פרק יד
[א]
תֶּאְשַׁם֙
שֹׁמְר֔וֹן
כִּ֥י
מָרְתָ֖ה
בֵּאלֹהֶ֑יהָ
בַּחֶ֣רֶב
יִפֹּ֔לוּ
עֹלְלֵיהֶ֣ם
יְרֻטָּ֔שׁוּ
וְהָרִיּוֹתָ֖יו
יְבֻקָּֽעוּ:
פ
[ב]
שׁ֚וּבָה
יִשְׂרָאֵ֔ל
עַ֖ד
יְהוָ֣ה
אֱלֹהֶ֑יךָ
כִּ֥י
כָשַׁ֖לְתָּ
בַּעֲוֺנֶֽךָ:
[ג]
קְח֤וּ
עִמָּכֶם֙
דְּבָרִ֔ים
וְשׁ֖וּבוּ
אֶל־יְהוָ֑ה
אִמְר֣וּ
אֵלָ֗יו
כָּל־תִּשָּׂ֤א
עָוֺן֙
וְקַח־ט֔וֹב
וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה
פָרִ֖ים
שְׂפָתֵֽינוּ:
[ד]
אַשּׁ֣וּר׀
לֹ֣א
יוֹשִׁיעֵ֗נוּ
עַל־סוּס֙
לֹ֣א
נִרְכָּ֔ב
וְלֹא־נֹ֥אמַר
ע֛וֹד
אֱלֹהֵ֖ינוּ
לְמַעֲשֵׂ֣ה
יָדֵ֑ינוּ
אֲשֶׁר־בְּךָ֖
יְרֻחַ֥ם
יָתֽוֹם:
[ה]
אֶרְפָּא֙
מְשׁ֣וּבָתָ֔ם
אֹהֲבֵ֖ם
נְדָבָ֑ה
כִּ֛י
שָׁ֥ב
אַפִּ֖י
מִמֶּֽנּוּ:
[ו]
אֶהְיֶ֤ה
כַטַּל֙
לְיִשְׂרָאֵ֔ל
יִפְרַ֖ח
כַּשּׁוֹשַׁנָּ֑ה
וְיַ֥ךְ
שָׁרָשָׁ֖יו
כַּלְּבָנֽוֹן:
[ז]
יֵֽלְכוּ֙
יֹֽנְקוֹתָ֔יו
וִיהִ֥י
כַזַּ֖יִת
הוֹד֑וֹ
וְרֵ֥יחַֽ
ל֖וֹ
כַּלְּבָנֽוֹן:
[ח]
יָשֻׁ֙בוּ֙
יֹשְׁבֵ֣י
בְצִלּ֔וֹ
יְחַיּ֥וּ
דָגָ֖ן
וְיִפְרְח֣וּ
כַגָּ֑פֶן
זִכְר֖וֹ
כְּיֵ֥ין
לְבָנֽוֹן:
[ט]
אֶפְרַ֕יִם
מַה־לִּ֥י
ע֖וֹד
לָעֲצַבִּ֑ים
אֲנִ֧י
עָנִ֣יתִי
וַאֲשׁוּרֶ֗נּוּ
אֲנִי֙
כִּבְר֣וֹשׁ
רַעֲנָ֔ן
מִמֶּ֖נִּי
פֶּרְיְךָ֥
נִמְצָֽא:
[י]
מִ֤י
חָכָם֙
וְיָ֣בֵֽן
אֵ֔לֶּה
נָב֖וֹן
וְיֵדָעֵ֑ם
כִּֽי־יְשָׁרִ֞ים
דַּרְכֵ֣י
יְהוָ֗ה
וְצַדִּקִים֙
יֵ֣לְכוּ
בָ֔ם
וּפֹשְׁעִ֖ים
יִכָּ֥שְׁלוּ
בָֽם:
פרק יד
(א)
תאשם
-
תהיה
שממה.
בחרב
יפלו
-
אנשיה.
והריותיו
-
אחר
שהמלה
לשון
נקבה
,
לא
חשש
לומר
יבוקעו
,
כדרך
"אם
תעירו
ואם
תעוררו"
(שה"ש
ג
,
ה).
(ב)
שובה
מעט
עד
השם.
וטעם
כי
כשלת
בעונך
-
ואין
מי
יקימך
,
רק
השם
[לבדו].
(ג)
קחו
-
איננו
מבקש
מכם
כאשר
תלכו
לבקש
רצונו
הון
או
עולות
,
רק
דברים
-
שתודו;
כדרך
"ונשא
השעיר
עליו"
(וי'
טז
,
כב).
