מאגר הכתר הושע פרק ב עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ב
(א) והיה מספר בני ישראל וגו' - עיקר זה על מה שאמר "ואת בית יהודה ארחם" (הו' א , ז) , כי רבים ורבים נקבצו עם בני יהודה , ושבו גם בגבולות ישראל. וכבר אמר ישעיה על זאת ההצלחה שהיתה בימי חזקיה כמה וכמה מאלה ההפלגות , וכבר הארכנו על זה בפירוש "יהודה" (שם). עם שנכון שגם בכלל זאת הבשורה היה קצת רמז לענין בית שני , אם שהבין זה הושע או לא; כי המלות והגזרות נמסרות מן השם לנביא , ופעם לא יבין דבר , ופעם יבין קצת ולא יבין קצת. ואם הוא לא יבין , איך נבין אנחנו?! אבל איך שיהיה , הנה כל נביא כותב בספר המלות והמאמרים שידבר לו בם השם יתעלה כדמות מלך מדבר עם עבדיו , והם יבינו או לא יבינו. וכל אלה הענינים סודות גדולות , והכל 'אוצר יי'' יבא. ובכלל , כי זה הנביא הניח בתחלת ספרו נפילת עמנו , ואחר - הצלחתם , ואחר יאריך בתוכחות ויכפול גם כן המכוון הנזכר. וכן עשו ישעיה וירמיה , כמו שביארנו. במקום - כמו "תחת" (במ' כה , יג). (ב) מן הארץ - מארץ אויביהם. (ד) ריבו באמכם ריבו וכו' - זהו התחלת ענין. כי אחר שנבא להם הצלחה , ישוב להוכיחם על ענינם עד היום , וישוב לנבאת להם נפילה. כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה - שוה בענין עם מה שקדם , "כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם" (הו' א , ט). וידוע מענין המצטרפים , שבכל זה תוספות באור , כמו שיש רבים בכתובים. ורְאה הפלגה , כי למעלה במשל הניח האם אשת זנונים (ראה הו' א , ב) , והנמשל בילדי זנונים: אמרוֹ "כי בני זנונים המה" (להלן , ו). אבל ואנכי לא וגו' - אמר פה בָּאם: היא לא אשתי ואנכי לא אישה. (ו) ומה שאמר למעלה בבת "לא רוחמה" (הו' א , ו) , אמר פה בבנים: ואת בניה לא ארחם. אבל הענין אחד , כי פעם יקראו קהלתינו 'אשה' ופעם 'בנים'; והשנוים האלה יעשו הנביאים להערה לנו. אבל בשם "יזרעאל" (הו' א , ד) לא חִדש דבר גם לא שִנה , בין ביעוד הרעה ובין ביעוד הטוב; ובכל זה מקום סוד , והכל 'אוצר יי'' יבא. (ז) מאהבי - היותר חזקים באהבתה , כי זה הוא ענין פעל 'הדגוש' , כמו שאמרנו במקום מיוחד לזה. ולכן זכר כאן כי היא הלכה אחרי אלו , כי בטחה בם יותר. (ח-ט) לכן הנני סך (בנוסחנו: שך) וגו'. ובקשתם ולא תמצא - הנה אלה מאהביה הם אם האלילים ואם אשור ומצרים; ואיך שיהיה , לא חשש השם שאם תמצאם ותשיגם - שהם יהיו לה לעזר ולהועיל , עד שהוצרך השם לסכך הדרכים ולעשות בם גדרים שלא תוכל ללכת אליהם! וכל זה משל. והטעם , כי ימְנע המכוּוָן מצדה עמם , כי לא תצליח בתחבולותיהם , כמו שהאריך בזה ישעיה מאד. (י) והיא לא ידעה - הטעם: בעת רדפה את מאהביה (ראה לעיל , ט). עשו לבעל - והם עשו. וזה כולל לכל מה שקדם , רוצה לומר: לדגן ולתירוש ויצהר וכסף וזהב; ומהכל היו עושים מעשים שונים לבעל - שהיה ראש האלילים , וגם לאחרים. (יא) דגני ותירושי - והוא הדין ליצהר וכסף וזהב (ראה לעיל , י); וזכר צמרי ופשתי שלא קדם זכרו , רק בלכתה אחר מאהביה (ראה לעיל , ז). וכל אלה השנויים - מליצות ממלאכת השיר , עם שיש בזה הערות למקומות חמורים. ובאור הכל 'אוצר יי'' יבא. לכסות - שהיה לכסות. (יד) אתנה - כמו "אתנן" (הו' ט , א). ושמתים - הכנוי לַגפן ולַתאנה , וכן כנוי ואכלתם. (טז) לכן הנה אנכי מפתיה - לטובתה. וזה לפי המשל , כמו "כי יפתה איש נערה" (שמ' כב , טו); וכן