פרק יג
[א]
כְּדַבֵּ֤ר
אֶפְרַ֙יִם֙
רְתֵ֔ת
נָשָׂ֥א
ה֖וּא
בְּיִשְׂרָאֵ֑ל
וַיֶּאְשַׁ֥ם
בַּבַּ֖עַל
וַיָּמֹֽת:
[ב]
וְעַתָּ֣ה׀
יוֹסִ֣פוּ
לַחֲטֹ֗א
וַיַּעֲשׂ֣וּ
לָהֶם֩
מַסֵּכָ֨ה
מִכַּסְפָּ֤ם
כִּתְבוּנָם֙
עֲצַבִּ֔ים
מַעֲשֵׂ֥ה
חָרָשִׁ֖ים
כֻּלֹּ֑ה
לָהֶם֙
הֵ֣ם
אֹמְרִ֔ים
זֹבְחֵ֣י
אָדָ֔ם
עֲגָלִ֖ים
יִשָּׁקֽוּן:
[ג]
לָכֵ֗ן
יִֽהְיוּ֙
כַּעֲנַן־בֹּ֔קֶר
וְכַטַּ֖ל
מַשְׁכִּ֣ים
הֹלֵ֑ךְ
כְּמֹץ֙
יְסֹעֵ֣ר
מִגֹּ֔רֶן
וּכְעָשָׁ֖ן
מֵאֲרֻבָּֽה:
[ד]
וְאָנֹכִ֛י
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
מֵאֶ֣רֶץ
מִצְרָ֑יִם
וֵאלֹהִ֤ים
זוּלָתִי֙
לֹ֣א
תֵדָ֔ע
וּמוֹשִׁ֥יעַ
אַ֖יִן
בִּלְתִּֽי:
[ה]
אֲנִ֥י
יְדַעְתִּ֖יךָ
בַּמִּדְבָּ֑ר
בְּאֶ֖רֶץ
תַּלְאֻבֽוֹת:
[ו]
כְּמַרְעִיתָם֙
וַיִּשְׂבָּ֔עוּ
שָׂבְע֖וּ
וַיָּ֣רָם
לִבָּ֑ם
עַל־כֵּ֖ן
שְׁכֵחֽוּנִי:
[ז]
וָאֱהִ֥י
לָהֶ֖ם
כְּמוֹ־שָׁ֑חַל
כְּנָמֵ֖ר
עַל־דֶּ֥רֶךְ
אָשֽׁוּר:
[ח]
אֶפְגְּשֵׁם֙
כְּדֹ֣ב
שַׁכּ֔וּל
וְאֶקְרַ֖ע
סְג֣וֹר
לִבָּ֑ם
וְאֹכְלֵ֥ם
שָׁם֙
כְּלָבִ֔יא
חַיַּ֥ת
הַשָּׂדֶ֖ה
תְּבַקְּעֵֽם:
[ט]
שִׁחֶתְךָ֥
יִשְׂרָאֵ֖ל
כִּי־בִ֥י
בְעֶזְרֶֽךָ:
[י]
אֱהִ֤י
מַלְכְּךָ֙
אֵפ֔וֹא
וְיוֹשִׁיעֲךָ֖
בְּכָל־עָרֶ֑יךָ
וְשֹׁ֣פְטֶ֔יךָ
אֲשֶׁ֣ר
אָמַ֔רְתָּ
תְּנָה־לִּ֖י
מֶ֥לֶךְ
וְשָׂרִֽים:
[יא]
אֶֽתֶּן־לְךָ֥
מֶ֙לֶךְ֙
בְּאַפִּ֔י
וְאֶקַּ֖ח
בְּעֶבְרָתִֽי:
פ
[יב]
צָרוּר֙
עֲוֺ֣ן
אֶפְרָ֔יִם
צְפוּנָ֖ה
חַטָּאתֽוֹ:
[יג]
חֶבְלֵ֥י
יוֹלֵדָ֖ה
יָבֹ֣אוּ
ל֑וֹ
הוּא־בֵן֙
לֹ֣א
חָכָ֔ם
כִּי־עֵ֥ת
לֹֽא־יַעֲמֹ֖ד
בְּמִשְׁבַּ֥ר
בָּנִֽים:
[יד]
מִיַּ֤ד
שְׁאוֹל֙
אֶפְדֵּ֔ם
מִמָּ֖וֶת
אֶגְאָלֵ֑ם
אֱהִ֨י
דְבָרֶ֜יךָ
מָ֗וֶת
אֱהִ֤י
קָֽטָבְךָ֙
שְׁא֔וֹל
נֹ֖חַם
יִסָּתֵ֥ר
מֵעֵינָֽי:
[טו]
כִּ֣י
ה֔וּא
בֵּ֥ין
אַחִ֖ים
יַפְרִ֑יא
יָב֣וֹא
קָדִים֩
ר֨וּחַ
יְהוָ֜ה
מִמִּדְבָּ֣ר
עֹלֶ֗ה
וְיֵב֤וֹשׁ
מְקוֹרוֹ֙
וְיֶחֱרַ֣ב
מַעְיָנ֔וֹ
ה֣וּא
יִשְׁסֶ֔ה
אוֹצַ֖ר
כָּל־כְּלִ֥י
חֶמְדָּֽה:
פרק יג
(א)
כדבר
אפרים
רתת
נשא
הוא
בישראל.
