מאגר הכתר הושע פרק יג עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק יג
[א] כְּדַבֵּ֤ר אֶפְרַ֙יִם֙ רְתֵ֔ת נָשָׂ֥א ה֖וּא בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֶּאְשַׁ֥ם בַּבַּ֖עַל וַיָּמֹֽת:
[ב] וְעַתָּ֣ה׀ יוֹסִ֣פוּ לַחֲטֹ֗א וַיַּעֲשׂ֣וּ לָהֶם֩ מַסֵּכָ֨ה מִכַּסְפָּ֤ם כִּתְבוּנָם֙ עֲצַבִּ֔ים מַעֲשֵׂ֥ה חָרָשִׁ֖ים כֻּלֹּ֑ה לָהֶם֙ הֵ֣ם אֹמְרִ֔ים זֹבְחֵ֣י אָדָ֔ם עֲגָלִ֖ים יִשָּׁקֽוּן:
[ג] לָכֵ֗ן יִֽהְיוּ֙ כַּעֲנַן־בֹּ֔קֶר וְכַטַּ֖ל מַשְׁכִּ֣ים הֹלֵ֑ךְ כְּמֹץ֙ יְסֹעֵ֣ר מִגֹּ֔רֶן וּכְעָשָׁ֖ן מֵאֲרֻבָּֽה:
[ד] וְאָנֹכִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וֵאלֹהִ֤ים זוּלָתִי֙ לֹ֣א תֵדָ֔ע וּמוֹשִׁ֥יעַ אַ֖יִן בִּלְתִּֽי:
[ה] אֲנִ֥י יְדַעְתִּ֖יךָ בַּמִּדְבָּ֑ר בְּאֶ֖רֶץ תַּלְאֻבֽוֹת:
[ו] כְּמַרְעִיתָם֙ וַיִּשְׂבָּ֔עוּ שָׂבְע֖וּ וַיָּ֣רָם לִבָּ֑ם עַל־כֵּ֖ן שְׁכֵחֽוּנִי:
[ז] וָאֱהִ֥י לָהֶ֖ם כְּמוֹ־שָׁ֑חַל כְּנָמֵ֖ר עַל־דֶּ֥רֶךְ אָשֽׁוּר:
[ח] אֶפְגְּשֵׁם֙ כְּדֹ֣ב שַׁכּ֔וּל וְאֶקְרַ֖ע סְג֣וֹר לִבָּ֑ם וְאֹכְלֵ֥ם שָׁם֙ כְּלָבִ֔יא חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה תְּבַקְּעֵֽם:
[ט] שִׁחֶתְךָ֥ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּי־בִ֥י בְעֶזְרֶֽךָ:
[י] אֱהִ֤י מַלְכְּךָ֙ אֵפ֔וֹא וְיוֹשִׁיעֲךָ֖ בְּכָל־עָרֶ֑יךָ וְשֹׁ֣פְטֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתָּ תְּנָה־לִּ֖י מֶ֥לֶךְ וְשָׂרִֽים:
[יא] אֶֽתֶּן־לְךָ֥ מֶ֙לֶךְ֙ בְּאַפִּ֔י וְאֶקַּ֖ח בְּעֶבְרָתִֽי: פ
[יב] צָרוּר֙ עֲוֺ֣ן אֶפְרָ֔יִם צְפוּנָ֖ה חַטָּאתֽוֹ:
[יג] חֶבְלֵ֥י יוֹלֵדָ֖ה יָבֹ֣אוּ ל֑וֹ הוּא־בֵן֙ לֹ֣א חָכָ֔ם כִּי־עֵ֥ת לֹֽא־יַעֲמֹ֖ד בְּמִשְׁבַּ֥ר בָּנִֽים:
[יד] מִיַּ֤ד שְׁאוֹל֙ אֶפְדֵּ֔ם מִמָּ֖וֶת אֶגְאָלֵ֑ם אֱהִ֨י דְבָרֶ֜יךָ מָ֗וֶת אֱהִ֤י קָֽטָבְךָ֙ שְׁא֔וֹל נֹ֖חַם יִסָּתֵ֥ר מֵעֵינָֽי:
[טו] כִּ֣י ה֔וּא בֵּ֥ין אַחִ֖ים יַפְרִ֑יא יָב֣וֹא קָדִים֩ ר֨וּחַ יְהוָ֜ה מִמִּדְבָּ֣ר עֹלֶ֗ה וְיֵב֤וֹשׁ מְקוֹרוֹ֙ וְיֶחֱרַ֣ב מַעְיָנ֔וֹ ה֣וּא יִשְׁסֶ֔ה אוֹצַ֖ר כָּל־כְּלִ֥י חֶמְדָּֽה:

פרק יג
