מאגר הכתר הושע פרק יג עם פירוש רש"י

פרק יג
(א) כדבר אפרים רתת - כשקינא ירבעם למקום ודִבֵּר כנגד שלמה דברים קשים וברעדה (ראה סנה' קא , ב) ― שהרי מלך גדול היה שלמה ― נשא הוא בישראל - משם זכה להנשא , להיות מלך על ישראל. ויאשם בבעל - כיון שעלה לגדולה , ויאשם בעבודה זרה. וימת - נכרת בית ירבעם , וכן בית אחאב. ויונתן תירגם: "כד מליל חד מדבית אפרים רתיתא , אחיד להון לעממיא מדרברבין הוו בישראל , וכדו דחבו בפולחן טעוותא , מתקטלין". (ב) ועתה - בית יהוא , שראו כל זאת , יוסיפו לחטוא. כתבונם - כתבניתם. זבחי אדם עגלים ישקון - הכומרים אומרים לישראל: מי שזובח בנו לעבודה זרה כדיי הוא להיות נושק לעגל , שהרי דורון חביב הקריב לו. כך פירשו חכמינו בסנהדרין (סג , ב) , ומיושב הוא על לשון המקרא יותר מתרגומו של יונתן. (ג) וכטל משכים הולך - "וכטלא דמוחי פסיק" (ת"י). כמוץ אשר יסוער - "כמוצא דנשבא רוחא מאידרא" (ת"י). יסוער - אשר סערה תשאנו (ע"פ יש' מ , כד). (ד) ואנכי יי' אלהיך - ולא היה לך למרוד בי. (ה) אני ידעתיך - נתתי לב לדעת צרכך וספקתיך. תלאובות - אין לו דומיון , ופתרונו לפי עניינו: - תל שאובין בו כל טובה , ואין מוצאין. (ו) כמרעיתם - כאשר באו לארץ מרעיתם והיו שביעים , אז שבעו וירם לבם. "ויָרֶם במטה" (שמ' ז , כ) - לשון מרים דבר אחר; ויָרָם - ויגבה הוא עצמו. (ז) על דרך אשור - כל 'אשור' שבמקרא דגש , וזה רפי; שאינו שם מקום , אלא 'אארוב ואשקוד' , כמו "אשורנו ולא קרוב" (במ' כד , יז). (ח) כדוב שכול - כמו 'שׁוֹכֵל'; כאשר תאמר "חנון ורחום" (יואל ב , יג) , כך שכול; כלומר: כולו לבוש שִכּוּלִים ומוכן לשכל אנשים. [ואקרע סגור לבם - כדרך הדוב: אוחז צפרניו בחזה , וקורע עד הלב.] סגור לבם - את לבם הסגור מלהבין לשוב אלי. (ט) שחתך ישראל - חבלת עצמך , ישראל , כי בי פשעת , בעזרך מרדתה. ומקרא קצר הוא זה , והמבין בלשון המקרא - מיושב הוא על הלב: כי בי היה המרד אשר מרדתה; ואם תאמר: מה איכפת לך? - בעזרך מרדת כשמרדת בי!. (י) אהי מלכך איפוא (בנוסחנו: אפוא) - יונתן תירגמו: 'איה מלכך'. ואני אומר - אין צריך לעקרו ממשמעו: אהי עומד מנגד , לראות איפוא מלכך; אעשה עצמי רואה מה אחריתך , איפוא מושיעך. (יא) [אתן לך - על אפי ועל חמתי אני נותנו לך כשהקשית לשאול (ע"פ מ"ב ב , י) , לכך אני חוזר ונוטלו בעברתי ולא עלתה בידך.] (יב) צרור עון אפרים - לא ויתרתי עליו: צפון הוא אתי. (יג) כי עת עתה באה לו , אשר לא יוכל לעמוד ולהתקיים במשבר - שהיולדות יושבות עליו לילד; ובלעז קורין למשבר - 'שילא'. במשבר בנים - במשבר העשוי ללידת הבנים. (יד) מיד שאול אפדם - אני הוא שהייתי פודם מיד שאול וגואלם ממות; אבל עתה - אהי דברך (בנוסחנו: דבריך) מות - אשים עצמי לדבר עליך דברי מות , אהי קוטב עליך גזירות שאול. [ובלשון יוון 'קטבא' הוא ירידה: אהי מכין ירידתך לשאול. כך אמר לי יהודי יווני.] נוחם יסתר מעיני - לא אנחם על הרעה הזאת. נוחם - לשון 'ניחום'; והמ"ם משורש בתיבה , כמו מ"ם של "נועם" (תה' צ , יז) , שהרי הטעם מלמעלה וחי"ת נקוד פתח; ואם היה לשון 'נוח' , והמ"ם משמש בו לשון רבים - היה הטעם תחת החי"ת ונקודה קמץ , כמו "כחם" (מש' כ , כט); "רוחם" (שו' ח , ג). (טו) כי הוא בן (בנוסחנו: בין) אחים יפריא - תירגם יונתן: "ארי אינון מתקרן בנין ועובדין מתקלקלין אסגיאו": אחים - לשון דבר רע , כמו "אח עשויה לברק" (יח' כא , כו); "ואמור אח אל כל תועבות" (יח' ו , יא); יפריא - לשון "פורה ראש ולענה" (דב' כט , יז). ואני אומר: אחים - לשון "ותרעינה באחו" (בר' מא , ב): בן אחים יפריא [ - מפריח וצומח באחו; בן אחים] - בן הגדל על פלגי מים , אשר תמיד יפריא. ולפי שדימהו לאחו הוא אומר: יבא (בנוסחנו: יבוא) קדים ויבוש מקורו. [דבר אחר: כי הוא בן אחים יפריא - ירבעם הוא בן שהפריא אחוותן של ישראל; על ידו נחלקו לשתי ממלכות. יפריא - לשון "פרא אדם" (בר' טז , יב).] יבא קדים - "מלך תקיף כרוח קידומא מאורח מדברא יסק" (ת"י). הוא ישסה - אותו המלך ישסה אוצרות כל כלי חמדתו.