מאגר הכתר הושע פרק ב עם פירוש רש"י

פרק ב
(א) והיה מספר [בני ישראל] וגו' - מה עניין פורענות ונחמה סמוכין בדיבור אחד? רבותינו פירשו בפסחים (פז , ב): הרגיש הושע בעצמו שחטא , על שאמר: החליפם [באומה אחרת]! - עמד וביקש עליהם רחמים. ובסיפרי דבי רב בפרשת 'וישב ישראל בשטים' (ספ"ב קלא) שנינו: רבי אומר: יש פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב: "כי אתם לא עמי" (הו' א , ט) , והיה מספר בני ישראל כחול הים - מה עניין זה אצל זה? משל למלך שכעס על אשתו; שלח אחר הסופר לבא ולכתוב לה גט. עד שלא בא הסופר , נתרצה המלך לאשתו. אמר המלך: איפשר יצא סופר זה מכאן חלוק? כלומר: לבו חלוק ותמיה , לומר: למה שלח [המלך] אחרי? אמר לו: בא וכתוב לה שאני כופל לה כתובָּתה. ולפי פשוטו , כך היא סמיכתו: "כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם" (הו' א , ט) - אַראה עצמי כאילו איני לכם , ותִגלו לבין האומות; ואף שם תִרבו ותצמחו , ושם תשיבו אל לבבכם לשוב אלי , כמה שנאמר על ידי משה: "והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך" וגו' , "ושב יי' את שבותך" וגו' (דב' ל , א , ג) - אף כאן: "ונקבצו בני יהודה ובני ישראל" וגו' (להלן , ב). (ב) ראש אחד - "דוד מלכם" (הו' ג , ה). כי גדול יום [יזרעאל - יום] קיבוץ זריעתם. (ג) אמרו לאחיכם [עמי - כתרגומו: "תובו לאורייתי ועל כנשתכון ארחם".] - התנבאו על דור אחרון שאני עתיד לקבץ שיהו עמי. (ד) [ריבו] באמכם - [ריבו] בכנסיא (ראה ת"י) שלכם [של עכשיו , שהיא אם לדורות הבאים]. מבין שדיה - דרך הנואפות שממעכין להם בין דדיהן. ויונתן תירגם: "ופולחן טעוותא מבין קירווהא". (ה) כיום הולדה - כמו שמצאתיה במצרים; כמו שמפורש ביחזקאל: "ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך... ותושלכי על (בנוסחנו: אל) פני השדה בגועל נפשך" , "לא חסה עליך עין" (יח' טז , ד - ה). כמדבר - גזירות שגזרתי עליהם במדבר (ראה ת"י): "שם יתמו ושם ימותו" (ראה במ' יד , לה). והמתיה - "ואקטלינה" (ת"י). (ז) אמם - כנסיא שלהם (ראה ת"י). הובישה הורתם - "בהיתו מלפיהון" (ת"י) - החכמים המורים להם הוראות , בושים מפני עמי הארץ; אומרים להם: "לא תגנובו" (וי' יט , יא) , והם גונבים; לא תַלוו בריבית (ראה וי' כה , לז) , והם מלווים (ראה דב"ר ב , יט). אחרי מאהבי - בדרכי האומות (ראה שמ"ר מו , ד; ת"י). (ח) הנני סך (בנוסחנו: שך) - לשון סגירה , כמו "הסר מסוכתו" (בנוסחנו: משוכתו; יש' ה , ה); "כמשוכת חדק" (מש' טו , יט). את דרכך - דרכים ושבילים שאת הולכת בהן אחר מאהביך , מצרים ואשור; ולא תוכלי לבקש מהם עזרה. (ט) ורדפה - ממשקולת לשון 'כבד' הוא זה , כמו "ומרדף ריקים" (מש' יב , יא); 'פורקצייר' בלעז; כלומר: תחזור אחריהם ולא תשיגם. ובקשתם - ובקשה אותם. (י) לא ידעה - לא שמה אל לבה , והראתָ עצמה כלא יודעת. וכסף הרביתי לה וזהב - והם עשאוהו לבעל. (יא) בעתו - בעת גמר בישול הפירות. והצלתי ממנה צמרי ופשתי - אשר היה לכסות את ערותה. כל 'הצלה' שבמקרא לשון תרומה והפרשה הוא , ומוכיח עליו "ויצל אלהים את מקנה אביכן" (בנוסחנו: אביכם; בר' לא , ט); "כי כל העושר אשר הציל" (שם , טז). (יב) ואיש לא יצילנה [מידי] - אף זכות אבות תמה (ראה שבת נה , א). (יד) והשימותי - לשון 