מאגר הכתר הושע פרק ב עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ב
[א] וְֽ֠הָיָה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר וְֽ֠הָיָה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹא־עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי:
[ב] וְ֠נִקְבְּצוּ בְּנֵֽי־יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל:
[ג] אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה:
[ד] רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּי־הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ וְתָסֵ֤ר זְנוּנֶ֙יהָ֙ מִפָּנֶ֔יהָ וְנַאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ:
[ה] פֶּן־אַפְשִׁיטֶ֣נָּה עֲרֻמָּ֔ה וְהִ֨צַּגְתִּ֔יהָ כְּי֖וֹם הִוָּֽלְדָ֑הּ וְשַׂמְתִּ֣יהָ כַמִּדְבָּ֗ר וְשַׁתִּהָ֙ כְּאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה וַהֲמִתִּ֖יהָ בַּצָּמָֽא:
[ו] וְאֶת־בָּנֶ֖יהָ לֹ֣א אֲרַחֵ֑ם כִּֽי־בְנֵ֥י זְנוּנִ֖ים הֵֽמָּה:
[ז] כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הֹבִ֖ישָׁה הוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָמְרָ֗ה אֵלְכָ֞ה אַחֲרֵ֤י מְאַֽהֲבַי֙ נֹתְנֵ֤י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי:
[ח] לָכֵ֛ן הִנְנִי־שָׂ֥ךְ אֶת־דַּרְכֵּ֖ךְ בַּסִּירִ֑ים וְגָֽדַרְתִּי֙ אֶת־גְּדֵרָ֔הּ וּנְתִיבוֹתֶ֖יהָ לֹ֥א תִמְצָֽא:
[ט] וְרִדְּפָ֤ה אֶת־מְאַהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹא־תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָמְרָ֗ה אֵלְכָ֤ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אִישִׁ֣י הָרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה:
[י] וְהִיא֙ לֹ֣א יָֽדְעָ֔ה כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ נָתַ֣תִּי לָ֔הּ הַדָּגָ֖ן וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֑ר וְכֶ֨סֶף הִרְבֵּ֥יתִי לָ֛הּ וְזָהָ֖ב עָשׂ֥וּ לַבָּֽעַל:
[יא] לָכֵ֣ן אָשׁ֔וּב וְלָקַחְתִּ֤י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִירוֹשִׁ֖י בְּמוֹעֲד֑וֹ וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת־עֶרְוָתָֽהּ:
[יב] וְעַתָּ֛ה אֲגַלֶּ֥ה אֶת־נַבְלֻתָ֖הּ לְעֵינֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאִ֖ישׁ לֹא־יַצִּילֶ֥נָּה מִיָּדִֽי:
[יג] וְהִשְׁבַּתִּי֙ כָּל־מְשׂוֹשָׂ֔הּ חַגָּ֖הּ חָדְשָׁ֣הּ וְשַׁבַּתָּ֑הּ וְכֹ֖ל מוֹעֲדָֽהּ:
[יד] וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתְנוּ־לִ֖י מְאַהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה:
[טו] וּפָקַדְתִּ֣י עָלֶ֗יהָ אֶת־יְמֵ֤י הַבְּעָלִים֙ אֲשֶׁ֣ר תַּקְטִ֣יר לָהֶ֔ם וַתַּ֤עַד נִזְמָהּ֙ וְחֶלְיָתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאֹתִ֥י שָׁכְחָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה: ס
[טז] לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל־לִבָּֽהּ:
[יז] וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת־כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וּכְי֖וֹם עֲלוֹתָ֥הּ מֵאֶרֶץ־מִצְרָֽיִם:
[יח] וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי:
[יט] וַהֲסִרֹתִ֛י אֶת־שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹא־יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם:
[כ] וְכָרַתִּ֨י לָהֶ֤ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֤רֶב וּמִלְחָמָה֙ אֶשְׁבּ֣וֹר מִן־הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח:
