פרק יג
[א]
כְּדַבֵּ֤ר
אֶפְרַ֙יִם֙
רְתֵ֔ת
נָשָׂ֥א
ה֖וּא
בְּיִשְׂרָאֵ֑ל
וַיֶּאְשַׁ֥ם
בַּבַּ֖עַל
וַיָּמֹֽת:
[ב]
וְעַתָּ֣ה׀
יוֹסִ֣פוּ
לַחֲטֹ֗א
וַיַּעֲשׂ֣וּ
לָהֶם֩
מַסֵּכָ֨ה
מִכַּסְפָּ֤ם
כִּתְבוּנָם֙
עֲצַבִּ֔ים
מַעֲשֵׂ֥ה
חָרָשִׁ֖ים
כֻּלֹּ֑ה
לָהֶם֙
הֵ֣ם
אֹמְרִ֔ים
זֹבְחֵ֣י
אָדָ֔ם
עֲגָלִ֖ים
יִשָּׁקֽוּן:
[ג]
לָכֵ֗ן
יִֽהְיוּ֙
כַּעֲנַן־בֹּ֔קֶר
וְכַטַּ֖ל
מַשְׁכִּ֣ים
הֹלֵ֑ךְ
כְּמֹץ֙
יְסֹעֵ֣ר
מִגֹּ֔רֶן
וּכְעָשָׁ֖ן
מֵאֲרֻבָּֽה:
[ד]
וְאָנֹכִ֛י
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֶ֖יךָ
מֵאֶ֣רֶץ
מִצְרָ֑יִם
וֵאלֹהִ֤ים
זוּלָתִי֙
לֹ֣א
תֵדָ֔ע
וּמוֹשִׁ֥יעַ
אַ֖יִן
בִּלְתִּֽי:
[ה]
אֲנִ֥י
יְדַעְתִּ֖יךָ
בַּמִּדְבָּ֑ר
בְּאֶ֖רֶץ
תַּלְאֻבֽוֹת:
[ו]
כְּמַרְעִיתָם֙
וַיִּשְׂבָּ֔עוּ
שָׂבְע֖וּ
וַיָּ֣רָם
לִבָּ֑ם
עַל־כֵּ֖ן
שְׁכֵחֽוּנִי:
[ז]
וָאֱהִ֥י
לָהֶ֖ם
כְּמוֹ־שָׁ֑חַל
כְּנָמֵ֖ר
עַל־דֶּ֥רֶךְ
אָשֽׁוּר:
[ח]
אֶפְגְּשֵׁם֙
כְּדֹ֣ב
שַׁכּ֔וּל
וְאֶקְרַ֖ע
סְג֣וֹר
לִבָּ֑ם
וְאֹכְלֵ֥ם
שָׁם֙
כְּלָבִ֔יא
חַיַּ֥ת
הַשָּׂדֶ֖ה
תְּבַקְּעֵֽם:
[ט]
שִׁחֶתְךָ֥
יִשְׂרָאֵ֖ל
כִּי־בִ֥י
בְעֶזְרֶֽךָ:
[י]
אֱהִ֤י
מַלְכְּךָ֙
אֵפ֔וֹא
וְיוֹשִׁיעֲךָ֖
בְּכָל־עָרֶ֑יךָ
וְשֹׁ֣פְטֶ֔יךָ
אֲשֶׁ֣ר
אָמַ֔רְתָּ
תְּנָה־לִּ֖י
מֶ֥לֶךְ
וְשָׂרִֽים:
[יא]
אֶֽתֶּן־לְךָ֥
מֶ֙לֶךְ֙
בְּאַפִּ֔י
וְאֶקַּ֖ח
בְּעֶבְרָתִֽי:
פ
[יב]
צָרוּר֙
עֲוֺ֣ן
אֶפְרָ֔יִם
צְפוּנָ֖ה
חַטָּאתֽוֹ:
[יג]
חֶבְלֵ֥י
יוֹלֵדָ֖ה
יָבֹ֣אוּ
ל֑וֹ
הוּא־בֵן֙
לֹ֣א
חָכָ֔ם
כִּי־עֵ֥ת
לֹֽא־יַעֲמֹ֖ד
בְּמִשְׁבַּ֥ר
בָּנִֽים:
[יד]
מִיַּ֤ד
שְׁאוֹל֙
אֶפְדֵּ֔ם
מִמָּ֖וֶת
אֶגְאָלֵ֑ם
אֱהִ֨י
דְבָרֶ֜יךָ
מָ֗וֶת
אֱהִ֤י
קָֽטָבְךָ֙
שְׁא֔וֹל
נֹ֖חַם
יִסָּתֵ֥ר
מֵעֵינָֽי:
[טו]
כִּ֣י
ה֔וּא
בֵּ֥ין
אַחִ֖ים
יַפְרִ֑יא
יָב֣וֹא
קָדִים֩
ר֨וּחַ
יְהוָ֜ה
מִמִּדְבָּ֣ר
עֹלֶ֗ה
וְיֵב֤וֹשׁ
מְקוֹרוֹ֙
וְיֶחֱרַ֣ב
מַעְיָנ֔וֹ
ה֣וּא
יִשְׁסֶ֔ה
אוֹצַ֖ר
כָּל־כְּלִ֥י
חֶמְדָּֽה:
פרק יג
(א)
כדבר
אפרים
,
רתת
הוא
אוחז
ישראל.
