פרק ג
[א]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֜ה
אֵלַ֗י
ע֚וֹד
לֵ֣ךְ
אֱֽהַב־אִשָּׁ֔ה
אֲהֻ֥בַת
רֵ֖עַ
וּמְנָאָ֑פֶת
כְּאַהֲבַ֤ת
יְהוָה֙
אֶת־בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
וְהֵ֗ם
פֹּנִים֙
אֶל־אֱלