מאגר הכתר הושע פרק יב עם פירוש רש"י

פרק יב
[א] סְבָבֻ֤נִֽי בְכַ֙חַשׁ֙ אֶפְרַ֔יִם וּבְמִרְמָ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וִיהוּדָ֗ה עֹ֥ד רָד֙ עִם־אֵ֔ל וְעִם־קְדוֹשִׁ֖ים נֶאֱמָֽן:
[ב] אֶפְרַ֜יִם רֹעֶ֥ה ר֙וּחַ֙ וְרֹדֵ֣ף קָדִ֔ים כָּל־הַיּ֕וֹם כָּזָ֥ב וָשֹׁ֖ד יַרְבֶּ֑ה וּבְרִית֙ עִם־אַשּׁ֣וּר יִכְרֹ֔תוּ וְשֶׁ֖מֶן לְמִצְרַ֥יִם יוּבָֽל:
[ג] וְרִ֥יב לַֽיהוָ֖ה עִם־יְהוּדָ֑ה וְלִפְקֹ֤ד עַֽל־יַעֲקֹב֙ כִּדְרָכָ֔יו כְּמַעֲלָלָ֖יו יָשִׁ֥יב לֽוֹ:
[ד] בַּבֶּ֖טֶן עָקַ֣ב אֶת־אָחִ֑יו וּבְאוֹנ֖וֹ שָׂרָ֥ה אֶת־אֱלֹהִֽים:
[ה] וַיָּ֤שַׂר אֶל־מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל בָּכָ֖ה וַיִּתְחַנֶּן־ל֑וֹ בֵּֽית־אֵל֙ יִמְצָאֶ֔נּוּ וְשָׁ֖ם יְדַבֵּ֥ר עִמָּֽנוּ:
[ו] וַיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַצְּבָא֑וֹת יְהוָ֖ה זִכְרֽוֹ:
[ז] וְאַתָּ֖ה בֵּאלֹהֶ֣יךָ תָשׁ֑וּב חֶ֤סֶד וּמִשְׁפָּט֙ שְׁמֹ֔ר וְקַוֵּ֥ה אֶל־אֱלֹהֶ֖יךָ תָּמִֽיד:
[ח] כְּנַ֗עַן בְּיָד֛וֹ מֹאזְנֵ֥י מִרְמָ֖ה לַעֲשֹׁ֥ק אָהֵֽב:
[ט] וַיֹּ֣אמֶר אֶפְרַ֔יִם אַ֣ךְ עָשַׁ֔רְתִּי מָצָ֥אתִי א֖וֹן לִ֑י כָּל־יְגִיעַ֕י לֹ֥א יִמְצְאוּ־לִ֖י עָוֺ֥ן אֲשֶׁר־חֵֽטְא:
[י] וְאָנֹכִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עֹ֛ד אוֹשִֽׁיבְךָ֥ בָאֳהָלִ֖ים כִּימֵ֥י מוֹעֵֽד:
[יא] וְדִבַּ֙רְתִּי֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים וְאָנֹכִ֖י חָז֣וֹן הִרְבֵּ֑יתִי וּבְיַ֥ד הַנְּבִיאִ֖ים אֲדַמֶּֽה:
[יב] אִם־גִּלְעָ֥ד אָ֙וֶן֙ אַךְ־שָׁ֣וְא הָי֔וּ בַּגִּלְגָּ֖ל שְׁוָרִ֣ים זִבֵּ֑חוּ גַּ֤ם מִזְבְּחוֹתָם֙ כְּגַלִּ֔ים עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי:
[יג] וַיִּבְרַ֥ח יַעֲקֹ֖ב שְׂדֵ֣ה אֲרָ֑ם וַיַּעֲבֹ֤ד יִשְׂרָאֵל֙ בְּאִשָּׁ֔ה וּבְאִשָּׁ֖ה שָׁמָֽר:
[יד] וּבְנָבִ֕יא הֶעֱלָ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וּבְנָבִ֖יא נִשְׁמָֽר:
[טו] הִכְעִ֥יס אֶפְרַ֖יִם תַּמְרוּרִ֑ים וְדָמָיו֙ עָלָ֣יו יִטּ֔וֹשׁ וְחֶ֨רְפָּת֔וֹ יָשִׁ֥יב ל֖וֹ אֲדֹנָֽיו:

פרק יב