אמר
רבי
מרינוס
(רקמה
ע'
רכד):
כל
תשא
עון
-
הפוך:
כל
עון
תשא.
והנכון:
כל
אשר
תשא
עונינו
נשוב
,
וקח
טוב
מעולה.
או
הדיבור
הטוב
-
שנוכל
לומר
לפניך;
והטעם
-
להתודות.
ורבי
יוסף
(?
וראה
רש"י)
אמר:
מיעוט
מעשים
טובים.
ונשלמה
שִלום
פרים
-
כמו
"כי
הכית
את
אויבי
לחי"
(תה'
ג
,
ח)
,
שפירושו:
מכת
לחי;
או
הוא
חסר
כ"ף.
והזכיר
פרים
,
כי
הם
גדולים
והיקרים
בעולה.
וזהו
שתאמרו:
(ד)
אשור
-
כי
כתוב
"ואשור
הוא
מלכו"
(הו'
יא
,
ה).
לא
נשען
על
אשור
ולא
על
סוסינו
המובאים
ממצרים.
ולא
נאמר
עוד
אלהינו
למעשה
ידינו
-
כנגד
"מעשה
חרשים"
(הו'
יג
,
ב);
כי
אין
מי
שיעזור
מי
שאין
כח
לו
,
כמו
היתום
,
רק
אתה
,
וכתוב
"אבי
יתומים"
(תה'
סח
,
ו).
וזה
כנגד
"כי
כשלת
בעונך"
(לעיל
,
ב)
-
ואין
עוזר
לך.
(ה)
ארפא.
מלת
'משובה'
-
לגנאי
בכל
המקרא
,
ואיננו
כאומר:
משובתם
-
בכל
מקום
שהכיתים;
רק
המשובה
בנשמה
,
כחלי
בגוף.
על
כן
מלת
ארפא
-
כנגד
"הכה
אפרים"
(הו'
ט
,
טז).
אהבם
אהבת
נדבה;
הפך
'ימאסם
אלי'
(ראה
שם
,
יז).
כי
שב
-
הפך
"חרה
אפי
בם"
(הו'
ח
,
ה).
(ו)
אהיה...
-
הפך
"שרשם
יבש"
(הו'
ט
,
טז);
"ויבוש
מקורו"
(הו'
יג
,
טו).
והשושנה
תפרח
מהרה;
ובעבור
שאין
לה
שורש
רק
דק
,
אמר:
ושרשיו
יהיו
כשרש
עצי
הלבנון.
ויך
שרשיו
-
בארך
וברחב
,
כדרך
"ומחה
אל
(בנוסחנו:
על)...
ים
כנרת"
(במ'
לד
,
יא);
ובמידות
-
שברים
ותבריתא.
(ח)
ישובו.
אמר
יפת:
(?
ראה
יפת
הושע
ע' 393
- 394
)
יושבי
בצל
הלבנון
(ראה
לעיל
,
ז).
ולפי
דעתי:
יושבי
בצל
ישראל
,
והם
העבדים
,
שיהיו
אכריהם
וכורמיהם.
יחיו
דגן
,
והַקָמוֹת
יפרחו
כגפן.
וזכרו
-
ריחו
כדרך
"אזכרתה"
(וי'
ב
,
ב).
ויפת
אמר
(יפת
הושע
ע' 395
)
זכר
גפנם
למרחוק
כיין
לבנון.
(ט)
אפרים
-
כְּאמרוּ
אפרים:
מה
לי
עוד
-
אין
לי
צורך
אליהם.
אני
אענהו
,
לתת
לו
כל
חפצו;
כדרך
"והכסף
יענה
את
הכל"
(קה'
י
,
יט).
ואשורנו
-
לתת
עיני
לטוב
עליו
,
עד
שאשורנו.
נמצא
שיהיה
כברוש
רענן.
ואל
תפחד
בעבור
שאין
לברוש
פרי
,
כי
ממני
פריך
נמצא.
(י)
מי
-
מי
ישרת
בעבור
אחר.
ואלה
-
הם
דרכי
השם.
והטעם
קשור:
כי
בשובכם
אל
השם
-
ירפא
אתכם.
ופושעים
-
הם
היוצאים
מהרשות
,
כמו
"על
כל
דבר
פשע"
(שמ'
כב
,
ח);
"אז
תפשע"
(מ"ב
ח
,
כב).
והמעַוֵת
נפשו
בדרך
הישר
,
יכשל.
והשלים
על
דרך
"כי
כשלת
בעונך"
(לעיל
,
ב).