מאגר הכתר הושע פרק יג עם פירוש רד"ק

פרק יג
(א) כדבר אפרים רתת - מִתחלה , קודם שחטא אפרים , היה מוראו על העמים אשר סביבותיו , כי בדַברו היה אוחז רתת ורעדה השומע אותו. והיה רם וגדול בשבטי ישראל , כמו שנאמר עליו "וזרעו יהיה מלא הגוים" (בר' מח , יט); זהו שאמר: נשא הוא בישראל , כלומר: נשא ראשו בישראל. וכיון שאשם בבעל - מת; כלומר: נגף לפני אויביו כאלו מת , כי אזלת ידו (ע"פ דב' לב , לו). ועל הדרך הזה תרגם יונתן: "כד מליל חד מדבית אפרים רתיתא אחיד להון לעממיא מדרברבן הוו בישראל , וכדו דחבו על דפלחו לטעוותא מתקטלין". (ב) ועתה יוסיפו לחטוא - ועתה , כשמלך ירבעם , הוסיפו עוד לחטוא. כי מתחלה כשהיו עובדים , בימי השופטים , היו עובדים הבעלים ושבים אל יי' כשהיה עומד השופט ומחזירם למוטב (ראה שו' ב , יח - יט); אבל עתה חשבו לעקור מכל עבודת אלהים , שלא יעלה אדם לירושלם לעבודת בית המקדש , ויעבדו לפני הבעלים לעולם; ואמרו "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (ראה מ"א יב , כח; ע"פ שמ' לב , ד). ויעשו להם מסכה מכספם - והנה העגלים לא היו כסף , אלא זהב? אלא: מכספם - שנתנו כל אחד לקנות זהב לעשות העגלים , עשו להם כתבונם עצבים , והם העגלים. ופירוש כתבונם - כמו שהתבוננו בדבר אי זו צורה יעשו , והסכימו לעשות צורת עגל כמו שעשו במדבר; וטעם זה פירשנו בספר מלכים (מ"א יב , כח - כט). ויונתן תרגם כתבונם כמו 'כתבניתם' , שתרגם: "כדמותהון". ומלת כתבונם - היה ראוי 'כתבונתם'; וכן "וצורם לבלות שאול" (תה' מט , טו) - כמו 'וצורתם'; כי הנפרד "תבונה" (עו' א , ז) , 'צורה'. ויש אומרים כי הם משקל אחר , יֵאָמֵר מהם בלא ה"א 'תבון' , 'צור'. מעשה חרשים כלה - כל העגל הוא מעשה ידי חרש , אין דבר רוחני בו; כמו שאמר "וכל רוח אין בקרבו" (חב' ב , יט). להם הם אומרים - בעבורם הם אומרים , כהני העגל , לבני אדם הבאים לזבוח: זובחי אדם - כלומר: מי מבני אדם שירצה לזבוח , עגלים ישקון - יִשקו העגלים על פיהם , כי לא תהיה עבודתם שלימה עד שיִשקו אותם; כי כן היה מנהגם , כמו שאמר "וכל הפה אשר לא נשק לו" (מ"א יט , יח). ורבותינו ז"ל פרשו (ראה תנ"ב ואתחנן ב) זובחי אדם - שהיו זובחים בניהם לעבודה זרה; זהו שאמר: אדם; והיו אומרים לו כומרי עבודה זרה: מי שזבח בנו לעבודה זרה , כדַי הוא להיות נושק לבעל או לעגל , כי דורון חביב הקריב לו. (ג) לכן יהיו כענן בקר - לפיכך ילכו לאבדון ויהיו כענן בקר וכטל שהולך בהשכמה; מהרה הוא נפסק , כשישיגנו חום השמש. כן יִכלו הם מהרה. וכן יהיו כמץ יסוער מגורן - כמו המוץ , והוא התבן הדק , שתסערנו הסופה מהגורן , כן יסוערו הם מארצם. וכעשן מארובה - או כמו עמוד העשן היוצא מן החלון , שיהיה במהרה בָטֵל ונפסק. יסוער - בצרי כמו בפתח; והוא מ'הבניין שלא נזכר פועלו' מ'הדגוש'. (ד) ואנכי יי' אלהיך מארץ מצרים - כמו שפירשנו למעלה (הו' יב , י). ואלהים זולתי לא תדע - לא היה לך לדעת ולעבוד אלהים אחרים זולתי , כי תראו כי אין מושיע בלתי. (ה) אני - היה לך שתדעני , כי אני ידעתיך במדבר וספקתי צרכך במקום שאין בו שום מחיה. בארץ תלאובות - בארץ צמאה , והיא המדבר. והביא אדני אבי ז"ל ראיה למלה הזאת מלשון הערבי , שאומרים 'לאב אל רגול' , רוצה לומר: צמא האיש. ויונתן תרגם: "בארע דהויתון תאיבין בה לכל מדעם". (ו) כמרעיתם וישבעו - כאשר באו במקום מרעיתם , והוא ארץ כנען , וישבעו וירם לבם ושכחוני; כמו שאמר