מאגר הכתר הושע פרק ב עם פירוש ראב"ע

פרק ב
(א) והיה. זאת הפרשה דבקה היא , כי במקום שגלו שם יולידו בנים רבים , רק אינם יריאים את השם. ופירוש והיה במקום - כמו "תחת אשר לא עבדת" (דב' כח , מז); והטעם שהם קוראים עצמם בני אל חי , והם באמת לא עמי בעבור מעשיהם הרעים. (ב) ונקבצו. וטעם ונקבצו - שרבים מבני יהודה תפש סנחריב; וכן כתוב כי תפש "כל ערי יהודה הבצורות" (מ"ב יח , יג). ושמו להם ראש אחד - זה הוא סנחריב. ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל - שנפקד עון בית ישראל; והנה הכל לגנאי ולא לשבח. או הטעם: כי גדול יהיה יום אידם כיום יזרעאל. והמפרש (ראה ר' יוסף קרא) 'יותר מיום יזרעאל' - אין משפט הלשון לחסר מ"ם , כי הדבר יבא להפך. ועוד: מה טעם כי גדול , ואין שם זיכר מה? (ג-ד) אמרו - כדרך "ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול גדול" (מ"א יח , כז); "שמח בחור בילדותיך" (קה' יא , ט); "באו ביתאל" (בנוסחנו: בית אל; עמ' ד , ד); ורבים ככה. על כן אחריו: ריבו. איך אתם "בני אל חי" (לעיל , א) , והאם "זנתה" (להלן , ז) - הם האבות?! ריבו - הנביא מוכיח הגולים , אולי ישובו וישיב השם שבותם , או יוכיח אלה הדורות לפני גלותם. זנוניה - כפול העי"ן , כמו "בינה הגיגי" (תה' ה , ב). ונאפופיה - כפול הלמ"ד , כמו "סגריר" (מש' כז , טו). (ה) פן. כיום הולדה - בהיותה במצרים; כאשר הזכיר יחזקאל "ואת ערום ועריה" (טז , ז). והצגתיה - כמו "ויצג את המקלות" (בר' ל , לח). ושמתיה כמדבר - לא אדם בו. וטעם בצמא - בעבור שהיא אומרת "נותני לחמי ומימי... ושיקויי" (להלן , ז). (ו) ואת בניה לא ארחם - הם שילכו בגולה. (ז) כי. הובישה - נפשה. וטעם מאהבי - פועל יוצא לשנים פעולים , כי בקשו שהייתי אוהבת אותם בעבור מתנותם. והאומר (ראה ר' יוסף קרא) כי מימי הוא התירוש , והביא ראייה "ותירושי במועדו" (להלן , יא) - לא דבר נכונה , כי "התירוש" (להלן , י) ו"תירושי" (להלן , יא) - כנגד ושיקויי. וטעם מימי - כמו "ואכלכלם לחם ומים" (מ"א יח , יג); והנביא אמר: "לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי" (דב' ט , ט); "ומים בכסף תתן לי" (דב' ב , כח). (ח) לכן. שך - מגזירת "לשכים" (במ' לג , נה); וכמהו "הלא אתה שכת בעדו" (איוב א , י). בסירים - קוצים: "כי כקול הסירים" (קה' ז , ו); "כי עד סירים סבוכים" (נח' א , י). ונתיבותיה - המקומות הידועים , שיש בהם סימנים להכירם. וגדרתי את גדרה - שאשים גדר בדרכיה , כדרך "גדר דרכי בגזית" (איכה ג , ט). (ט) ורדפה. האומר (ראה ר' יוסף קרא) כי דגשות הדל"ת - כי כן הוא כל דבר שהוא תמיד , שאדם מתעסק בו ואין לו סוף - אולי יפרש לנו זה המדקדק , מה הפרש בין "הדובר בי" (זכ' א , ט) , ובין "רוח יי' דיבר בי" (ש"ב כג , ב); "הנני גורש מפניך" (שמ' לד , יא) , "לא אגרשנו" (שמ' כג , כט) , "ויגרש את האדם" (בר' ג , כד). אלה הגזרות נמצאות בבניין 'הקל' ובבניין 'הכבד' , ורבים ככה. והנכון , כי 'רדף' 'הקל' - לעולם הוא אחרי בורח , ומלת "ירדף חשך" (נח' א , ח) יוצאה לשנים פעולים; וככה ורדפה את מאהביה - שתרדף אחריהם בברחה להם. ובקשתם - חסר דגש בקו"ף , כי הוא מבניין 'הכבד'; וככה "שלחו באש מקדשך" (תה' עד , ז) - להקל על הלשון; על כן אלה החסרים דגש. (י) והיא - עד עתה; כי היתה אומרת , כי הבעלים שתקטיר להם הם הטיבו לה , כדרך "ומאז (לפנינו: ומן אז) חדלנו לקטר למלאכת (בנוסחנו: למלכת) השמים" (יר' מד , יח). עשו לבעל - הצורפים עשו צורות מזהב וכסף ליפות הבעל. ובספרד היה חכם מפרש הבעל - בעל הבית הצומח בחכמת המזלות , כי כן יקראו 'בתים' למזלות; ולהם הם עובדים , כי הם צבא השמים. (יא) לכן. טעם בעתו - שאביא אויביה לקחתו. והצלתי - והפרשתי; וכן כל לשון הצלה. והצלתי צמרי ופשתי - שנתתי לה לכסות את ערותה. (יב) ועתה אגלה את נבלותה - מגזרת "נבלה" (בר' לד , ז) , על משקל "כי הילדות והשחרות הבל" (קה' יא , י); כי גילוי הערוה - נבלה היא. (יג) והשבתי - שלא להתחבר שנים ת"וין חסרו האחד. [הגהה: כי 'שבת' שרשו; וככה "וכרתי להם ברית" (להלן , כ) , כי 'כרת' שרשו. ואין נאה להתחבר שנים ת"וין , לומר: 'והשבתתי' , 'וכרתתי'; כי כן היה ראוי.] חדשה - הוא ראש החודש שתתחדש הלבנה. גם תי"ו 'שבת' חסירה , או מובלעת בדגשות תי"ו שבתה. (יד) והשמותי. אתנה - האל"ף נוסף כמ"ם "מתנה" (במ' יח , ו). ורבי מרינוס אמר (רקמה ע' קיא): כמו "אתנן זונה" (דב' כג , יט). (טו) ופקדתי. וטעם ותעד - משל לאשה זונה , שתשים הנזם על אפה והחלי בצוארה ליפות עצמה , למצוא חן בעיני הנואף. (טז) לכן - אחר שתדע כי כל זאת הרעה באה עליה בעבור ששכחה אותי , ולא ידעה בתחלה כי אני הטיבותי עמה; ובאמרה "אלכה ואשובה אל אישי הראשון" (לעיל , ט) - אז אפתיה בדברים והולכתיה אל ארצה ששב כמדבר. (יז) ונתתי... את כרמיה - הפך "והשימותי גפנה" (לעיל , יד); ותחת עמק עכור - שעכרתיה , שהוא עמק יזרעאל , ישוב לפתח תקוה. וענתה - תנגן ותשיר; כמו "ותען להם מרים" (שמ' טו , כא). ויש אומרים (ראה רש"י): ותדור שמה , מגזרת "מעון" (דב' כו , טו) , ויפרש ככה "וענה איים באלמנותיו" (יש' יג , כב; ראה רש"י). והוא רחוק בעיני. (יח) והיה. תקראי לי (בנוסחנו ללא 'לי') אישי ולא תקראי לי עוד בעלי - כי כן כתוב "את ימי הבעלים" (לעיל , טו). ורבי מרינוס אמר: אפילו שם שהוא ספק , כמו 'בעל' , שהוא שם עבודה זרה , או כמו "כי יבעל בחור" (יש' סב , ה) - לא תזכרי עוד (ראה להלן , יט). (יט) והסירותי - על דרך "ומל יי' אלהיך" (דב' ל , ו); כי כאשר ישוב השובב מחטאו , השם יעזרהו וישיבהו בכל לבו. (כ) וכרתי - הפך "ואכלתם חית השדה" (לעיל , יד). וקשת וחרב וכלי מלחמה - כמו "באוכלי שולחנך" (ש"ב יט , כט); "חמור לחם" (ש"א טז , כ). בעבור שהזכיר תחילה "ושברתי את קשת ישראל" (הו' א , ה) , והנה הטעם - שישבו לבטח. (כא) וארשתיך - כמו "מארשה לאיש" (דב' כב , כג). יש אומרים (ראה רש"י) , שתעשי צדק ומשפט - גם אני אעשה חסד ורחמים; ואין צורך. (כב) וארשתיך לי [באמונה] תהיי לי לבדי באמונה. וידעת את יי' - הפך "ולא (לפנינו: והיא לא) ידעה" (לעיל , י). (כג) והיה. אענה - כמו "והכסף יענה את הכל" (קה' י , יט) [ - ימציא]. וטעם אענה פעמים - תמיד; כדרך "נשאו נהרות יי'" (תה' צג , ג) , כמו שפירשתי. אענה את השמים - הפך "ונתתי את שמיכם כברזל" (וי' כו , יט). והם יענו את הארץ - שיתנו טלם וגשמיהם בעתם. (כד) והם יענו את יזרעאל - שם מקום הנזכר , שישוב כאשר היה - ברוב אדם. (כה) וזרעתיה - שירבו ויפרו כזרע הארץ. וריחמתי את לא רוחמה - הם האבות. ואמרתי ללא עמי - הם שנולדו בגלותם. וזאת הנבואה לעתיד. או היא קשורה: אילו שבו הגולים מדרכם הרעה - היו שבים אל ארצם. ואל תתמה לומר: אחר שהשם גזר עליהם שיעמדו בגולה שנים רבות , איך ישובו? כי הנה אמר ירמיהו על ירושלם "ביד מלך בבל תנתן" (כא , י). והוא מצוה "עשו משפט" (כב , ג) , ואם תעשו כן , לא יחרב הבית; ואם לא תעשו כן , יהיה לחרבה.