מאגר הכתר הושע פרק יג עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק יג
[א] כְּדַבֵּ֤ר אֶפְרַ֙יִם֙ רְתֵ֔ת נָשָׂ֥א ה֖וּא בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֶּאְשַׁ֥ם בַּבַּ֖עַל וַיָּמֹֽת:
[ב] וְעַתָּ֣ה׀ יוֹסִ֣פוּ לַחֲטֹ֗א וַיַּעֲשׂ֣וּ לָהֶם֩ מַסֵּכָ֨ה מִכַּסְפָּ֤ם כִּתְבוּנָם֙ עֲצַבִּ֔ים מַעֲשֵׂ֥ה חָרָשִׁ֖ים כֻּלֹּ֑ה לָהֶם֙ הֵ֣ם אֹמְרִ֔ים זֹבְחֵ֣י אָדָ֔ם עֲגָלִ֖ים יִשָּׁקֽוּן:
[ג] לָכֵ֗ן יִֽהְיוּ֙ כַּעֲנַן־בֹּ֔קֶר וְכַטַּ֖ל מַשְׁכִּ֣ים הֹלֵ֑ךְ כְּמֹץ֙ יְסֹעֵ֣ר מִגֹּ֔רֶן וּכְעָשָׁ֖ן מֵאֲרֻבָּֽה:
[ד] וְאָנֹכִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וֵאלֹהִ֤ים זוּלָתִי֙ לֹ֣א תֵדָ֔ע וּמוֹשִׁ֥יעַ אַ֖יִן בִּלְתִּֽי:
[ה] אֲנִ֥י יְדַעְתִּ֖יךָ בַּמִּדְבָּ֑ר בְּאֶ֖רֶץ תַּלְאֻבֽוֹת:
[ו] כְּמַרְעִיתָם֙ וַיִּשְׂבָּ֔עוּ שָׂבְע֖וּ וַיָּ֣רָם לִבָּ֑ם עַל־כֵּ֖ן שְׁכֵחֽוּנִי:
[ז] וָאֱהִ֥י לָהֶ֖ם כְּמוֹ־שָׁ֑חַל כְּנָמֵ֖ר עַל־דֶּ֥רֶךְ אָשֽׁוּר:
[ח] אֶפְגְּשֵׁם֙ כְּדֹ֣ב שַׁכּ֔וּל וְאֶקְרַ֖ע סְג֣וֹר לִבָּ֑ם וְאֹכְלֵ֥ם שָׁם֙ כְּלָבִ֔יא חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה תְּבַקְּעֵֽם:
[ט] שִׁחֶתְךָ֥ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּי־בִ֥י בְעֶזְרֶֽךָ:
[י] אֱהִ֤י מַלְכְּךָ֙ אֵפ֔וֹא וְיוֹשִׁיעֲךָ֖ בְּכָל־עָרֶ֑יךָ וְשֹׁ֣פְטֶ֔יךָ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתָּ תְּנָה־לִּ֖י מֶ֥לֶךְ וְשָׂרִֽים:
[יא] אֶֽתֶּן־לְךָ֥ מֶ֙לֶךְ֙ בְּאַפִּ֔י וְאֶקַּ֖ח בְּעֶבְרָתִֽי: פ
[יב] צָרוּר֙ עֲוֺ֣ן אֶפְרָ֔יִם צְפוּנָ֖ה חַטָּאתֽוֹ:
[יג] חֶבְלֵ֥י יוֹלֵדָ֖ה יָבֹ֣אוּ ל֑וֹ הוּא־בֵן֙ לֹ֣א חָכָ֔ם כִּי־עֵ֥ת לֹֽא־יַעֲמֹ֖ד בְּמִשְׁבַּ֥ר בָּנִֽים:
[יד] מִיַּ֤ד שְׁאוֹל֙ אֶפְדֵּ֔ם מִמָּ֖וֶת אֶגְאָלֵ֑ם אֱהִ֨י דְבָרֶ֜יךָ מָ֗וֶת אֱהִ֤י קָֽטָבְךָ֙ שְׁא֔וֹל נֹ֖חַם יִסָּתֵ֥ר מֵעֵינָֽי:
[טו] כִּ֣י ה֔וּא בֵּ֥ין אַחִ֖ים יַפְרִ֑יא יָב֣וֹא קָדִים֩ ר֨וּחַ יְהוָ֜ה מִמִּדְבָּ֣ר עֹלֶ֗ה וְיֵב֤וֹשׁ מְקוֹרוֹ֙ וְיֶחֱרַ֣ב מַעְיָנ֔וֹ ה֣וּא יִשְׁסֶ֔ה אוֹצַ֖ר כָּל־כְּלִ֥י חֶמְדָּֽה:

פרק יג
