מאגר הכתר הושע פרק יב עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק יב
(א) ויהודה עוד רד עם אל - לאחר שגלו עשרת השבטים , עדיין דבק יהודה באלהיו. רד - כמו "וירד על הכרובים ועל התימורות את הזהב" (מ"א ו , לב): הדביק את הזהב על הכרובים. (ב) אפרים רועה רוח ורודף קדים - שמצפים לעזרת מצרים שהוא רוח; וכן הוא אומר "ומצרים הבל וריק יעזורו" (יש' ל , ז). וברית עם אשור יכרותו - שיעזור זה לזה בעת צרתו. ושמן למצרים יובל - שמובילים מנחה למצרים משמן הטוב (ע"פ מ"ב כ , יג) שבארץ ישראל; וכן הוא אומר "ותשורי למלך בשמן" (יש' נז , ט). (ג) וריב ליי' עם יהודה - למעלה הוא אומר "ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן" (פס' א) , וכאן הוא אומר וריב ליי' עם יהודה!? אלא כאדם האומר לחבירו: לפניך עם פלוני אריב על מה שעשה לי , ותהיה בינינו מוכיח. כמו כן אמר הקדוש ברוך הוא ליהודה , שהוא צדיק , אומר לו: לפניך אגלה את ריבי שיש ביני ובין יעקב , ולפקוד עליו כדרכיו. (ד-ה) בבטן עקב את אחיו - זהו הריב שביני ובינו (ראה לעיל , ג) כשעשיתי לו כל זה , שנתתי לו שררה: אפילו בבטן אמו , כשיצא עשו , "וידו אוחזת בעקב עשו" (בר' כה , כו); ובאונו שרה את אלהים - ולאחר שיצא מבטן אמו שרה בכוחו עם המלאך: וישר אל מלאך ויוכל לו; שהרי המלאך ביקש ממנו ואמר: "שלחני כי עלה השחר" (בר' לב , כז). ביתאל (בנוסחנו: בית - אל) ימצאנו ושם ידבר עמנו - הוא בירכו ואמר לו: "שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך" (בר' לה , י); לא תאמר שמעצמי בירכתיך את הברכה הזאת , שהרי הקדוש ברוך הוא הסכים עמי בברכתי , ובביתאל תמצאנו להקדוש ברוך הוא ושם ידבר עמנו - שיסכים עמי בברכתי שבביתאל; שכמו כן בירכוֹ , דכתיב "ויאמר... אלהים שמך יעקב..." (שם). (ו-ז) ויי' אלהי הצבאות יי' זכרו - פתרון: זה שמו של הקדוש ברוך הוא , כמה דאת אמר "זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור" (שמ' ג , טו). כמו שעשה הקדוש ברוך הוא ליעקב , כמו כן יוכל לעשות לכם; כמו שכוחו אז כן כוחו עתה (ע"פ יהו' יד , יא) לעזור לכם , אם אתם לאלהיכם תשובו ותקוו אליו תמיד. (ח) כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב - לא תהיו אוהבים לעשוק כסוחר זה , שאוהב לעשוק את בני אדם במאזני מרמה שלו. (ט-י) ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי - כשקנו כל נכסיהם ברמאות , הם אומרים: נתעשרנו , מצאנו ממון! כל יגיעי לא ימצאו לי עון וחטא - שקניתי ברמאות אפילו שוה פרוטה. [ורבי שמעון אבי רבינו פתר: ויאמר אפרים - כך אמר אפרים , הוא ירבעם שהוא משבטו , כשהמליכוהו עליהם: עכשיו אתעשר מממונם של ישראל. מצאתי און לי - מצאתי כתב שכתוב בו שכל ישראל עבדים לי , לפי שאמרו השבטים ליוסף: "הננו לך לעבדים" (בר' נ , יח); כל יגיעיי לא ימצאו לי עון אשר חטא - מאחר שהם עבדיי , כל יגיעיי שאטול מהם לא ימצאו לי חטא. ואנכי יי' אלהיך מארץ מצרים - אותו כתב מצאתי לי להעביד לי את ישראל , כמה דאת אמר "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים , לא ימכרו ממכרת עבד" (צירוף של וי' כה , נה עם שם , מב) , אבל אותו הכתב שכתוב בו: ואנכי יי' אלהיך מארץ מצרים - לא מצאתי לי; שהוחסך מאת הקדוש ברוך הוא ועבד לבעלים שעשה. ואני פתרתי כתרגומו: ויאמר אפרים אך עשרתי - כלומר: כשהם חוטאים לפני היה להם לומר: למה אנו חוטאים ליי'? והלא כל העושר שמצאנו , כל נכסינו שיגענו בהם , לא ימצאו כופר (ע"פ איוב לג , כד) לנו ביום עברה (ע"פ מש' יא , ד) לעון ול חטא אשר חטאנו.] ואנכי יי' אלהיך מארץ מצרים - ואם היו הם אומרים כך , שהתוודו על עונם (ע"פ וי' כו , מ) - אני יי' שהוצאתים מארץ מצרים , אני הוא שהייתי מושיבם עדיין באהלים כימי מועד צאתם ממצרים (ע"פ דב' טז , ו). (יא) ודברתי על הנביאים - אבל אינם רוצים לשוב; שהרי לכמה נביאים דברתי נבואתי והרביתי נבואתי חזון הרבה. וביד הנביאים אדמה - כלומר: אני מדמה עצמי וכבודי לַנביאים - שרואים את שכינתי , לפי כשאני שולחם לישראל להשיבם מדרכיהם הרעים (ע"פ מ"ב יז , יג) , שלא ישיבו להם ויאמרו: לא דבר יי' אליכם! (יב) אם גלעד און אך שוא היו - אם לכתחילה היו יושבי גלעד רעים , ועכשיו הם רעים וחטאים ליי' מאד (ע"פ בר' יג , יג). בגלגל שורים זיבחו - לעבודה זרה. גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי - ולא תאמר: בגלגל הם כל כך חוטאים! אלא לא הניחו אפילו תלם שדה שלא הקימו מזבח לעבודה זרה. (יג) ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר - ולמה אין אתם לוקחים מוסר מיעקב אביכם ששמר ציווי אמו בשביל אשה , שציוותה עליו: "וישבת עמו ימים אחדים" (בר' כז , מד) , והלך שם ועמד שם עשרים שנה?! (יד) ובנביא העלה יי' את ישראל ממצרים - על אחת כמה וכמה שהייתם כדיי לשמור דברי הנביא , שראיתם שעל ידו נעשה אות ומופת כזה , שהעלה הקדוש ברוך הוא את ישראל מארץ מצרים על ידו. לכך אני אומר , שבדבר שהנביא מדבר אליכם הייתם כדיי לשמור ציוויו. (טו) הכעיס אפרים תמרורים - אחר יעקב אביכם אין אתם לוקחים מוסר (ראה לעיל , יג) , אבל אחר ירבעם וחביריו שחטאו והחטיאו את הרבים , שהכעיס להקדוש ברוך הוא בעגלים שעשה; ולכך באו לך תמרורים - גזירות קשות. ודמיו עליו יטוש - ולפי שהחטיאו את ישראל וגרם לדמן של ישראל לִישָפֵך על ידו , אותו דם הפילוֹ ונטש הקדוש ברוך הוא עליו - שחשב לו כאילו הוא עצמו שפך. וחרפתו ישיב לו אדניו - כמה דאת אמר "ובערתי אחרי בית ירבעם כאשר יבער הגלל עד תומו" (מ"א יד , י).