בתורה שעתידים לעשות כן: אמר "פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה. ורם לבבך ושכחת את יי' אלהיך" (דב' ח , יב - יג); ואמר "וישמן ישורון ויבעט" (דב' לב , טו). (ז) ואהי להם - כיון שהם שכחוני (ראה לעיל , ו) , גם אני זנחתים ונתתים ביד העמים; והייתי להם כמו שחל , או כמו נמר שעומד על הדרך , נכון לטרוף מה שיעבור עליו בדרך. כן הייתי להם - שהשלטתי בהם אויביהם ולא היה להם כח להנצל מהם , עד שהיו שבים אלי והייתי מרחם עליהם. אשור - פעול מבניין 'קל'; וכן צווי מ'הקל': "ואשרו בדרך בינה" (מש' ט , ו) - בשקל "שמרו" (יהו' ו , יח); "זכרו" (מל' ג , כב). (ח) אפגשם כדוב שכול - שהרגוּ בניו , והוא שכול ומר נפש (ע"פ ש"ב יז , ח); אם ימצא אדם או בהמה - יבקעם מהרה. ובזכרו דוב שכול , ולא זכר אריה או נמר שכול - אומרים כי הדוב כשתלד , תלד חתיכת בשר , כי הולד מכוסה כולו בהִוָלדו בשִליא עבה מאד; והדוב מלחכת השליא וחותכת מעט מעט כדי שלא תזיק לולד , והיא יגעה בזה מאד עד שתעביר כל הבשר ויצא הולד; ולפי שיגעה הרבה בו , היא מרת נפש יותר כשיהרגו אותו. ואקרע סגור לבם - לבם , שהוא סגור ולא יבין , אקרענו. וזה דרך משל , כי כן יעשה האריה בטרפו: יקרע הגוף עד הלב ויאכלנו וישתה דמו. ואוכלם שם כלביא - שם בעריהם אוכלם , בדבר ובחרב האויב , כמו הלביא הטורף בלי חמלה; גם חית השדה תבקעם בחוץ , כמו שאמר בתורה "והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם" וגו' (וי' כו , כב). ויונתן תרגם: "כחית שינא דמבקעא שיציתינון". (ט) שחתך - העגל שאמר למעלה (ראה פס' ב); אומר: הוא שחתך , כי לולי זה בי היה עזרך. ובאו שני בי"תי השמוש כאחד , ויספיק באחד? אלא ששני הקשרים נכונים בעניין , והוא מנהג הלשון לדבר ככה; ופירושו: כי בי היה עזרך , או כי שמי היה בעזרך; וכן "כי שלח ברשת ברגליו" (איוב יח , ח) - 'רשת ברגליו' או 'רגליו ברשת'. וכן המנהג בשני כ"פי הדמיון: "כי כמוך כפרעה" (בר' מד , יח); "כעבד כאדניו" (יש' כד , ב). (י) אהי - אני אהיה קיים לעולם; אבל מלכך אפוא - שמאסת במלכותי ושאלת מלך שיושיעך מאויביך , ואיה הוא? יושיעך בכל עריך - שבאים עליהם האויבים; כמו שאמרת: "ויצא לפנינו ונלחם מלחמותינו" (ש"א ח , כ). ושופטיך - ששמת עליך מדעתך. הרי אתה רואה כי לא יועילוך מלך ושופטים ושרים אם לא בעזרתי. ויונתן תרגם אהי הפוך , כמו 'איה'; שתרגם "אן מלכך". (יא) אתן לך - נתתי לך מלך באפי; כי לא מרצוני שאלתם מלך , כמו שאומר "כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (ש"א ח , ז). ולקחתי אותו בעברתי - שמת במלחמת פלשתים (ראה ש"א לא , ד) , לא מלך אלא שנתים (ראה ש"א יג , א). ותוכלו להכיר כי אין לכם מלכות אלא מלכותי; והמלך שאמנה עליכם - אם יעשה רצוני , תִנצלו הוא ואתם מכל רע. ויש אומרים (ראה ר' יוסף קרא) אתן לך - על שאול , כמו שפרשנו , ואקח - על צדקיהו , שהיה המלך האחרון. ויש אומרים: במלכי השבטים , ירבעם והושע בן אלה. ומה שאמר על ירבעם באפי - כי באף שהיה לו על מלכות בית דוד נתנו (ראה מ"א יא , כט - לט). (יב) צרור - שמור הוא אצלי כמו הדבר השמור בתוך הצרוֹר; כמו שאמר איוב "חתום בצרור פשעי" (איוב יד , יז). והעון והחטאת הוא עון העגלים. (יג) חבלי יולדה - צירים כצירי יולדה יבואו לו בצרות שאביא עליו. והוא (בנוסחנו: הוא) בן לא חכם - לפי שהמשיל חבליו לחבלי יולדה , אמר כי הנולדים אינם חכמים; כלומר: