מאגר הכתר הושע פרק ג עם פירוש רש"י

פרק ג
(א) אהובת ריע - חביבה על בעלה ואהובה לו , והיא מנאפת תחתיו; כאהבת הקדוש ברוך הוא את ישראל , והם זונים תחתיו אל אלהים אחרים. אשישי ענבים - פירש מנחם (מחברת: 'אש'): גביעי יין; אוהבים להשתכר ביינם , ואינם עוסקים בתורה. וכן מצינו שהענישן במקום אחר על כך: "השותים במזרקי יין" (עמ' ו , ו). (ב-ד) ואכרה לי - לשון סחורה , 'ברגנייא' בלעז; כמו "אשר כריתי לי" (בר' נ , ה); בכרכי הים קורין למכירה - 'כירה' (ראה סוטה יג , א). בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים - תירגם יונתן: "ופרקתינון במימרי בחמשה עשר לירח ניסן ויהבית כסף תקליא כיפור נפשהון ואמרית דיהון מקרבין קדמי עומר ארמותא מעללת שערין"; כלומר: לא הוגעתים בדברים קשים. [בחמשה עשר כסף - בגימטריא: 'ניסן' (נסן);] ובפסיקתא (פר"כ ה , י) הוא נדרש: בחמשה עשר כסף - בחמשה עשר בניסן. וחומר ולתך - הרי ארבעים וחמשה; שהחומר שלשים סאה , והלתך חצי חומר; ואומר אליה ימים רבים תשבי לי: ימים - שנַיִם , רבים - שלשה; הרי חמשים (ראה פירושו לעיל , ב; פר"כ יב , ד) , אילו חמשים יום שבין פסח לעצרת. בו ביום נתתי לה את התורה , ובה הזהרתיה: לא תזני ולא תהיי לאיש - "לא יהיה לך אלהים אחרים" (שמ' כ , ג). וגם אני אליך - "אנכי יי' אלהיך" (שם , ב). ואשר עשה שני חשבונות מחמשים יום , אחד לסוף "חומר" ואחד לסוף "לתך" (לעיל , ב) - כנגד המן שירד להם לסוף שלשים [יום] , בחמשה עשר באייר; ומשם לחמשה עשר יום , מניין סאין של "לתך": "ביום הזה באו מדבר סיני" (שמ' יט , א) - בראש חדש סיון. ובשם רב היי [גאון] מצאתי דבר הגון: "ואכרה לי" וגו' (לעיל , ב) - קצבתי דמיה כופר פדיונה לנגדי בדמים קלים: האומר: ערך נפשי עלי , "אם מבן ששים [שנה] ומעלה... והיה ערכך חמשה עשר כסף" (בנוסחנו: שקל; וי' כז , ז); "וחומר שעורים" (לעיל , ב) - "ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה... חמשים שקל" (וי' כז , ג) , והן דמי פדיון זרע "חומר שעורים" , שגם הוא חמשים שקל כסף; "ולתך שעורים" (שם) - דמי פדיון קרקע , "לתך שעורים" להקדש - עשרים וחמשה שקלים הוא ערך הקצוב "מבן חדש ועד בן חמש שנים... חמשה שקלים" , ו"מבן חמש שנים עד (לפנינו: ועד) בן עשרים שנה והיה ערכך... עשרים שקלים" (ראה וי' כז , ה - ו) , הרי עשרים וחמשה. אחר כל החיבה הזאת אמרתי לה: ימים רבים תשבי לי לא תזני לאלהים אחרים , כי אם תזני , ימים רבים ישבו בנייך , אין מלך ואין שר ואין זבח במקדש ליהודה , ואין מצבת הבעל בשמרון למלכי ישראל , ואין אפוד של אורים ותומים המגיד להם נעלמות; ואין תרפים - אף הם צלמים הנעשים בכיוון שעה העשוייה לכך (ראה פירושו יח' כא , כו) , ומדברים מאיליהם ומגידים נעלמות. וכן תירגם יונתן: "ולית איפוד ומחוי". (ה) אחר ימי הגולה ישובו בני ישראל ובקשו את יי' וגו' - תניא בשם רבי שמעון בן יוחי (ראה מ"ש יג , ד): בשלשה דברים מאסו ישראל בימי רחבעם: במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקדש; הדא הוא דכתיב: "אין (בנוסחנו: מה) לנו חלק בדוד" (מ"א יב , טז) - כמשמעו; "לאהליך ישראל" (שם) - אל תיקרי "לאהליך" אלא 'לאלהיך'; "ראה ביתך דוד" (שם) - זה בית המקדש. אמר רבי שמעון בן מנסיא (ראה מ"ש יג , ד): אין מראין סימן לישראל לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלשתן: הדא הוא דכתיב [אחר] ישובו בני ישראל ובקשו את יי' - זו מלכות שמים; ואת דוד (בנוסחנו: דויד) מלכם - כמשמעו; ופחדו אל יי' ואל טובו - זה בית המקדש , כמה דאת אמר "ההר הטוב הזה" (דב' ג , כה). [ופחדו - וחרדו ודאגו היאך להירצות לו; 'איינשיר' בלעז.]