שׂור'. בכה ויתחנן לו - והיה אומר: ביתאל (בנוסחנו: בית אל) ימצאנו - השם ליעקב. ושם ידבר עמנו - גם אני אהיה שם , והוא יברך אותך , ומה אתה צריך לברכתי? (ו) ויי' אלהי הצבאות יי' זכרו - הוא שהיה , הוא שיהיה. (ז) אם תשוב - ותקוה אליו , הוא יושיעך תמיד. (ח) כנען בידו מאזני מרמה - הוא אפרים; כמו "כנעניה נכבדי ארץ" (יש' כג , ח). (ט) ויאמר אפרים אך עשרתי - ומתגאה בעושרו. מצאתי און לי - כח ואיילות. בכל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר הוא חשוב חטא - כך הוא מתפאר; וזו היא מדה קשה על עונותיו. [ואני הכותב שמעתי מפי רבי: כשבאו השבטים לפני יוסף ואמרו "הננו לך לעבדים" (ראה בר' נ , יח) , נשא קל וחומר בעצמו (ראה מגילה טז , ב) , ואתה אומר: עבדא דמאן נכסיה דמאן (ע"פ ב"ר סז , ה)]?!. (י) ואנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך (ע"פ שמ' כ , ב) מארץ מצרים - ושכחת אותי. עוד אושיבך באהלים כימי מועד - כמו שעשיתי לך במדבר , שישבתם בסוכות ענני כבוד (ראה לק"ט וי' סז , ב). וזה יהיה לימות המשיח , שכל ישראל יצאו מעיירות הגוים למדבר , כמו שכתבנו למעלה (הו' ב , טז). (יא) ודיברתי על לב הנביאים - להחזירך למוטב אלי. וביד הנביאים אדמה - דמיונות , כדי שיכירו כי אני מדבר להם , ולא יסברו כי דברי חלומות הם; כמו שהראה מעשה המרכבה ליחזקאל (פרק א) ולישעיה (פרק ו). (יב) אם גלעד מלאה און , אך שוא היו גם בגלגל - שבכל מקום הם חוטאים. (יג) ויברח יעקב שדה ארם - מזכיר חסדי השם שעשה לו , שהיה שפל ובורח ועבד באשה ושמר - והמתין כמה שנים עליה , ואחריכן ירד למצרים. (יד) ובנביא העלה - אותו משם , ובנביא נשמר - בכל הדרך שהלך. (טו) ואפרים לא זכר כל זאת , אלא הכעיס לַשֵם תמרורים - לשון "מורת רוח" (בר' כו , לה). ודמיו עליו יטוש - לשון הטלה והשלכה הוא , כמו "ויטש על המחנה" (במ' יא , לא).