(א) כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל. רתת - פחד. כשהרתית ירבעם לשלמה , כמה דאמר "וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המילוא סגר את פרץ עיר דוד אביו" (מ"א יא , כז): כל שבע שנים שבנה שלמה את בית המקדש לא טעם בהם טעם יין , וכשבנאו - אותו הלילה טעם טעם יין; באותו הלילה סגר את עצמו עם בת פרעה בבית המילוא , שהניחו דוד אביו פרוץ ליכנס בו תלמידי חכמים , ומַפְתיחות של בית המקדש משים למראשותיו , והיו יריאים להקיצו משנתו , וישן עד ארבע שעות; נמצא תמיד , שהיה קרב בשעה ראשונה , לא היה קרב אותו היום עד ארבע שעות , ועל כן דבר ירבעם על שלמה (ראה ויק"ר יב , ה). ולכך זכה להיות נשיא בישראל על עשרת השבטים ביד אחיה השילוני (ראה מ"א יא , כט - לא). ויאשם בבעל וימת - ואם חטא שלמה מעט , זה הרע לעשות , שהאשים עצמו בבעלים בשני עגלים שעשה , ולכך לקה בעונו. (ב) ועתה יוסיפו לחטוא - ועתה בית יהוא יוסיפו לחטוא: המלכתי את יהוא כדי להכות את בית אחאב אדונו , לתת את ביתו כביתו של ירבעם בן נבט (ראה מ"ב ט , ט) , ולבסוף הוסיף יהוא לחטוא יותר מכולם. ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים - (ראה סנה' סג , ב:) שהיו עושים צלם בדמות שר העיר , והיו לוקחין עגל אחד והיו מאכילין אותו שעורים לפני אותו דמות , והוא סבור שאותו דמות מאכילו כל שעה. וכשהכומרים רוצים לזבח אדם אחד לפני עבודה זרה , היו מטמינים אותו דמות ומביאין כל בני העיר , ואומר הכומר: עבודה זרה שואל לזבוח לפניו אחד מכם; מי שהעגל נושקו - אותו אדם מֻזבָּח. והעגל הולך ונושק לו לאותו שראה בדמות הצלם שאוכל לפניו כל יום; וזהו זובחי אדם עגלים ישקון - פתרון: אותו שאנו זובחים לעבודה זרה , שהעגלים מנשקים לו. (ג) לכן יהיו כענן בוקר וכטל משכים הולך - לפי שעושים כן; ולכן יהיו כלין מהרה כענן בוקר שכָּלֶה והולך מהרה. כמוץ יסוער מגורן - כקש שאדם יסוער אותו מגורן וזורקו לרוח סערה. וכעשן מארובה - כתרגומו: "וכתננא דסליק מכוות נורא". (ה) אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות - אני ידעתי מה שהייתה צריך במדבר , בארץ תלאובות הייתי מספיקך; וכן הוא אומר "זה ארבעים שנה יי' אלהיך עמך לא חסרת דבר" (דב' ב , ז). ידעתיך - בצורכך; כמו "יודע צדיק נפש בהמתו" (מש' יב , י) - יודע צדיק צורך בהמתו. בארץ תלאובות - בארץ שאדם תאב בה כל טובה , והוא המִדבר , שאין אדם מוצא בו כלום. כמרעיתם וישבעו - כשהכנסתים לארץ ישראל ואכלו פריה וטובה (ע"פ יר' ב , ז) ואכלו ושבעו (ע"פ דב' יד , כט) , וירם לבם - מששבעו רם לבבם ושכחוני. (ז) ואהי להם כמו שחל - כאותו שחל וכאותו נמר שיושב על דרך ומצפה לטרוף טרף (ע"פ יח' יט , ג) , כמו כן אשור ואצפה להשחיתם. אשור - השי"ן רפי; פתר בו דונש (?