הדורות הבאים , שראו אבותיהם בצרה בעוֹנותם , לא היו חכמים , ולא התבוננו כי אבותם - בעוֹנם מצאתם הצרה; ולא שבו ממעללי אבותיהם , ועשו רע כמוהם. כי עת לא יעמד במשבר בנים - כי אם היה חכם לא היה עומד עת אחת במשבר , כי במהרה היה יוצא מן המשבר לאויר העולם; והמשבר הוא הרחם. ויש בנים זריזים בטבעם בצאתם מן הרחם , ויצאו מהרה. כן הם - אם היו חכמים לא היו עומדים שעה אחת בצרה , כי מיד שהיו שבים אל יי' היו ניצלים מהצרה. במשבַר - פתוח , כי הוא סמוך למלת בנים. ונקרא הרחם 'משבר' מפני חבלי היולדה ושבריה שיש לה בהיות הולד ברחם ולא יוכל לצאת מהרה. (יד) מיד שאול אפדם - הייתי פודה אותם מיד שאול אם היו חכמים (ראה לעיל , יג). ממות אגאלם - כפל עניין במלות שונות. אהי דבריך מות - אבל עתה שאיננו חכם אלא נבל (ע"פ דב' לב , ו) וכופר בטובתי , לא דיי שלא אפדך ממות , אלא אביא עליך המות בדבר ובחרב וברעב ובחיה רעה (ע"פ יח' יד , כא). ופירוש דבריך - דברי אשר שלחתי לך ולא שמעת לקולי , הוא יגרום לך המות. ואמר דבריך כמו 'דברי' - כי הכנויים יפעלו על הפועל ועל הפעול; וכן "ושמחתים בבית תפילתי" (יש' נו , ז) - "שמעתי את תפילתך" (מ"א ט , ג). ויש מפרשים דבריך - מן "דֶבֶר כבד" (שמ' ט , ג) , לפי שסמכו למלת קטבך; וכן אומר "מדבר באופל יהלוך ומקטב (בנוסחנו: מקטב) ישוד צהרים". ויונתן תרגם: "יהי מימרי בהון לקטול". אהי קטבך שאול - ואני אהיה גורם כריתתך לשאול. קטבך - עניין כריתה; וכן "ומקטב ישוד צהרים" (תה' צא , ו). ותרגום ירושלמי "לחטוב עצים" (דב' יט , ה): "למקטב אעין". וקטבך - בא בקמץ הקו"ף , שלא כמנהג משקלו; וכמהו "קטני עבה" (מ"א יב , י). נחם יסתר מעיני - הנחם שהייתי נִחם על רעתם , כמו שאמר "וינחם יי' על הרעה" (שמ' לב , יד) , עתה יסתר מעיני; כל כך הרבו לפשוע. (טו) כי הוא - כי אפרים (ראה לעיל , יב) היה מפריא בין אחים: עד שלא עשה העגלים (ראה מ"א יב , כח - כט) היה גדל ופורה בין אחים , כמו שאמר עליו יעקב אבינו: "ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים" (בר' מח , יט). ועתה , שחטא , יבוא קדים רוח יי' - והוא מלך אשור; והמשילו לקדים , שהוא רוח מזרחי , כי ארץ אשור מזרחית לארץ ישראל. ועוד אמר קדים לפי שהיא רוח קשה. ואמר: רוח יי' - להגדיל הרוח ולחזקו; כמו "כהררי אל" (תה' לו , ז); "ארזי אל" (תה' פ , יא); "שלהבתיה" (שה"ש ח , ו). ואמר גם כן רוח יי' - לפי שהאל העיר רוחו לבא על ישראל. וכן אמר "ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח פלנסר מלך אשור וגו' (ראה דה"א ה , כו); וכן כתוב כשמלך מנחם בא פול על ארץ ישראל (ראה מ"ב טו , יז , יט); ובימי פקח בן רמליהו בא תגלת פלאסר מלך אשור (ראה מ"ב טו , כט); ובימי הושע בן אלה עלה שלמנאסר מלך אשור על שומרון ויצר עליה (ראה מ"ב יז , א - ה). ממדבר עולה - כי הרוח יהיה תמיד במדבר. או פירושו - כי מדבר יש בין ארץ ישראל לארץ אשור , ומפני אותו הרוח , שהוא מלך אשור , יבוש מקור אפרים; שהוא היה מתחלה כמו עץ פורה על המים , כמו שנאמר "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" (בר' מט , כב); ועתה יבוש מקורו ויחרב מעיינו מפני אותו הרוח. יבוש - שרשו 'יבש' , בשקל 'יאות' (ראה בר' לד , כב , ראב"ע בפירוש א , הקצר) מן 'יאת'. ויחרב - כמו "ייבש" (יש' יט , ז); מן "חרבו המים" (בר' ח , יג). הוא ישסה - אותו הרוח ישסה אוצר כל כלי חמדה.