[כא] וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים:
[כב] וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְהוָֽה: פ
[כג] וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה אֶעֱנֶ֖ה אֶת־הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ:
[כד] וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת־הַדָּגָ֖ן וְאֶת־הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת־יִזְרְעֶֽאל:
[כה] וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא־עַמִּי֙ עַמִּי־אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי: פ

פרק ב
(א) והיה מספר בני ישראל כחול הים - אחר שניבא גלותם עוד נתנבא ישועתם. (ב) ושמו להם ראש אחד - זה מלך המשיח. כי גדול יום יזרעאל - במקום שלקו ונשתבשו בעמק יזרעאל , שם יתקבצו בעת הגאולה וישמחו שם , (ג) שאומר לנביאים: אמרו לאחיכם עמי. ולאחותיכם רוחמה - היו"ד יתירה , כמו "והיה מחניך קדוש" (דב' כג , טו); "לאחיך לענייך" (דב' טו , יא); ואם היה לשון רבים , היה אומר 'ולאחיותיכם' , כמו "ואחיותיהם צרויה ואביגיל" (דה"א ב , טז). (ד) עוד חזר להוכיחם: ריבו באמכם ריבו , כי לא רצתה היא להיות אשתי , ואנכי לא אהיה אישה. ונאפופיה - נכפל הפ"ה , כמו "ירקרק , אדמדם" (וי' יג , מט). (ה) והמיתיה בצמא - כי לא אמר 'והֵמַתיה' על משקל 'והֵקמתיה' , 'והמיתותיה' על משקל וַהֲקימותיה , אלא והמִתיה , על משקל "עד שהבאתיו" (בנוסחנו: שהביאתיו; שה"ש ג , ד) - שלא אמר 'שהֵביאתיו' כמו 'שהֵמַתיו' , או 'שהֲבִיאותיו' כמו 'שהקימותיו' , אלא "שהֲבֵאתיו". (ז) הובישה הורתם - שם התואר הוא. שם ההריון - 'הורָה' , וצריך ה"א הנקבה , בעבור זה אמר: הורתם; ו'עושֶה' - 'עושָה' צריך הה"א הנקבה , וכן 'יפָה' , 'רועָה' - כולן חסירין ה"א הנקבה. צמרי ושמני - בפתח , כמו 'כַּספי' מן 'כסף'; ולא בא בחרק כמו מן 'ספר' - 'סִפרי' , כמו מן 'קבר' - 'קִברי'. ו'שיקוי' - הוא לקוח מן 'שִיקָּה' , 'הדגוש' , כמו 'כיסוי' מן 'כִּסָּה' , 'ציוי' מן 'צִוָּה'. (ח) לכן הנני סך (בנוסחנו: שך) - לשון "מסוכת (בנוסחנו: משכת) חדק" (ראה מש' טו , יט); וכן "אתה סכת (בנוסחנו: שכת) בעדו" (איוב א , י). (ט) ובקשתם - נפל הדגש מן הקו"ף , להקל. (י) וכסף הרביתי... וזהב - והם עשו הכח והגבורה (ע"פ דה"א כט , יב) לבעל. (יא) ולקחתי דגני - שהייתי נותן בעתו , ותירושי - שהייתי נותן במועדו. והצלתי צמרי ופשתי - שהייתי נותן לה לכסות ערותה. (יד) אתנה המה לי - כמו "אתנן" (יח' טז , מא); כאשר "שריה" (איוב מא , יח) ו"שרין" (מ"א כב , לד). והאל"ף נוסף; ושרשו 'תנה' , כמו "התנו אהבים" (הו' ח , ט). (טז) והולכתיה המדבר - נתנבא הושע כמו שנתנבא יחזקאל "והבאתי אתכם אל מדבר העמים" (כ , לה). ודברתי על לבה - אשלח הנביאים לנחמה. (יז) ומשם אבטיחנה שאתן לה כרמיה משם; את עמק עכור יהפך להם לפתח תקוה - הגלות שהיו שם ועכורים , כמו בתוך עמק עמוק שאין לו פתח , עכשיו יהיה להם לפתח תקוה. וענתה שמה - יש לפרש לשון צער , כמו "וענה גאון ישראל" (הו' ה , ה); שתצטער שם במדבר כמו שנצטערו ישראל במדבר כשעלו ממצרים. או יש לפרשו לשון שירה , כמו "ותען להם מרים" (שמ' טו , כא); שישבחו את השם כמו ששבחוהו במדבר כשעלו ממצרים , ברוב הניסים שעשה להם. (יח) ולא תקראי לי עוד בעלי - שהוא שם לאהוב בעלמא , על שם הבעילה , ואינו איש קבוע. (כג) והיה ביום ההוא אענה נאם יי' - ומפרש: אענה את השמים - ליתן בהם מטר. והם יענו את הארץ - שימטירו עליה. (כד) והארץ תענה את הדגן - שתרבה אותם. והם יענו את ישראל - שישְׂבְּעו מהם. וקורא ישראל 'יזרעאל'.