פרק יב
[א]
סְבָבֻ֤נִֽי
בְכַ֙חַשׁ֙
אֶפְרַ֔יִם
וּבְמִרְמָ֖ה
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֑ל
וִיהוּדָ֗ה
עֹ֥ד
רָד֙
עִם־אֵ֔ל
וְעִם־קְדוֹשִׁ֖ים
נֶאֱמָֽן:
[ב]
אֶפְרַ֜יִם
רֹעֶ֥ה
ר֙וּחַ֙
וְרֹדֵ֣ף
קָדִ֔ים
כָּל־הַיּ֕וֹם
כָּזָ֥ב
וָשֹׁ֖ד
יַרְבֶּ֑ה
וּבְרִית֙
עִם־אַשּׁ֣וּר
יִכְרֹ֔תוּ
וְשֶׁ֖מֶן
לְמִצְרַ֥יִם
יוּבָֽל:
[ג]
וְרִ֥יב
לַֽיהוָ֖ה
עִם־יְהוּדָ֑ה
וְלִפְקֹ֤ד
עַֽל־יַעֲקֹב֙
כִּדְרָכָ֔יו
כְּמַעֲלָלָ֖יו
יָשִׁ֥יב
לֽוֹ:
[ד]
בַּבֶּ֖טֶן
עָקַ֣ב
אֶת־אָחִ֑יו
וּבְאוֹנ֖וֹ
שָׂרָ֥ה
אֶת־אֱלֹהִֽים:
[ה]
וַיָּ֤שַׂר
אֶל־מַלְאָךְ֙
וַיֻּכָ֔ל
בָּכָ֖ה
וַיִּתְחַנֶּן־ל֑וֹ
בֵּֽית־אֵל֙
יִמְצָאֶ֔נּוּ
וְשָׁ֖ם
יְדַבֵּ֥ר
עִמָּֽנוּ:
[ו]
וַיהוָ֖ה
אֱלֹהֵ֣י
הַצְּבָא֑וֹת
יְהוָ֖ה
זִכְרֽוֹ:
[ז]
וְאַתָּ֖ה
בֵּאלֹהֶ֣יךָ
תָשׁ֑וּב
חֶ֤סֶד
וּמִשְׁפָּט֙
שְׁמֹ֔ר
וְקַוֵּ֥ה
אֶל־אֱלֹהֶ֖יךָ
תָּמִֽיד:
[ח]
כְּנַ֗עַן
בְּיָד֛וֹ
מֹאזְנֵ֥י
מִרְמָ֖ה
לַעֲשֹׁ֥ק
אָהֵֽב:
[ט]
וַיֹּ֣אמֶר
אֶפְרַ֔יִם
אַ֣ךְ
עָשַׁ֔רְתִּי
מָצָ֥אתִי
א֖וֹן
לִ֑י
כָּל־יְגִיעַ֕י
לֹ֥א
יִמְצְאוּ־לִ֖י
עָוֺ֥ן
אֲשֶׁר־חֵֽטְא:
[י]
וְאָנֹכִ֛י
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
מֵאֶ֣רֶץ
מִצְרָ֑יִם
עֹ֛ד
אוֹשִֽׁיבְךָ֥
בָאֳהָלִ֖ים
כִּימֵ֥י
מוֹעֵֽד:
[יא]
וְדִבַּ֙רְתִּי֙
עַל־הַנְּבִיאִ֔ים
וְאָנֹכִ֖י
חָז֣וֹן
הִרְבֵּ֑יתִי
וּבְיַ֥ד
הַנְּבִיאִ֖ים
אֲדַמֶּֽה:
[יב]
אִם־גִּלְעָ֥ד
אָ֙וֶן֙
אַךְ־שָׁ֣וְא
הָי֔וּ
בַּגִּלְגָּ֖ל
שְׁוָרִ֣ים
זִבֵּ֑חוּ
גַּ֤ם
מִזְבְּחוֹתָם֙
כְּגַלִּ֔ים
עַ֖ל
תַּלְמֵ֥י
שָׂדָֽי:
[יג]
וַיִּבְרַ֥ח
יַעֲקֹ֖ב
שְׂדֵ֣ה
אֲרָ֑ם
וַיַּעֲבֹ֤ד
יִשְׂרָאֵל֙
בְּאִשָּׁ֔ה
וּבְאִשָּׁ֖ה
שָׁמָֽר:
[יד]
וּבְנָבִ֕יא
הֶעֱלָ֧ה
יְהוָ֛ה
אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל
מִמִּצְרָ֑יִם
וּבְנָבִ֖יא
נִשְׁמָֽר:
[טו]
הִכְעִ֥יס
אֶפְרַ֖יִם
תַּמְרוּרִ֑ים
וְדָמָיו֙
עָלָ֣יו
יִטּ֔וֹשׁ
וְחֶ֨רְפָּת֔וֹ
יָשִׁ֥יב
ל֖וֹ
אֲדֹנָֽיו:
פרק יב
(א)
סבבוני
כבר
בכחש
ובמרמה
אפרים
ובית
ישראל
-
מלכי
עשרת
השבטים
וכל
העם;
אבל
יהודה
עודנו
רד
עם
אל
-
מושל
ביראת
אלהים
(ע"פ
ש"ב
כג
,
ג).