(א) כדבר אפרים , רתת הוא אוחז ישראל. תרגום "רעד" (ראה ת"א שמ' טו , טו). נשא הוא בישראל - אינו 'יוצא באחר' , והרי הוא כמו 'נתנשא'; שמלך על כל ישראל. והיה לו להטיב דרכיו עמי , אלא אשם בבעל , והרי הוא חשוב כמת. (ב) כתבונם עצבים - לשון 'תבונה' הוא; כלומר: לפי מחשבותם כך עושים אותה. והיה לו לומר 'כתבונתם' , וחסר התי"ו; ודומה לו "ארוכה מארץ מדה" (איוב יא , ט) , שהיה לו לומר 'מדתה'. להם הם אומרים - בעבורם הם אומרים: זובחי אדם - בניהם ובנותיהם הם ראויים וחשובים שישקון לעגלים. (ג) כמוץ יסוער מגורן - פועל 'שלא נזכר שם פועלו' הוא , ונתחלף הפתח בצרי. (ה) אני ידעתיך במדבר - כמו "ידע לכתך את המדבר" (דב' ב , ז). בארץ תלאובות - אין לו דומה , ומתפרש לפי העניין. (ז) כמו שחל כנמר על דרך אשור - אביט לטרפך כנמר הטורף חיות. (ח) לביא - מין בפני עצמו הוא , ואינו מין אריה. ולביא הוא זכר והנקבה 'לביאה' , כמו "מה אמך לבִיָא בין אריות רבצה" (יח' יט , ב); "ומחנק ללביאותיו" (בנוסחנו: ללבאתיו; נח' ב , יג). וזה מוכיח כי מין אריה הוא , שכך הוא אומר "אריה טורף בדי גורותיו ומחנק ללביאותיו" (שם). (ט) שחתך ישראל - הבעל שאתה בוטח בו (ראה לעיל , א) , כי בי - היה לך לבטוח שאהיה בעזרך. (י) אהי מלכך אפוא - כמו "איה" (בר' יח , ט); והפוך הוא , כמו "כשב" (וי' ג , ז) - "כבש" (וי' ד , לב). (יג) הוא בן לא חכם - להבין אחריתו. כי עת יבוא לו שלא יוכל לעמוד במשבר בנים - דמהו ליולדת שאינה עוצרת כח לעמוד על המשבר. (יד) ואני מתחילה מיד שאול אפדם ממות אגאלם תמיד , אבל עתה אני אהי דבריך - מלשון 'דֶבֶר'; שאביאך עד המות , ואהיה הקטב שלך להורידך עד שאול. ונוחם יסתר מעיני - שלא אנחם על הרעה. ובא אגאלם בקמץ האל"ף - מפני שהאית"ן שלו בפתח (ראה למשל וי' כה , לג) , כמו "ישכָּבנה" (דב' כח , ל); "תזבָּחוהו" (וי' יט , ה); ורבים כהם. ובא דבריך מ'דֶבֶר' - כמו שבא "וסגור דלתך בעדך" (יש' כו , כ) מ'דלת'; והיו"ד בלי צורך , כמו "והיה מחניך קדוש" (דב' כג , טו). או יש לומר לשון 'דָבָר - הדברים שאדבר בעבורך לא יהיו כי אם מות; וקטבך הוא שם הפועל. (טו) כי הוא - אפרים , עומד כמו עץ רקוב , המפריא בין אחים - על פלגי מים. ו'מפריא' - כמו 'מַפְרה' , ונתחלף הצרי בחירק והאל"ף בא תחת ה"א. הוא - הרוח. ישסה - כמו "והמה שוסים את הגרנות" (ש"א כג , א).