מאגר הכתר הושע פרק ג עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ג
(א) ויאמר יי' אלי עוד - זה יותר קצר מן המראה האחרת , כי אין בכאן בנים ובנות. גם לא אמר שיקחנה , רק שיאהבה , כלומר , שיראה לה אהבה ואחוה לעיני בני ישראל; וזה בדברים. ונתתי לה כסף (ראה להלן , ב) - וכל זה כדי שישאלו ממנו מה זה , והוא יענה: כי מופת אני לכם (ע"פ יח' כד , כד) , כמו שבא מבואר במקומות אחרים בנביאים. אבל נכון לקצר במקומות. ואמר אהובת רע , לא 'אהובת איש' - כי יֵרָאה שתהיה אשת איש , וחלילה חלילה! ומנאפת - הטעם , כי עם היותה אהובה , מאד מְרֵעה: הנה היא מנאפת; וזה תכלית ההתנכרות. כאהבת יי' את בני ישראל... - זהו פירוש הנמשל. וטעם אשישי ענבים - אשישות יין; כמו שכתוב "הוי גבורים לשתות יין" (יש' ה , כב) , וכן "שכורי אפרים" (שם כח , א). (ב) ואכרה - משרש 'נכר'. וכל זה השרש ענין אחד , כי כל הבדל הוא מיחד מדברים אחרים. והנה בזה ישלים לכתוב המשל. ואין דקדוק מופלג במספר הכסף ובמשקל השעורים; וכאלה רבים. אבל יראה לי , כי מן הראוי בָּרוב שֶמִחְיית אשה אחת לפי ארצם; כלומר: פסקתי לה ההכרחי. וזה נאות בנמשל. (ג) לאיש - הטעם: לזולתי. וגם אני אליך - אהיה אליך. (ד) כי ימים רבים - זה פירוש אחרית המשל. ואין חובה שיפרש מהו הנמשל במה שאמר "ואכרה לי" (לעיל , ב); וכאלה רבים , ובאור כלל זה 'אוצר יי'' יבא. וטעם אין מלך ואין שר - כענין מה שאמר אליהו "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעפים" (מ"א יח , כא). ובכלל , זהו שלילת שני הקצות. כלומר: לא היה מהם להם על השלמות , אבל פעם זה ופעם זה , או לקצת מהם זה ולקצת אחֵר זה; וכל אלו החלוקות - ידוע בהגיון כי יספיק לומר השלילה. וטעם מלך - הוא הטוב; וכן זבח ואפוד ושר ומצבה; ותרפים - הוא רע. ואולם העירנו בזה , כי מלך וזבח קרובים; וכן העירנו עוד באמור "ואתן (בנוסחנו: אתן) לך מלך באפי" (הו' יג , יא). אבל על כל פנים הוא טוב משר , ולכך יאמר עוד "ובקשו את יי' אלהיהם ואת דוד (בנוסחנו: דויד) מלכם" (להלן , ה). וזה , כי השר אינו כולל האדנות בכל העם , רק בקצת , ולכן יש שם רבים; כמו שאמר "שר מחצית הרכב" (מ"א טז , ט); וכתוב "שרי יהודה" בכל (מקום) (ראה יר' לד , יט ועוד); והכתוב אמר: "בפשע ארץ רבים שריה" (מש' כח , ב) - לא אמר 'מלכיה'. וזכר אפוד - כי גם הוא אינו הכרחי , לפי שאינו , רק לענינים המוניים , ואם הוא טוב מזבח ומלך. ובכלל אמר אל זה העם; הטעם: היו פעם לוקחים זה ופעם לוקחים זה , כדמות השוטים. וזה כמשל האשה המנאפת (ראה לעיל , א) , שפעם תקח אחד ופעם תקח אחר , הפך מה שייסרהּ רֵעָהּ; כי הוא יאמר לה: "ימים רבים תשבי לי" (לעיל , ג) - היא לא כן תעשה , אבל באותן הימים הרבים תקח פעם הוא ופעם אחר. והנה מבואר , כי מה שקדם במשל אהובת רע ומנאפת (לעיל , א) - אין עקר תאר זה לאשה ההיא , רק מצד מה שיהיה ענינה עם הנביא , שיהיה לה אחְוָתו. וכן מבואר שכך "קח לך אשת זנונים" (הו' א , ב) והיא תוליד לו , כי הזנות תאר לה ולבנים אחרי קחתו אותה. כל שכן שזה נאות בנמשל , כי השם לקח קהילת יעקב - אשה חשובה וצנועה , אבל אחרי כן זנתה תחת אישה או תחת רֵעָהּ. ובאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. (ה) אחר - כמו "אחר תאסף" (במ' יב , יד); כלומר: אחר כן. וזה לא נזכר במשל , כי אין חובה שיעשה לַכּל משל; ורבים כן , וגם זה בכלל 'אוצר יי'' יבא. ואת דוד (בנוסחנו: דויד) מלכם - זה רומז לחזקיה ולזרובבל. ונכון לקרוא כל אחד מאלה 'דוד' מצד העברי ומצד ההגיון , ובאור זה 'אוצר יי'' יבא. ופחדו אל יי' ואל טובו באחרית הימים - גם זה רומז לזמן חזקיה , גם לזמן בית שני. והנה זה הלשון אינו , לפי דעתי , כמו "ופחדו ורגזו" שאמר ירמיה (לג , ט) , כי שם רומז לגויי הארצות; גם שם כתוב "על". ולכן הכונה פה , לפי דעתי , כי סוג הוראת 'פחד' הוא היראה מדָבָר. ואין כתוב פה 'מיי' ומטובו' , רק אל יי' ואל טובו , אם כן מחויב שיחסר מכאן המצורף; כלומר: פחדו מדבר - מה להתנועע אל יי' ואל טובו. ומזה המין למאות , וכל זה נכון בכל העברי , כל שכן בהגיון. ובכלל , כי ידוע מטבע הענין ומדברי רבים מן הנביאים , כי בנפילת בבל נשחתו רבים מישראל , כדרך כל ביאת גדוד ומחנה בעיר; ועל כל פנים פחדו שם והתעוררו רבים לעלות לירושלים , כמו שיפרש: ובקשו את יי' אלהיהם ואת דוד מלכם. ובפירוש אמר ירמיה: "צאו מתוכה... ומלטו איש את נפשו" (יר' נא , מה); "פלטים מחרב הִלכו אל תעמודו" (שם , נ); ורבים כן שם , גם ביתר ספרי הנביאים. ואע"פ שהשם שלח החיה השנית להושיע ישראל , הנה היא תחלה השחיתה רבים מהם (ראה דנ' ז , ה ואי'; ח , כא ואי'). ובכל זה שאלות רבות ותשובות , והכל 'אוצר יי'' יבא. באחרית הימים - דבק עם כל מה שקדם , ממה שהתחיל אחר ישובו , כאלו אמר: באחרית הימים. ומזה מבואר כי אחר ואחרית הוא ענין אחד. אם כן , אין אחרית מורה ריחוק מופלג על כל פנים , כי הוא ואחר ו'אחרון' ממאמר המצטרף. וגם ביאור זה 'אוצר יי'' יבא.