רד
-
כמו
"וירד
מיעקב"
(במ'
כד
,
יט);
עוד
מלכיהם
עם
הקדוש
ברוך
הוא.
[ועם
קדושים
נאמן
-
עירין
וקדישין
בשליחותו
,
נאמן
ושומע.]
(ב)
רועה
רוח
-
לשון
'רֵיע';
מתחבר
לִדבר
רוח
,
לעבודה
זרה.
ושמן
שלהם
למצרים
מובילים
-
לתת
שוחד
למצרים
,
לעזור
אותם.
(ג)
וריב
ליי'
עם
יהודה
-
אליהם
הוא
מגיד
את
דברי
ריבו
אשר
עשו
לו
אחיהם
בית
ישראל
,
ולא
יתמהו
בפקדו
על
יעקב
כדרכיו.
(ד)
בבטן
עקב
את
אחיו
-
כל
אלה
עשיתי
לו:
אֲחָזוֹ
בעקבו
,
סימן
שהוא
יהא
לו
גביר
(ע"פ
בר'
כז
,
כט).
(ה)
בכה
-
המלאך
ויתחנן
לו
-
כשאמר
לו
"לא
אשלחך
כי
אם
ברכתני"
(בר'
לב
,
כז)
,
והמלאך
היה
מבקש
ממנו:
הנח
לי
עכשיו!
סופו
של
הקדוש
ברוך
הוא
ליגלות
עליך
בביתאל
(בנוסחנו:
בית
-
אל)
,
ושם
תמצאנו;
ושם
ידבר
עמנו
,
והוא
ואני
נסכים
לך
על
הברכות
שבירכך
יצחק.
ואותו
מלאך
-
שרו
של
עשו
היה
(ראה
ב"ר
עז
,
ג)
,
והיה
מערער
על
הברכות.
(ו)
ויי'
אלהי
הצבאות
יי'
זכרו
-
כאשר
הייתי
מאז
,
כן
אני
עתה;
ואם
הייתם
הולכים
עמי
בתמימות
כיעקב
אביכם
,
הייתי
נוהג
עמכם
כאשר
נהגתי
עמו.
(ז)
ואתה
באלהיך
תשוב
-
בהבטחתו
ובמשענתו
שהוא
מבטיחך
אתה
יכול
לסמוך
,
ותשוב
אליו.
אך
חסד
ומשפט
שמור
-
ומובטח
אתה
לקוות
לישעו
תמיד.
(ח-י)
כנען
בידו
מאזני
מרמה
-
אתם
סומכים
על
בצעכם
,
שאתם
סוחרים
ורמאים;
ועל
עושרכם
אתם
אומרים:
אך
עשרתי
,
ולמה
לי
לעבוד
הקדוש
ברוך
הוא?
מצאתי
און
-
כח.
כל
יגיעי
לא
ימצאו
לי
-
טוב
לך
אם
אמרת
בלבך:
כל
ממוני
לא
יהא
בו
ספק
לכפר
על
עווני
אשר
חטאתי;
כן
תירגמו
יונתן:
"נבייא
אימר
להון
כל
עותריכון
לא
יתקיים
לכון
ביום
תושלמת
חוביכון".
לא
ימצאו
-
לא
יסופק
,
כמו
"ומצא
להם"
(במ'
יא
,
כב).
ולא
יתכן
לפרש
כל
יגיעיי
-
כל
היגיעים
לבקש
עווני
לא
ימצאו
לי
עון
,
שאם
כן
היה
ראוי
לכתוב
'כל
יגֵעיי'
,
בלא
יו"ד
,
ולינקד
בצרי.
אבל
עתה
אינו
לשון
"יגע"
(דב'
כה
,
יח)
,
אלא
לשון
"יגיע"
(תה'
קכח
,
ב).
ומדרש
אגדה
היה
דורש
בו
רבי
שמעון
זצ"ל:
מצאתי
און
לי
-
מצאתי
לי
שטר
חוב
,
שיש
לי
מלכות
על
ישראל:
"וילכו
גם
אחיו
ויפלו"
וגו'
,
"הננו
לך
לעבדים"
(בר'
נ
,
יח).
[און
לי
-
דיני
שטר;
כמו
'כותבין
עליו
אונו'
(ראה
גיטין
מג
,
ב);
וכמו
'באוני
אחד
ובטימי
אחת'
בבראשית
רבה
(ב
,
ב).
וזה
פירושו:
ויאמר
אפרים
אך
עשרתי
מצאתי
און
לי
-
ירבעם
בן
נבט
,
שהיה
משבט
אפרים
,
מתפאר
בעצמו
ואומר:
אך
עשרתי
מצאתי
און
לי
-
שטר
אחד
,
שכל
ישראל
עבדים
לי
,
שאבי
קנה
אותם;
דכתיב
"וילכו
גם
אחיו
ויפלו
לפניו
ויאמרו
הננו
לך
לעבדים"
,
ומה
שקנה
עבד
קנה
רבו
,
וכל
ממונם
שלי.
