מאגר הכתר הושע פרק ג עם פירוש ראב"ע

פרק ג
(א) ואמר בדרך נבואה: לך אהב אשה , וקחנה לאשה - כי זה משמע לשון אשה , כי לא הזכיר 'זונה'; והעד: "ואכרה לי" (להלן , ב). ואחרי כן תהיה אהובת רע , והטעם - אדם אחר , ותנאף עמו. והמשל: כאהבת יי' את בני ישראל , שאהב אותם. והם פונים אל אלהים אחרים - זה הוא אהובת רע - ואינם אוהבים השם , רק אוהבים היין שיתעם. מלת אשישי - כמו "סמכוני באשישות" (שה"ש ב , ה); והטעם: באשישות היין. וככה אשישי יין ענבים; וכמהו "ואשישה אחת" (ש"ב ו , יט); ואין צורך להזכיר 'יין'. (ב) ואכרה - יש אומרים (ראה רש"י; השרשים: כרה): ואקנה אותה; כמו "תכרו מאתם" (דב' ב , ו). ואיננו נכון בטעם ובדקדוק. והוא מגזרת "הכר נא" (בר' לז , לב); רק היה ראוי להיות 'ואכירה'. או יהיה מבניין 'הקל' , ואם לא נמצא , [אע"פ הגהה: שלא נמצא לשון 'הכר' משקל 'קל'] הנה יהיה על משקל "ואתנה" (מ"א יד , ח). או הפתח הקטן - תחת גדול , כמו "ואעדך עדי" (יח' טז , יא) , שהוא מן 'עדה'; "פן אכלך בדרך" (שמ' לג , ג) - מן 'כלה'. ובאה זו המלה על דרך "וידבקו" (ש"א יד , כב) ורבים ככה. וטעם בחמשה עשר כסף - כמשמעו: לכתובתה. וחומר , ולתך - מאכלה. ולפי דעתי , שהוא משל ליהודה; ואלה חמשה עשר הם מלכי יהודה , שתחלתם רחבעם מלך. ולא תחשוב מלכות בני יאשיה רק מלכות אחת , כי אחים היו. וחומר ולתך הם הכהנים הגדולים , שהיו במלכות יהודה בירושלם. (ג-ד) ואומר. ימים רבים תשבי - והטעם: אם תרצי שתהיי לי - תשבי ימים רבים שלא תזני ולא תהיי לאיש אחר. והטעם: לא תעבדי אלהים אחרים בסתר. ולא תהיי לאיש וגם אני אלייך - ומלת לא תשרת בעבור אחרת. והטעם: וגם אני לא אבא אלייך. ויש אומרים (ראה ת"י): אם תשובי אלי , גם אני אשוב אליך. ופירש זה הדבר הנביא: כי ימים... אין מלך. ואין טענה מן החשמונים , כי אינם מבני יהודה. ואין זבח - אמר יפת בן עלי (יפת הושע ע' 298 ): זהו תשבי לי , כי לא תעשי לי זבח ומצבה; לפי דעתו אין המצבה אסורה , רק כאשר דברה תורה. והנה מה יעשה במלת תרפים? ואחרים אמרו: הכל לעבודה זרה. ולא מצאנו 'אפוד' לגנאי! והנכון בעיני: אין זבח - לשם , ולא מצבה - לבעל , אין אפוד - לשם , ואין תרפים - לעבודה זרה , שקראם לבן 'אלהיו' (ראה בר' לא , ל). (ה) אחר ישובו בני ישראל - שהם בני יהודה וישראל , שגלו בתחלה; על כן כללם. וטעם ואת דוד מלכם - זהו המשיח; כמו "ודוד עבדי נשיא להם לעולם" (יח' לז , כה). ופחדו אל יי' - שישובו במהרה בבא הקץ אל ארצם , במרוצה פתע פתאום , כדרך "יחרדו כצפור ממצרים" , ששם כתוב "והושבתים על בתיהם נאם יי'" (הו' יא , יא). והעד הנאמן על זה הפירוש , שאמר באחרית הימים , והם סוף נבואת הנביאים , כמו "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יי'" (יש' ב , ב) - ושם כתוב "וכתתו חרבותם לאתים" (שם , ד). וכל אלה לעתיד.