מאגר הכתר הושע פרק ג עם פירוש רד"ק

פרק ג
(א) ויאמר יי' אלי - אחר שהשלים הנביא דברי נחמה , שב לדברי תוכחה כנגד בני דורו. וכן דרך הנביאים לדבר בדבריהם תוכחה ונחמה , תוכחה ונחמה. ואמר עוד - כי כבר אמר לו שיקח אשת זנונים (ראה הו' א , ב); ועתה דבר לו משל אחר. ואמר: לך אהב אשה , והנה היא תהיה אהובת רע - שאתה תאהבנה ותהיה לה לרע , והיא תהיה מנאפת אחר כן עם אחרים. והמשל הראשון היה על ירבעם בן נבט והבאים אחריו , שזנו מאחרי יי' והניחו עבודת בית המקדש ועבדו העגלים (ראה מ"א יב - יג); ואחר כן בא אחאב והוסיף להרע ועשה בעל ואשרה (ראה מ"א טז , לג); ועתה הוסיף במשל זה אהבת האל את בני ישראל מקדם - כאדם שאוהב האשה החביבה עליו , שהיא אהבה גדולה ― כי לא כל אשה יאהב אדם בשוה , כמו שנאמר "ויאהב יעקב את רחל" (בר' כט , יח) , ואמר דוד: "מאהבת נשים" (ש"ב א , כו) , והם שתי נשיו שהיו חביבות עליו ― ועם כל זה פנו אל אלהים אחרים. ואוהבי אשישי ענבים - ותחת אשר היה להם לאהוב תורת יי' ומצותיו ולשגות באהבתה תמיד , כי היא המלמדת הדרך הטובה והישרה , פרקו מעליהם עול תורה ואהבו תענוגי העולם - וראשם שתיית היין , כל שוגה בו לא יחכם (ראה מש' כ , א). ואמר הנביא עליהם "הוי עטרת גאות שכורי אפרים" (יש' כח , א); ואמר "הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם" (שם ה , יא). ופירוש אשישי ענבים - יין ענבים. ויונתן תרגם: "ואמר יי' לי עוד איזיל איתנבי נבואה על בית ישראל דאינון דמן לאיתתא דרחימא על בעלה ומזניא עלוהי וכל כדין רחים לה ולא צבי למפטרה כן רחמת יי' על בית ישראל ואינון מתפנן בתר טעוות עממיא. ברם אם יתובון ישתבק להון ויהון דמן לגבר דאישתלי ואמר מילא בחמריה". (ב) ואכרה לי - דגש הכ"ף לתפארת הקריאה כדגש קו"ף "מקדש יי'" (שמ' טו , יז). ושרשו 'כרה' , מן "וגם מים תכרו מאתם" (דב' ב , ו); רוצה לומר: קניתיה לי לאשה. וטעם בחמשה עשר כסף - תרגם יונתן: "ופרקתינה במימרי ביום חמשת עשר לירח ניסן". ועוד פרשו בו: בזכות אברהם יצחק ויעקב ושנים עשר שבטים. וחומר שעורים ולתך שעורים - הם גם כן חמש עשרה , כי החומר עשרה איפות , כמו שאמר "כי עשרת הבתים חומר" (יח' מה , יד) , ולתך הוא חצי חומר; ופירש רב סעדיה גאון ז"ל: חומר ולתך שהם חמש עשרה - כנגד משה ואהרן ומרים ושנים עשר נשיאים שיצאו ממצרים. ויש לפרש לעניין שפירש המתרגם , חמשה עשר כסף - חמשה עשר בניסן , יהיה פירוש חומר ולתך: מספר הימים משיצאו ישראל ממצרים עד שבאו מדבר סיני וקבלו שם את התורה; כי חומר הוא שלשים סאים ולתך חמש עשרה סאים - הנה ארבעים וחמשה , וחמשה עשר ימים שנשארו מניסן ושלשים שלאייר - הרי ארבעים וחמשה. ומה שאמר שעורים , שהוא מאכל הבהמות - לפי שרוב העם שיצאו ממצרים עד שקבלו את התורה היו כבהמות , כסוס ופרד אין הבין (ע"פ תה' לב , ט) , עובדים בחומר ובלבינים ובכל עבודה בשדה (ראה שמ' א , יד); ומשקיבלו התורה נפקחו עיניהם ושרתה רוח השכל עליהם , והבינו וידעו. וכתב רבינו שלמה ז"ל , כי מצא כתוב בשם רבינו האיי ז"ל: ואכרה לי - קצבתי פדיונה לנגדי בדמים קלים; האומר: ערך נפשי עלי - אם מבן ששים שנה ומעלה , חמשה עשר כסף (ראה וי' כז , ז); וחומר שעורים - ערך הזכר מבן עשרים עד בן ששים - חמשים שקל (ראה שם , ג); והם דמי פדיון זרע חומר שעורים , שגם הוא חמשים שקל (ראה שם , טז). ולתך שעורים - דמי פדיון לתך שעורים - עשרים שקלים; וחמשה שקלים ערך מבן חדש ועד בן חמש (ראה שם , ו) , ומבן חמש ועד בן עשרים עשרים שקלים (ראה שם , ה) - הרי עשרים וחמשה. ויונתן תרגם כסף בפני עצמו , לא חברו עם חמשה עשר; ותרגם: "ויהבית כסף תקליא כיפור לנפשהון ואמרית דיהון מקרבין קדמי עמר ארמותא מעללת שעורין". (ג) ואמר אליה - אמרתי לה: אחר שנאפת תחתי , יהיה ענשך שתשבי באלמנות חיות (ע"פ ש"ב כ , ג) ימים רבים. וטעם לי - שתהיי קוראה בשמי , לא באיש אחר , ותאמרי: אנכי אשת פלוני. לא תזני עם אנשים וגם לא תהיי אשה לאיש מיוחד אחר זולתי. וגם אני אליך - וגם אני לא אבוא אליך; ולא שזכר עומד במקום שנים. וזה יהיה ימים רבים , ובפסוק הבא אחריו פירש המשל: "כי ימים רבים... ". ויונתן תרגם: "נבייא אמר לה כנישתא דישראל חוביכון גרמו לכון דתגלון יומין סגיאין תתנהון לפולחני לא תטעון ולא תפלחון לטעוותא ואף אנא עתיד לרחמא עליכון". (ד) כי ימים רבים [ישבו בני ישראל] - ואלה הם ימי הגלות שאנחנו בו היום; אין לנו לא מלך ולא שר מישראל , כי ברשות הגוים אנחנו וברשות מלכיהם ושריהם. ואין זבח ואין מצבה - אין זבח לאל ולא מצבה לעבודה זרה. ואין אפוד ותרפים - אין אפוד לאל , שיהיה מגיד העתידות באורים ותומים (ראה ש"א כג , ו - יב) , ואין תרפים לעבודה זרה , שהם מגידים העתידות לְדעת המאמינים בהם (ראה זכ' י , ב). וכן אנחנו היום בזה הגלות כל בני ישראל. ותרגם יונתן: "לית מלכא מדבית דוד ולית דעביד שלטן על ישראל ולית דדבח לרעוא על ישראל ולית קמתא בשמרון ולית אפוד ומחוי". (ה) אחר ישובו בני ישראל - זה יהיה באחרית הימים , קרוב לעת הישועה , שישובו ישראל בתשובה. ובדברי רבותינו ז"ל (ראה מ"ש יג , ד): רבי שמעון בן יוחי אומר: בשלשה דברים מאסו ישראל בימי רחבעם: במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקדש; הדא הוא דכתיב "אין לנו חלק בדוד" (שילוב של מ"א יב , טז עם ש"ב כ , א) - כמשמעו; "לאהליך ישראל" (מ"א יב , טז) - אל תיקרי 'לאהליך' אלא 'לאלהיך'; "ראה ביתך דוד" (שם) - זה בית המקדש. אמר רבי שמעון בן מנסיא (ראה מ"ש יג , ד): אין מראין סימן ישועה לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן; הדא הוא דכתיב: אחר ישובו בני ישראל ובקשו את יי' - זה מלכות שמים; ואת דוד מלכם - כמשמעו; ופחדו אל יי' ואל טובו - זה בית המקדש , כמה דאת אמר "ההר הטוב הזה" (דב' ג , כה). ופחדו אל יי' - שיפחדו וייראו ממנו בשובם אליו , ויקוו עם התשובה הטוב הגדול שהבטיחם; וזה יהיה באחרית הימים. ויונתן תרגם: "ויתנהון לפולחנא דיי' וסגי טוביה דייתי לכון בסוף יומיא". ופירש רב סעדיה ז"ל ואל טובו - אל כבודו; כמו "אני אעביר כל טובי" (שמ' לג , יט וראה שם , כב).