תרגום
"רעד"
(ראה
ת"א
שמ'
טו
,
טו).
נשא
הוא
בישראל
-
אינו
'יוצא
באחר'
,
והרי
הוא
כמו
'נתנשא';
שמלך
על
כל
ישראל.
והיה
לו
להטיב
דרכיו
עמי
,
אלא
אשם
בבעל
,
והרי
הוא
חשוב
כמת.
(ב)
כתבונם
עצבים
-
לשון
'תבונה'
הוא;
כלומר:
לפי
מחשבותם
כך
עושים
אותה.
והיה
לו
לומר
'כתבונתם'
,
וחסר
התי"ו;
ודומה
לו
"ארוכה
מארץ
מדה"
(איוב
יא
,
ט)
,
שהיה
לו
לומר
'מדתה'.
להם
הם
אומרים
-
בעבורם
הם
אומרים:
זובחי
אדם
-
בניהם
ובנותיהם
הם
ראויים
וחשובים
שישקון
לעגלים.
(ג)
כמוץ
יסוער
מגורן
-
פועל
'שלא
נזכר
שם
פועלו'
הוא
,
ונתחלף
הפתח
בצרי.
(ה)
אני
ידעתיך
במדבר
-
כמו
"ידע
לכתך
את
המדבר"
(דב'
ב
,
ז).
בארץ
תלאובות
-
אין
לו
דומה
,
ומתפרש
לפי
העניין.
(ז)
כמו
שחל
כנמר
על
דרך
אשור
-
אביט
לטרפך
כנמר
הטורף
חיות.
(ח)
לביא
-
מין
בפני
עצמו
הוא
,
ואינו
מין
אריה.
ולביא
הוא
זכר
והנקבה
'לביאה'
,
כמו
"מה
אמך
לבִיָא
בין
אריות
רבצה"
(יח'
יט
,
ב);
"ומחנק
ללביאותיו"
(בנוסחנו:
ללבאתיו;
נח'
ב
,
יג).
וזה
מוכיח
כי
מין
אריה
הוא
,
שכך
הוא
אומר
"אריה
טורף
בדי
גורותיו
ומחנק
ללביאותיו"
(שם).
(ט)
שחתך
ישראל
-
הבעל
שאתה
בוטח
בו
(ראה
לעיל
,
א)
,
כי
בי
-
היה
לך
לבטוח
שאהיה
בעזרך.
(י)
אהי
מלכך
אפוא
-
כמו
"איה"
(בר'
יח
,
ט);
והפוך
הוא
,
כמו
"כשב"
(וי'
ג
,
ז)
-
"כבש"
(וי'
ד
,
לב).
(יג)
הוא
בן
לא
חכם
-
להבין
אחריתו.
כי
עת
יבוא
לו
שלא
יוכל
לעמוד
במשבר
בנים
-
דמהו
ליולדת
שאינה
עוצרת
כח
לעמוד
על
המשבר.
(יד)
ואני
מתחילה
מיד
שאול
אפדם
ממות
אגאלם
תמיד
,
אבל
עתה
אני
אהי
דבריך
-
מלשון
'דֶבֶר';
שאביאך
עד
המות
,
ואהיה
הקטב
שלך
להורידך
עד
שאול.
ונוחם
יסתר
מעיני
-
שלא
אנחם
על
הרעה.
ובא
אגאלם
בקמץ
האל"ף
-
מפני
שהאית"ן
שלו
בפתח
(ראה
למשל
וי'
כה
,
לג)
,
כמו
"ישכָּבנה"
(דב'
כח
,
ל);
"תזבָּחוהו"
(וי'
יט
,
ה);
ורבים
כהם.
ובא
דבריך
מ'דֶבֶר'
-
כמו
שבא
"וסגור
דלתך
בעדך"
(יש'
כו
,
כ)
מ'דלת';
והיו"ד
בלי
צורך
,
כמו
"והיה
מחניך
קדוש"
(דב'
כג
,
טו).
או
יש
לומר
לשון
'דָבָר
-
הדברים
שאדבר
בעבורך
לא
יהיו
כי
אם
מות;
וקטבך
הוא
שם
הפועל.
(טו)
כי
הוא
-
אפרים
,
עומד
כמו
עץ
רקוב
,
המפריא
בין
אחים
-
על
פלגי
מים.
ו'מפריא'
-
כמו
'מַפְרה'
,
ונתחלף
הצרי
בחירק
והאל"ף
בא
תחת
ה"א.
הוא
-
הרוח.
ישסה
-
כמו
"והמה
שוסים
את
הגרנות"
(ש"א
כג
,
א).