רתת
-
פחד.
כשהרתית
ירבעם
לשלמה
,
כמה
דאמר
"וזה
הדבר
אשר
הרים
יד
במלך
שלמה
בנה
את
המילוא
סגר
את
פרץ
עיר
דוד
אביו"
(מ"א
יא
,
כז):
כל
שבע
שנים
שבנה
שלמה
את
בית
המקדש
לא
טעם
בהם
טעם
יין
,
וכשבנאו
-
אותו
הלילה
טעם
טעם
יין;
באותו
הלילה
סגר
את
עצמו
עם
בת
פרעה
בבית
המילוא
,
שהניחו
דוד
אביו
פרוץ
ליכנס
בו
תלמידי
חכמים
,
ומַפְתיחות
של
בית
המקדש
משים
למראשותיו
,
והיו
יריאים
להקיצו
משנתו
,
וישן
עד
ארבע
שעות;
נמצא
תמיד
,
שהיה
קרב
בשעה
ראשונה
,
לא
היה
קרב
אותו
היום
עד
ארבע
שעות
,
ועל
כן
דבר
ירבעם
על
שלמה
(ראה
ויק"ר
יב
,
ה).
ולכך
זכה
להיות
נשיא
בישראל
על
עשרת
השבטים
ביד
אחיה
השילוני
(ראה
מ"א
יא
,
כט
-
לא).
ויאשם
בבעל
וימת
-
ואם
חטא
שלמה
מעט
,
זה
הרע
לעשות
,
שהאשים
עצמו
בבעלים
בשני
עגלים
שעשה
,
ולכך
לקה
בעונו.
(ב)
ועתה
יוסיפו
לחטוא
-
ועתה
בית
יהוא
יוסיפו
לחטוא:
המלכתי
את
יהוא
כדי
להכות
את
בית
אחאב
אדונו
,
לתת
את
ביתו
כביתו
של
ירבעם
בן
נבט
(ראה
מ"ב
ט
,
ט)
,
ולבסוף
הוסיף
יהוא
לחטוא
יותר
מכולם.
ויעשו
להם
מסכה
מכספם
כתבונם
עצבים
-
(ראה
סנה'
סג
,
ב:)
שהיו
עושים
צלם
בדמות
שר
העיר
,
והיו
לוקחין
עגל
אחד
והיו
מאכילין
אותו
שעורים
לפני
אותו
דמות
,
והוא
סבור
שאותו
דמות
מאכילו
כל
שעה.
וכשהכומרים
רוצים
לזבח
אדם
אחד
לפני
עבודה
זרה
,
היו
מטמינים
אותו
דמות
ומביאין
כל
בני
העיר
,
ואומר
הכומר:
עבודה
זרה
שואל
לזבוח
לפניו
אחד
מכם;
מי
שהעגל
נושקו
-
אותו
אדם
מֻזבָּח.
והעגל
הולך
ונושק
לו
לאותו
שראה
בדמות
הצלם
שאוכל
לפניו
כל
יום;
וזהו
זובחי
אדם
עגלים
ישקון
-
פתרון:
אותו
שאנו
זובחים
לעבודה
זרה
,
שהעגלים
מנשקים
לו.
(ג)
לכן
יהיו
כענן
בוקר
וכטל
משכים
הולך
-
לפי
שעושים
כן;
ולכן
יהיו
כלין
מהרה
כענן
בוקר
שכָּלֶה
והולך
מהרה.
כמוץ
יסוער
מגורן
-
כקש
שאדם
יסוער
אותו
מגורן
וזורקו
לרוח
סערה.
וכעשן
מארובה
-
כתרגומו:
"וכתננא
דסליק
מכוות
נורא".
(ה)
אני
ידעתיך
במדבר
בארץ
תלאובות
-
אני
ידעתי
מה
שהייתה
צריך
במדבר
,
בארץ
תלאובות
הייתי
מספיקך;
וכן
הוא
אומר
"זה
ארבעים
שנה
יי'
אלהיך
עמך
לא
חסרת
דבר"
(דב'
ב
,
ז).
ידעתיך
-
בצורכך;
כמו
"יודע
צדיק
נפש
בהמתו"
(מש'
יב
,
י)
-
יודע
צדיק
צורך
בהמתו.
בארץ
תלאובות
-
בארץ
שאדם
תאב
בה
כל
טובה
,
והוא
המִדבר
,
שאין
אדם
מוצא
בו
כלום.
