מאגר הכתר הושע פרק יג עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק יג
(א) ולכן כּדברו יהיה לו רתת. נשא הוא בישראל - כטעם "ונשא עונו" (וי' ה , א). וגם נכון שיהיה הרמז לישראל; והכל ענין אחד. ויאשם בבעל - בימי השופטים , ועתה בימי המלכים; והראש - עגלות הזהב (ראה מ"א יב , כח). (ב) כתבונם - כטעם 'כתבונתם'; כי שני משקלי שמות הם. כלה - כנוי לפסל ולעצב. להם - לעצמם; כי היו קוראים זה לזה ומעירים קצתם את קצתם. וטעם זובחי אדם - הזובחים שבמין האדם; כלומר: אֹתם החסידים מבני אדם , הזובחים האדוקים לאלוה הזה , ראוי שהעגלים ישקון , כי כן דרך חִבה גדולה; כטעם "וכל הפה אשר לא נשק לו" (מ"א יט , יח). וגם זה מבואר היום. (ד) ואנכי יי' אלהיך וכו' - כי אז הכירו זה אבותינו ראשונה; ולכן כתיב "אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמ' כ , ב). ודי בזה הנביא פירוש לזה , ולחנם טרח אבן עזרא (ראה פירושו כאן). וביאור יותר 'אוצר יי'' יבא. (ו) כמרעיתם - הכ"ף לאִמות; והטעם: כאשר היו רועים. על כן - תחלה כי שבעו , ואחר כן רם לבם; כטעם "וישמן ישורון ויבעט" (דב' לב , טו). (ז-ח) ואהי - לעתיד , כמו שיאמר עוד: אפגשם. אשור - אביט ואארוב. חית השדה תבקעם - כמו שתבקעם חית השדה. (ט) שחתך - כטעם "שחת לו" (דב' לב , ה) , שטעמו שהוא שחת לעצמו; כטעם "כי השחית כל בשר את דרכיו" (ראה בר' ו , יב). וטעם כי בי בעזרך - נתינת טעם ללשון 'שחת'; כמו "כי עצר עצר יי'" (בר' כ , יח). וזה , כי כאשר יהיה ישראל בוטח ונעזר באלילים , יאמר ששחת לעצמו; לפי שבַּשם עֶזרו לבד. (י) אהי מלכך - הפוך , מן "איה" (בר' יט , ט); כי זה השם משותף עם "אהי דברך" (בנוסחנו: דבריך; להלן , יד). ובזה הערה גדולה על שתוף השמות וגם על שנוי סדר האותיות , והכל 'אוצר יי'' יבא. אשר אמרת תנה לי מלך ושרים - כי מהכרח המלך שיהיו עמו שרים. וזה היה בזמן שמואל , כמו שמפורש (ראה ש"א ח , ו). (יא) אתן לך מלך באפי - גם זה מבואר בשמואל (ראה ש"א ח , ז - ט). ואין בזה סתירה עם מה שכתוב בתורה (ראה דב' יז , טו) , וגם עם מה שאמרו רבותינו ז"ל (ראה סנה' כ , ב) שהוא מצוה; כי המצות - למינים רבים , וביאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. ואקח בעברתי - בעת הגלות; וזה בפרט על הושע בן אלה (ראה מ"ב יז , ו ואי'). ואין זאת הלקיחה במדרגה אחת עם הנתינה , וגם באור זה 'אוצר י"י יי'' יבא. (יב) צרור - מטעם "מי צרר מים בשמלה" (מש' ל , ד). (יג-יד) לא חכם - שם בלתי נשלם , ולכן טעמו 'סכל'; וזה דבק עם הבא אחריו: כי עת - כטעם: "לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם" (דב' לב , כט). והמכוון בזה , כי אפרים כאשה שיבאו לה חבלים , והוא אינו מבין שעת הוא שלא יעמוד במשבר בנים , וכי מיד שאול אפדם וממות אגאלם. וזה רמז למה שעשה הושע בן אלה סכלות גמורה כי מרד במלך אשור (ראה מ"ב יז , ד) , כמו שגם כן עשה צדקיהו (ראה מ"ב כד , כ). אם כן העת היה טוב , אבל סכלותם הביאם לרע. ועל הכל - כי מאסו תורת השם , ובפרט מצות "אליו תשמעון" (דב' יח , טו); ואלו החטאים צרורים וצפונים. גם אלה תשכחנה (ע"פ יש' מט , טו) - לכן הציע (הקדים): "צרור עון אפרים צפונה חטאתו" (לעיל , יב); ובאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. אהי דברך (בנוסחנו: דבריך) מות אהי קטבך שאול - וכן קדם: מיד שאול וכו' , ממות; אם כן מבואר מכל זה , כי שאול אינו גהנם. ואולם אהי בכאן כמו 'אהיה' , כטעם "ואהי להם כמו שחל" (לעיל , ז). וטעם דבריך - לדבריך ועניניך , כי 'דבר' - שם משותף; והטעם: אחר שאתה לא חכמת , הנה אני אהיה פועֵל לך מות ושאול. (טו) ולא אנחם מזאת הגזירה (ראה לעיל , יד) , עד כי אם הוא בין אחים יפריא - כטעם "באחו" (בר' מא , ב). הנה יבא (בנוסחנו: יבוא) קדים רוח יי' וכו' - והטעם: על ביאת שלמנאצר מלך אשור (ראה מ"ב יח , ט).