(א) סבבוני כבר בכחש ובמרמה אפרים ובית ישראל - מלכי עשרת השבטים וכל העם; אבל יהודה עודנו רד עם אל - מושל ביראת אלהים (ע"פ ש"ב כג , ג). רד - כמו "וירד מיעקב" (במ' כד , יט); עוד מלכיהם עם הקדוש ברוך הוא. [ועם קדושים נאמן - עירין וקדישין בשליחותו , נאמן ושומע.] (ב) רועה רוח - לשון 'רֵיע'; מתחבר לִדבר רוח , לעבודה זרה. ושמן שלהם למצרים מובילים - לתת שוחד למצרים , לעזור אותם. (ג) וריב ליי' עם יהודה - אליהם הוא מגיד את דברי ריבו אשר עשו לו אחיהם בית ישראל , ולא יתמהו בפקדו על יעקב כדרכיו. (ד) בבטן עקב את אחיו - כל אלה עשיתי לו: אֲחָזוֹ בעקבו , סימן שהוא יהא לו גביר (ע"פ בר' כז , כט). (ה) בכה - המלאך ויתחנן לו - כשאמר לו "לא אשלחך כי אם ברכתני" (בר' לב , כז) , והמלאך היה מבקש ממנו: הנח לי עכשיו! סופו של הקדוש ברוך הוא ליגלות עליך בביתאל (בנוסחנו: בית - אל) , ושם תמצאנו; ושם ידבר עמנו , והוא ואני נסכים לך על הברכות שבירכך יצחק. ואותו מלאך - שרו של עשו היה (ראה ב"ר עז , ג) , והיה מערער על הברכות. (ו) ויי' אלהי הצבאות יי' זכרו - כאשר הייתי מאז , כן אני עתה; ואם הייתם הולכים עמי בתמימות כיעקב אביכם , הייתי נוהג עמכם כאשר נהגתי עמו. (ז) ואתה באלהיך תשוב - בהבטחתו ובמשענתו שהוא מבטיחך אתה יכול לסמוך , ותשוב אליו. אך חסד ומשפט שמור - ומובטח אתה לקוות לישעו תמיד. (ח-י) כנען בידו מאזני מרמה - אתם סומכים על בצעכם , שאתם סוחרים ורמאים; ועל עושרכם אתם אומרים: אך עשרתי , ולמה לי לעבוד הקדוש ברוך הוא? מצאתי און - כח. כל יגיעי לא ימצאו לי - טוב לך אם אמרת בלבך: כל ממוני לא יהא בו ספק לכפר על עווני אשר חטאתי; כן תירגמו יונתן: "נבייא אימר להון כל עותריכון לא יתקיים לכון ביום תושלמת חוביכון". לא ימצאו - לא יסופק , כמו "ומצא להם" (במ' יא , כב). ולא יתכן לפרש כל יגיעיי - כל היגיעים לבקש עווני לא ימצאו לי עון , שאם כן היה ראוי לכתוב 'כל יגֵעיי' , בלא יו"ד , ולינקד בצרי. אבל עתה אינו לשון "יגע" (דב' כה , יח) , אלא לשון "יגיע" (תה' קכח , ב). ומדרש אגדה היה דורש בו רבי שמעון זצ"ל: מצאתי און לי - מצאתי לי שטר חוב , שיש לי מלכות על ישראל: "וילכו גם אחיו ויפלו" וגו' , "הננו לך לעבדים" (בר' נ , יח). [און לי - דיני שטר; כמו 'כותבין עליו אונו' (ראה גיטין מג , ב); וכמו 'באוני אחד ובטימי אחת' בבראשית רבה , ב). וזה פירושו: ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי - ירבעם בן נבט , שהיה משבט אפרים , מתפאר בעצמו ואומר: אך עשרתי מצאתי און לי - שטר אחד , שכל ישראל עבדים לי , שאבי קנה אותם; דכתיב "וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים" , ומה שקנה עבד קנה רבו , וכל ממונם שלי. לפיכך אין בי חטא אם אטול כל אשר להם , כי הם עבדי. מה כתיב אחריו?] ואנכי יי' אלהיך מארץ מצרים - גדוּלה הבאה לאביך במצרים , מאתי היתה. [אמר הקדוש ברוך הוא: "הננו לך לעבדים" (בר' נ , יח) לא שכחת , אבל "אנכי יי' אלהיך" שנאמר בעשרת הדברות (שמ' כ , ב) שכחת , שהעמדת שני עגלים , אחד בביתאל ואחד בדן (ראה מ"א יב , כט).] ולעניין פשוטו של מקרא: אתה אומר: מצאתי און [לי] על ידי עושר מאזני מרמה; ואנכי יי' אלהיך מארץ מצרים - שם הבחנתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור; ואף אני היודע ונפרע ממאזני מרמה העשויים מבלי הבין ומהטומן משקלותיו במלח כדי לרמות (ראה ב"מ סא , ב). עוד אושיבך באהלים - אכרית מתוכך סוחרי מרמה ואושיבך באהלים - אעמיד מכם תלמידים עוסקים בתורה. כימי מועד - כימי מועד הראשון , שהיה יעקב אביכם "יושב אהלים" (בר' כה , כז). (יא) ודברתי על הנביאים - להוכיח אתכם ולהחזיר אתכם למוטב. וביד הנביאים אדמה - נראיתי להם [במצרים] בכמה דמיות. דבר אחר: אדמה להם דבריי על ידי משלים , כדי ליישבם על לבבכם. (יב) אם גלעד אוון - אם בא להם שבר ואונס , הם גרמו לעצמם , כי אך שוא היו ובגלגל שוורים זבחו לעבודה זרה , גם מזבחותם רבים כגלים שעל תלמי שדי. תלמי שדי - היא מענית המחרישה , קרוייה 'תלם'. (יג) ויברח יעקב [שדה] וגו' - כאדם שאומר: נחזור על הראשונות שדברנו למעלה , "וישר אל מלאך" (פס' ה): ועוד זאת עשיתי לו: הוצרך לברוח לשדה ארם - ידעתם איך שמרתיו. ובאשה שמר - את הצאן. (יד) ובנביא העלה יי' וגו' - ועל שאתם מבזים את הנביאים ומלעיבים בדבריהם (ע"פ דה"ב לו , טז) , הלא בנביא העלה וגו' [ובנביא נשמר - ארבעים שנה במדבר]. (טו) הכעיס אפרים - לבוראו , לבזות את נביאיו ולבגוד בו. תמרורים הם לו , כי דמיו אשר שפך בהחטיאו את ישראל לעבודה זרה והמחטיאו לאדם קשה לו מן ההורגו , כאשר אנו למדין מעמון ומואב , שהטעו את ישראל להצמד לבעל פעור , וענשן הכתוב יותר ממצרי ואדומי שטִבעום בנהר ויצאו בחרב לקראתם (ראה ספ"ד רנב , ח) עליו יטוש - עליו יטילם הקדוש ברוך הוא. וחרפתו שחרף את שלמה , כעניין שנאמר "וירם יד במלך" (מ"א יא , כו) - שהוכיחו ברבים על אשר בנה את המלוא , כדמפורש ב'חלק' (סנה' קא , ב). ישיב לו אדוניו - הקדוש ברוך הוא , שהרי הוא הרע לעשות ממנו. [כדרך שאמור למעלה "ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא" (הו' א , ד); צדיק ראוי ליטול נקמה ולהוכיח , ומי שהחמיץ - לא זכה לכך , וטובתו הוא חובתו.]