מאגר הכתר הושע פרק יב עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק יב
(א) ויהודה עוד רד - עדיין הוא דָבֵק עם יי' , ועם אלהים קדושים נאמן - ולא כיזב לי. רד - כמו "וירדהו אל כפיו" (שו' יד , ט); "וירד על הכרבים ועל התמורות את הזהב" (מ"א ו , לב). (ב) רעה רוח ורדף קדים כל היום - מבקר ועד ערב. כזב ושֹד ירבה - לעצמו; ולא ישוב אלי בבא השוד אליו , אלא עשה ברית עם אשור לעזרו , ושמן וצרי למצרים יובל - למנחה , שיסייעוהו. (ג) וריב ליי' עם יהודה - שטעה אחריו אחרי כן; וסוף עתיד לפקוד על יעקב כולו כדרכיו - שיגלה מארצו. (ד-ה) שכמה טובות גמלתי לו מנעוריו: שאף אחיו הגדול ממנו , הראוי לבכורה - סייעתי על ידו לעוקבו וליקח את בכורתו הראויה לו בהוָלדו מבטן אמו. בבטן - בלידת אחיו , שהיה בכור מבטן. ובאונו שנתתי לו שרה אף את אלהים ויוכל כנגדו , שבכה המלאך - לברכו ולהשלים אתו על מה שעשה לו; כל כך היה גדול בעיניו. בית אל ימצא עוד - את אלהים , ושם ידבר - כאיש את רעהו , דרך אהבה וריעות. עמנו - שלא היה פחד המלאך עליו. כל כך הבטחתיו , אע"פ שהִזיקוֹ בראשונה ויָרֵא אֹתו , כדכתיב "כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי" (בר' לב , לא). והמקום אמר: עמנו - כמו "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בר' א , כו); "הן האדם היה כאחד ממנו" (בר' ג , כב); "הבה נרדה" (בר' יא , ז); ולפי ש'אלהים' משמש לשון רבים. (ו) ויי' אלהי הצבאות - צִבְאות מעלה ומטה; שהשלים אויביו אִתו אז , והשׂיר אֹתו עם אלהים ועם אנשים (ע"פ בר' לב , כט) אז , והוליכו והושיבו בטח אז - יי' זכרו עדיין , וככחו אז כחו עתה (ע"פ יהו' יד , יא) לעשות לך גדולות ונוראות כאלה וכאלה (ע"פ דב' י , כא) , להושיבך בטח (ע"פ יר' לב , לז) ולהשלים אויבך אתך (ע"פ מש' טז , ז). (ז) ובלבד - אתה באלהיך תשוב , חסד ומשפט שלו שמור , וצפה וקוה אל יי' אלהיך (בנוסחנו: אל אלהיך) תמיד; כי בכך תלוי הכל , ולא קצרה ידו מהושיע וכבדה אזנו משמֹע (ע"פ יש' נט , א) , (ח-ט) אבל ככנען וסוחר , שבידו מאזני מרמה , שלעשק אהב וסבור להתעשר בכך ולא ישוב מעמל שבידו , כן ויאמר אפרים: אך עשרתי מצאתי הון לי במרמתי , כל יגיעי שאיגע בכך לא ימצאו לי בדין עון - שיהא לי חיוב ועונש בו. און - כמו "הון" (יח' כז , יב); כמו "אשתוללו" (תה' עו , ו) - 'השתוללו'. (י) והרי אנכי יי' אלהיך מארץ מצרים , שעוד הייתי מושיבך באהלים - בטח מאין מחריד (ע"פ יח' לד , כח). כימי מועד - שהייתי נועד לך (ע"פ שמ' כט , מג) ושוכן בתוכך במדבר. (יא) והרבה דברתי לך על ידי הנביאים - שתשוב אלי ואושיבך בטח (ע"פ יר' לב , לז). ולא פעם ופעמים ושלש , אלא חזון הרבתי (בנוסחנו: הרביתי) לך מימי ירבעם בן נבט. וביד הנביאים אני מדמה לך - מה לעשות לך כשאר גוים שהחרבתי , לְאַיֵים עליך , ולא שמעת; שהרי תראה מה עלה בחבריך: (יב) אם גלעד היו פועלי און , אך שוא - בשוא נתעו ושוא היתה תמורתם (ע"פ איוב טו , לא); שהרי בגלגל שוורים זבחו , גם מזבחותם שזבחו שם - חרבה ושממה (ע"פ יר' מד , ו) הן , כגלים. (יג) והיה לך לזכור חסדים שגמלתי לאביכם , שברח שדה ארם (ראה בר' כח , ז) , ולא מצא אשה אלא בעבודה ששמר ועבד בצאן , וסוף היה לעם רב (ראה בר' ל , כה - מג). (יד) ובנביא העלה אותם ממצרים מעבדותם , ובנביא נשמר כל הימים; והיה לו לשמע בקול נביאי כל הימים. (טו) והוא הכעיס אותי בתמרורים ובעצבון רוח ודמיו ששפך.