ראה מחברת: 'שר') , שהוא מגזרת "אשורנו ולא קרוב" (במ' כד , יז). אבל 'אשור' שהשי"ן דגושה הוא שם אומה. (ח) אפגשם כדוב שכול - כמו 'דוב מְשַכֵּל'. כמו שתאמר 'רחום': מלא רחמים; 'חנון': מלא חנונים; כך תאמר שכול: מלא שִכּולים; והוא הארס שבו. ואקרע סגור לבם - לפי שאמר למעלה "כמרעיתם וישבעו" (פס' ו): ששבעו כל כך , שסגר חלבם את לבם (ראה תה' קיט , ע). (ט) שיחתך ישראל כי בי בעזרך - פתרון: ישראל , עונך שיחת לך , שמרדת בי. ואם תאמר: מה בכך שמרדתי בך? אלא כשמרדת בי , תדע שבעזרך מרדת. (י) אהי מלכך אפוא - פתר בו דונש (? ראה רש"י): אהי - כשאהיה עומד מנגד לא אעזבך בעת רעתך; ואז איפוא יהי מלכך ויושיעך בכל עריך... אשר אמרת תנה לי מלך ושרים?! כמה דאת אמר "ויאמר יי' אל שמואל... " , "עתה שימה לנו מלך לשופטינו ככל הגוים" (ש"א ח , ז , ה). פתר רבי מנחם (מחברת: 'אהה'): אהי מלכך - איה מלכך , כתרגומו: "אן מלכך". (יא) אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי - מלככם שאול , הראשון , נתתיו לכם באפי , כמה דאמר "ויאמר יי' אל שמואל שמע לקול (לפנינו: בקול) העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (ש"א ח , ז). ואקח בעברתי - זה מלך האחרון; זה צדקיה , שנאמר "ואת עיני צדקיהו עיור..." (מ"ב כה , ז). (יב) צרור עון אפרים צפונה חטאתו - שכל עונם צפון , עד שנפרע מהם ביום גלותם. (יג) במשבר בנים - הצרה שלאשה היושבת על המשבר. (יד) מיד שאול אפדם וממות (בנוסחנו: ממות) אגאלם - מיד האומות הדומין לשאול. וממות; מידיהם הייתי פודה את ישראל כשיעשו רצוני. ואהי דבריך מות - אני אהיה שאדבר עליך מות. אהי קטבך שאול - ואני אהיה שאקטוב אותך לשאול. ורבי מנחם פתר (?): אהי דבריך מות - איה דבריך , שכרת ברית את מות ועם שאול? אהי קטבך שאול - איה ברית שקטבת עם שאול? וכן ישעיה הוא אומר: "כי אמרתם כרתנו ברית את מות ועם שאול עשינו חוזה שוט שוטף כי יעבור לא יבואנו" וכו' (יש' כח , טו). נוחם יסתר מעיניי - שלא אֶנָחם על הרעה. (טו) בין אחים יפריא. אחים - 'מרשק' בלעז; כמו "ותרעינה באחו" (בר' מא , ב). יפריא - כפרא שרועה בין אחים , כמו כן הם רועים במרעה הטוב בארץ ישראל.