מאגר הכתר הושע פרק יד עם פירוש ראב"ע

פרק יד
[א] תֶּאְשַׁם֙ שֹׁמְר֔וֹן כִּ֥י מָרְתָ֖ה בֵּאלֹהֶ֑יהָ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ עֹלְלֵיהֶ֣ם יְרֻטָּ֔שׁוּ וְהָרִיּוֹתָ֖יו יְבֻקָּֽעוּ: פ
[ב] שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ:
[ג] קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כָּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ:
[ד] אַשּׁ֣וּר׀ לֹ֣א יוֹשִׁיעֵ֗נוּ עַל־סוּס֙ לֹ֣א נִרְכָּ֔ב וְלֹא־נֹ֥אמַר ע֛וֹד אֱלֹהֵ֖ינוּ לְמַעֲשֵׂ֣ה יָדֵ֑ינוּ אֲשֶׁר־בְּךָ֖ יְרֻחַ֥ם יָתֽוֹם:
[ה] אֶרְפָּא֙ מְשׁ֣וּבָתָ֔ם אֹהֲבֵ֖ם נְדָבָ֑ה כִּ֛י שָׁ֥ב אַפִּ֖י מִמֶּֽנּוּ:
[ו] אֶהְיֶ֤ה כַטַּל֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל יִפְרַ֖ח כַּשּׁוֹשַׁנָּ֑ה וְיַ֥ךְ שָׁרָשָׁ֖יו כַּלְּבָנֽוֹן:
[ז] יֵֽלְכוּ֙ יֹֽנְקוֹתָ֔יו וִיהִ֥י כַזַּ֖יִת הוֹד֑וֹ וְרֵ֥יחַֽ ל֖וֹ כַּלְּבָנֽוֹן:
[ח] יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן זִכְר֖וֹ כְּיֵ֥ין לְבָנֽוֹן:
[ט] אֶפְרַ֕יִם מַה־לִּ֥י ע֖וֹד לָעֲצַבִּ֑ים אֲנִ֧י עָנִ֣יתִי וַאֲשׁוּרֶ֗נּוּ אֲנִי֙ כִּבְר֣וֹשׁ רַעֲנָ֔ן מִמֶּ֖נִּי פֶּרְיְךָ֥ נִמְצָֽא:
[י] מִ֤י חָכָם֙ וְיָ֣בֵֽן אֵ֔לֶּה נָב֖וֹן וְיֵדָעֵ֑ם כִּֽי־יְשָׁרִ֞ים דַּרְכֵ֣י יְהוָ֗ה וְצַדִּקִים֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔ם וּפֹשְׁעִ֖ים יִכָּ֥שְׁלוּ בָֽם:

פרק יד
(א) תאשם - תהיה שממה. בחרב יפלו - אנשיה. והריותיו - אחר שהמלה לשון נקבה , לא חשש לומר יבוקעו , כדרך "אם תעירו ואם תעוררו" (שה"ש ג , ה). (ב) שובה מעט עד השם. וטעם כי כשלת בעונך - ואין מי יקימך , רק השם [לבדו]. (ג) קחו - איננו מבקש מכם כאשר תלכו לבקש רצונו הון או עולות , רק דברים - שתודו; כדרך "ונשא השעיר עליו" (וי' טז , כב). אמר רבי מרינוס (רקמה ע' רכד): כל תשא עון - הפוך: כל עון תשא. והנכון: כל אשר תשא עונינו נשוב , וקח טוב מעולה. או הדיבור הטוב - שנוכל לומר לפניך; והטעם - להתודות. ורבי יוסף (? וראה רש"י) אמר: מיעוט מעשים טובים. ונשלמה שִלום פרים - כמו "כי הכית את אויבי לחי" (תה' ג , ח) , שפירושו: מכת לחי; או הוא חסר כ"ף. והזכיר פרים , כי הם גדולים והיקרים בעולה. וזהו שתאמרו: (ד) אשור - כי כתוב "ואשור הוא מלכו" (הו' יא , ה). לא נשען על אשור ולא על סוסינו המובאים ממצרים. ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו - כנגד "מעשה חרשים" (הו' יג , ב); כי אין מי שיעזור מי שאין כח לו , כמו היתום , רק אתה , וכתוב "אבי יתומים" (תה' סח , ו). וזה כנגד "כי כשלת בעונך" (לעיל , ב) - ואין עוזר לך. (ה) ארפא. מלת 'משובה' - לגנאי בכל המקרא , ואיננו כאומר: משובתם - בכל מקום שהכיתים; רק המשובה בנשמה , כחלי בגוף. על כן מלת ארפא - כנגד "הכה אפרים" (הו' ט , טז). אהבם אהבת נדבה; הפך 'ימאסם אלי' (ראה שם , יז). כי שב - הפך "חרה אפי בם" (הו' ח , ה). (ו) אהיה... - הפך "שרשם יבש" (הו' ט , טז); "ויבוש מקורו" (הו' יג , טו). והשושנה תפרח מהרה; ובעבור שאין לה שורש רק דק , אמר: ושרשיו יהיו כשרש עצי הלבנון. ויך שרשיו - בארך וברחב , כדרך "ומחה אל (בנוסחנו: על)... ים כנרת" (במ' לד , יא); ובמידות - שברים ותבריתא. (ח) ישובו. אמר יפת: (? ראה יפת הושע ע' 393 - 394 ) יושבי בצל הלבנון (ראה לעיל , ז). ולפי דעתי: יושבי בצל ישראל , והם העבדים , שיהיו אכריהם וכורמיהם. יחיו דגן , והַקָמוֹת יפרחו כגפן. וזכרו - ריחו כדרך "אזכרתה" (וי' ב , ב). ויפת אמר (יפת הושע ע' 395 ) זכר גפנם למרחוק כיין לבנון. (ט) אפרים - כְּאמרוּ אפרים: מה לי עוד - אין לי צורך אליהם. אני אענהו , לתת לו כל חפצו; כדרך "והכסף יענה את הכל" (קה' י , יט). ואשורנו - לתת עיני לטוב עליו , עד שאשורנו. נמצא שיהיה כברוש רענן. ואל תפחד בעבור שאין לברוש פרי , כי ממני פריך נמצא. (י) מי - מי ישרת בעבור אחר. ואלה - הם דרכי השם. והטעם קשור: כי בשובכם אל השם - ירפא אתכם. ופושעים - הם היוצאים מהרשות , כמו "על כל דבר פשע" (שמ' כב , ח); "אז תפשע" (מ"ב ח , כב). והמעַוֵת נפשו בדרך הישר , יכשל. והשלים על דרך "כי כשלת בעונך" (לעיל , ב).