ודברתי על לבה - כמו "וידבר על לב הנערה" (בר' לד , ג). ובכלל , כי כל הנביאים נמשכו אחר זה המשל בין השם לקהלת יעקב. והנה זה היעוד הוא , כמו שאמרנו (ראה הו' א , ז; ב , א) , סתום גם כן , ונכון שיהיה בו רמז לגדלתינו בזמן חזקיה וגם בזמן בית שני. וטעם והולכתיה במדבר (בנוסחנו: המדבר) עם ודברתי - לצחות מליצה. מצורף , כי להיות זה מצחות המשל , כמי שירצה לדבר עם נערה בחשאי ובסתר; גם בכלל כל עצה , כמו שעשה יעקב עם נשיו (ראה בר' לא , ד). ואמרו רבותינו ז"ל (ראה ברכות ח , ב): כשהן יועצין , אינם יועצין אלא בשדה. מצורף , שיזכיר לה איך עֲזָרָהּ בלכתם במדבר בימי קדם. ואל תפלא על אמרי כל אלה הטעמים , כי כזאת וכזאת (ע"פ ש"ב יז , טו) יש ויש , ולא נוכל להנבא חציים. והוא הדין בכל התורה והמקרא וגם בטעמי המצות. ואיך נוכל אנחנו לבא בחצי שעור מדעות הנביאים , והנה כל הפילוסופים השלמים כאין בערכם?! אבל באור כלל זה 'אוצר יי'' יבא. (יז) משם - אינו רומז במדבר; אבל הטעם - על המציאות והעולם , ובפרט על ארץ ישראל. וכבר כתב הרב משה (מש"ת יסודי התורה א , א): לדעת שיש שם מצוי ראשון. לפתח תקוה - ואין זה הפכי במלות לעמק עכור , אבל בענין. וכבר זכרתי לפנים כמו זה רבים , ובפרט יש לאין מספר במשלי. ואמנם עם היותו נאות בהפכות , הנה היה זה ראש מלכות ישראל בתחלת יהושע , כמו שפירש: כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים. ואין קושיא ממלת כיום אצל מי שהוא בקי בעִברי. וכן ידוע בעִברי ענין וענתה וכל שרש 'ענה'. (יח) ולא תקראי לי עוד בעלי - לשמירה מן השם המשותף. וכן קדם לירמיה בענין "מה משא יי'" (יר' כג , לג). ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. (יט) בשמם - בשם המורגל אצלם לכבוד , כמו 'בעל' ו'בעלים' , אבל "שקוץ" (דנ' יב , א) ו"תועבה" (יש' מד , יט) והדומה לזה. (כ) וכרתי להם ברית - כמו כן כתוב באיוב "כי עם אבני השדה בריתך" וגו' (ה , כג); ויותר מופלג אֲמָרוֹ משה בענין נח , כי כרת ברית עם החיות ויתר הבעלי חיים ולכל ענין (ראה בר' ט , ט - יא). והכל 'אוצר יי'' יבא. וקשת וגו' - דבק עם אשבור , לא עם הברית; ולכן יש 'אתנח' במלת האדמה. (כג-כד) והיה ביום ההוא אענה נאום יי' , והם יענו וגו' - כל ענין סוג 'ענה' הוא מציאות דבר אצל דבר , וה'דבר' - סוג לעצם ולמקרה; וכל זה גלוי לבקיאים בעברי ובהגיון. אבל ראה איך הפליג כאן לסדר סבות פועלות קצתם תחת קצתם בסדור , ואיך הפליג תחלה להניח בכלל: אענה נאום יי' , כי הוא הסיבה המניעה והממציאה הכוללת לכל הבא אחר זה; ואחר זה סדר מדרגות. וזה , שהשם פועל ומניע לשמים , רוצה לומר: לגשמים השמימיים , והם יניעו וימציאו לארץ; והיא תמציא הצמחים , והצמחים ימציאו שלימות ארץ ישראל שראשה שומרון , אחר אחאב ששם גבול יזרעאל , שקדם לפנים בתוכחת שהיה בן זנונים (ראה הו' א , ב - ד). אך עתה לא כן הוא , אבל הוא הפך , כאמרו: (כה) וזרעתיה לי בארץ - כלומר: בארצם ולא בארץ אחרת; כמו "וזמורת זר תזרענו" (יש' יז , י) ו"סורי הגפן נכריה" (יר' ב , כא). וגם עתה: ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי וגו'. ובכלל הפך מה שקדם בתוכחות; רק ששם 'יזרעאל' לא שונה. ובאור כלל אלו העניינים 'אוצר יי'' יבא. והוא יאמר אלהי - זה הפלגת ענין המצטרף , כי זה שוה בענין עם שיאמר 'ואני אומר אלהיכם' , הפך מה שקדם "ואנכי לא אהיה לכם" (הו' א , ט).