לפיכך
אין
בי
חטא
אם
אטול
כל
אשר
להם
,
כי
הם
עבדי.
מה
כתיב
אחריו?]
ואנכי
יי'
אלהיך
מארץ
מצרים
-
גדוּלה
הבאה
לאביך
במצרים
,
מאתי
היתה.
[אמר
הקדוש
ברוך
הוא:
"הננו
לך
לעבדים"
(בר'
נ
,
יח)
לא
שכחת
,
אבל
"אנכי
יי'
אלהיך"
שנאמר
בעשרת
הדברות
(שמ'
כ
,
ב)
שכחת
,
שהעמדת
שני
עגלים
,
אחד
בביתאל
ואחד
בדן
(ראה
מ"א
יב
,
כט).]
ולעניין
פשוטו
של
מקרא:
אתה
אומר:
מצאתי
און
[לי]
על
ידי
עושר
מאזני
מרמה;
ואנכי
יי'
אלהיך
מארץ
מצרים
-
שם
הבחנתי
בין
טיפה
של
בכור
לטיפה
שאינה
של
בכור;
ואף
אני
היודע
ונפרע
ממאזני
מרמה
העשויים
מבלי
הבין
ומהטומן
משקלותיו
במלח
כדי
לרמות
(ראה
ב"מ
סא
,
ב).
עוד
אושיבך
באהלים
-
אכרית
מתוכך
סוחרי
מרמה
ואושיבך
באהלים
-
אעמיד
מכם
תלמידים
עוסקים
בתורה.
כימי
מועד
-
כימי
מועד
הראשון
,
שהיה
יעקב
אביכם
"יושב
אהלים"
(בר'
כה
,
כז).
(יא)
ודברתי
על
הנביאים
-
להוכיח
אתכם
ולהחזיר
אתכם
למוטב.
וביד
הנביאים
אדמה
-
נראיתי
להם
[במצרים]
בכמה
דמיות.
דבר
אחר:
אדמה
להם
דבריי
על
ידי
משלים
,
כדי
ליישבם
על
לבבכם.
(יב)
אם
גלעד
אוון
-
אם
בא
להם
שבר
ואונס
,
הם
גרמו
לעצמם
,
כי
אך
שוא
היו
ובגלגל
שוורים
זבחו
לעבודה
זרה
,
גם
מזבחותם
רבים
כגלים
שעל
תלמי
שדי.
תלמי
שדי
-
היא
מענית
המחרישה
,
קרוייה
'תלם'.
(יג)
ויברח
יעקב
[שדה]
וגו'
-
כאדם
שאומר:
נחזור
על
הראשונות
שדברנו
למעלה
,
"וישר
אל
מלאך"
(פס'
ה):
ועוד
זאת
עשיתי
לו:
הוצרך
לברוח
לשדה
ארם
-
ידעתם
איך
שמרתיו.
ובאשה
שמר
-
את
הצאן.
(יד)
ובנביא
העלה
יי'
וגו'
-
ועל
שאתם
מבזים
את
הנביאים
ומלעיבים
בדבריהם
(ע"פ
דה"ב
לו
,
טז)
,
הלא
בנביא
העלה
וגו'
[ובנביא
נשמר
-
ארבעים
שנה
במדבר].
(טו)
הכעיס
אפרים
-
לבוראו
,
לבזות
את
נביאיו
ולבגוד
בו.
תמרורים
הם
לו
,
כי
דמיו
אשר
שפך
בהחטיאו
את
ישראל
לעבודה
זרה
―
והמחטיאו
לאדם
קשה
לו
מן
ההורגו
,
כאשר
אנו
למדין
מעמון
ומואב
,
שהטעו
את
ישראל
להצמד
לבעל
פעור
,
וענשן
הכתוב
יותר
ממצרי
ואדומי
שטִבעום
בנהר
ויצאו
בחרב
לקראתם
(ראה
ספ"ד
רנב
,
ח)
―
עליו
יטוש
-
עליו
יטילם
הקדוש
ברוך
הוא.
וחרפתו
שחרף
את
שלמה
,
כעניין
שנאמר
"וירם
יד
במלך"
(מ"א
יא
,
כו)
-
שהוכיחו
ברבים
על
אשר
בנה
את
המלוא
,
כדמפורש
ב'חלק'
(סנה'
קא
,
ב).
ישיב
לו
אדוניו
-
הקדוש
ברוך
הוא
,
שהרי
הוא
הרע
לעשות
ממנו.
[כדרך
שאמור
למעלה
"ופקדתי
את
דמי
יזרעאל
על
בית
יהוא"
(הו'
א
,
ד);
צדיק
ראוי
ליטול
נקמה
ולהוכיח
,
ומי
שהחמיץ
-
לא
זכה
לכך
,
וטובתו
הוא
חובתו.]