כמרעיתם
וישבעו
-
כשהכנסתים
לארץ
ישראל
ואכלו
פריה
וטובה
(ע"פ
יר'
ב
,
ז)
ואכלו
ושבעו
(ע"פ
דב'
יד
,
כט)
,
וירם
לבם
-
מששבעו
רם
לבבם
ושכחוני.
(ז)
ואהי
להם
כמו
שחל
-
כאותו
שחל
וכאותו
נמר
שיושב
על
דרך
ומצפה
לטרוף
טרף
(ע"פ
יח'
יט
,
ג)
,
כמו
כן
אשור
ואצפה
להשחיתם.
אשור
-
השי"ן
רפי;
פתר
בו
דונש
(?ראה
מחברת:
'שר')
,
שהוא
מגזרת
"אשורנו
ולא
קרוב"
(במ'
כד
,
יז).
אבל
'אשור'
שהשי"ן
דגושה
הוא
שם
אומה.
(ח)
אפגשם
כדוב
שכול
-
כמו
'דוב
מְשַכֵּל'.
כמו
שתאמר
'רחום':
מלא
רחמים;
'חנון':
מלא
חנונים;
כך
תאמר
שכול:
מלא
שִכּולים;
והוא
הארס
שבו.
ואקרע
סגור
לבם
-
לפי
שאמר
למעלה
"כמרעיתם
וישבעו"
(פס'
ו):
ששבעו
כל
כך
,
שסגר
חלבם
את
לבם
(ראה
תה'
קיט
,
ע).
(ט)
שיחתך
ישראל
כי
בי
בעזרך
-
פתרון:
ישראל
,
עונך
שיחת
לך
,
שמרדת
בי.
ואם
תאמר:
מה
בכך
שמרדתי
בך?
אלא
כשמרדת
בי
,
תדע
שבעזרך
מרדת.
(י)
אהי
מלכך
אפוא
-
פתר
בו
דונש
(?
ראה
רש"י):
אהי
-
כשאהיה
עומד
מנגד
לא
אעזבך
בעת
רעתך;
ואז
איפוא
יהי
מלכך
ויושיעך
בכל
עריך...
אשר
אמרת
תנה
לי
מלך
ושרים?!
כמה
דאת
אמר
"ויאמר
יי'
אל
שמואל...
"
,
"עתה
שימה
לנו
מלך
לשופטינו
ככל
הגוים"
(ש"א
ח
,
ז
,
ה).
פתר
רבי
מנחם
(מחברת:
'אהה'):
אהי
מלכך
-
איה
מלכך
,
כתרגומו:
"אן
מלכך".
(יא)
אתן
לך
מלך
באפי
ואקח
בעברתי
-
מלככם
שאול
,
הראשון
,
נתתיו
לכם
באפי
,
כמה
דאמר
"ויאמר
יי'
אל
שמואל
שמע
לקול
(לפנינו:
בקול)
העם
לכל
אשר
יאמרו
אליך
כי
לא
אותך
מאסו
כי
אותי
מאסו
ממלוך
עליהם"
(ש"א
ח
,
ז).
ואקח
בעברתי
-
זה
מלך
האחרון;
זה
צדקיה
,
שנאמר
"ואת
עיני
צדקיהו
עיור..."
(מ"ב
כה
,
ז).
(יב)
צרור
עון
אפרים
צפונה
חטאתו
-
שכל
עונם
צפון
,
עד
שנפרע
מהם
ביום
גלותם.
(יג)
במשבר
בנים
-
הצרה
שלאשה
היושבת
על
המשבר.
(יד)
מיד
שאול
אפדם
וממות
(בנוסחנו:
ממות)
אגאלם
-
מיד
האומות
הדומין
לשאול.
וממות;
מידיהם
הייתי
פודה
את
ישראל
כשיעשו
רצוני.
ואהי
דבריך
מות
-
אני
אהיה
שאדבר
עליך
מות.
אהי
קטבך
שאול
-
ואני
אהיה
שאקטוב
אותך
לשאול.
ורבי
מנחם
פתר
(?):
אהי
דבריך
מות
-
איה
דבריך
,
שכרת
ברית
את
מות
ועם
שאול?
אהי
קטבך
שאול
-
איה
ברית
שקטבת
עם
שאול?
וכן
ישעיה
הוא
אומר:
"כי
אמרתם
כרתנו
ברית
את
מות
ועם
שאול
עשינו
חוזה
שוט
שוטף
כי
יעבור
לא
יבואנו"
וכו'
(יש'
כח
,
טו).
נוחם
יסתר
מעיניי
-
שלא
אֶנָחם
על
הרעה.
(טו)
בין
אחים
יפריא.
אחים
-
'מרשק'
בלעז;
כמו
"ותרעינה
באחו"
(בר'
מא
,
ב).
יפריא
-
כפרא
שרועה
בין
אחים
,
כמו
כן
הם
רועים
במרעה
הטוב
בארץ
ישראל.