'שממה'. אתנה - כמו "אתנן" (הו' ט , א). ושמתים ליער - שהחיות מהלכות שם ואוכלות פירותיהם (ראה ת"י). (טו) ופקדתי עליה - שכר פורענות. ימי הבעלים אשר תקטיר תמיד להם; ולשון הווה הוא. ותעד נזמה וחלייתה - לשון 'עדי' , כזונה המתקשטת לקראת נואפים. וחליתה - לשון ערבי הוא: קישוט. (טז) לכן הנה אנכי מפתיה - משדלה להימשך אחרי; 'אטריירי' בלעז. ומהו הפתוי? והולכתיה המדבר - בגולה , שהיא לה כמדבר וציה; ושם תשיב אל לבה , כי טוב לה כשעשתה רצוני מכשמרדה בי (ע"פ פס' ט לעיל). (יז) את כרמיה - תירגם יונתן לשון פרנסים ומנהיגים; וכן "לא יפנה דרך כרמים" (איוב כד , יח) , וכן "כרמי שלי לא נטרתי" (שה"ש א , ו). [דבר אחר (ראה פר"כ ה , ח): "והולכתיה המדבר" (לעיל , טז) - למדבר סיחון ועוג. ובסיגנון זה נתנבא יחזקאל , שנאמר "והוצאתי (לפנינו: והבאתי) אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם... כאשר נשפטתי את אבותיכם" וגו' , "והבאתי אתכם במסורת הברית... וברותי מכם המורדים" וגו' (כ , לה - לח); והכשרים אקיים , וזהו: את כרמיה.] ואת עמק עכור - עומק הגלות שהן עכורין שם , אתן לה לפתח תקוה - תחילת תקוה; שמתוך אותן צרות תתן לב לשוב אלי. וענתה שמה - לשון דירה , כמו "מעון אריות" (נח' ב , יב). כימי נעוריה [ - שישבה במצרים ימים רבים. וכיום עלותה וגו'] - שצעקה אלי ממצרים , מתוך שיעבוד , [וגאלתיה; כן גם עתה.] (יח) תקראי אישי וגו' - תעבדוני מאהבה ולא מיראה; אישי - לשון 'אישות' וחיבת נעורים. בעלי - לשון אדנות ומורא. ורבותינו פירשו (ראה פסחים פז , א): ככלה בבית חמיה , ולא ככלה בבית אביה. (יט) ולא יזכרו ישראל עוד בשמם של בעלים; או: לא יזכרו הבעלים בשמם של ישראל , לומר שהם אלהות להם; או: לא יזכר שם הבעלים עוד , כמה דאת אמר: "והאלילים כליל יחלוף" (יש' ב , יח). (כ) עם חית השדה - שאשבית מזיקין מן העולם (ראה שמ"ר טו , כא); וכן הוא אומר "לא ירעו ולא ישחיתו [בכל הר קדשי]" וגו' (יש' יא , ט). (כא) בצדק ובמשפט - שתתנהגי בהן. ובחסד וברחמים - שיבאו ליך מאתי על ידיהם. באברהם אבינו כתיב "כי ידעתיו למען אשר יצוה" וגו' , "לעשות צדקה ומשפט" (בר' יח , יט); וכנגדן נִתנו לבניו חסד ורחמים מאת הקדוש ברוך הוא , שנאמר "ונתן לך רחמים" (דב' יג , יח) , "ושמר יי' אלהיך לך את הברית ואת החסד" (דב' ז , יב). פסקו מן הצדקה והמשפט , כמה שנאמר "ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו" (עמ' ה , ז) - אף הקדוש ברוך הוא אסף מהם החסד והרחמים , שנאמר "כי אספתי את שלומי מאת העם הזה... את החסד ואת הרחמים" (יר' טז , ה); וכשיחזרו לעשות צדקה ומשפט , שנאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (יש' א , כז) - והקדוש ברוך הוא מוסיף עליהם חסד ורחמים , ועושה אותן עטרה לארבעתן , ומושיבה בראשן (ראה דב"ר ג , ז). (כב) וארשתיך לי באמונה - בשכר האמונה שהאמנת בגולה לאבטחות שעל ידי נביאיי (ראה מכיל' בשלח ויהי ו). (כג) אענה את השמים - לִצוֹק אל השחקים מפלג הטוב (ראה תענית ח , ב) התלויים במאמר (ראה ב"ר ד , ד ושם , ו) , והם יענו - לִצוֹק מטר על הארץ (ראה ב"ר ד , ד ושם , ו). (כד) את יזרעאל - את בני הגולה (ראה ת"י) שנזרעו ונקבצו. (כה) וזרעתיה לי - כזורע סאה להכניס כמה כורין [כן יתוספו עליהם כמה גרים].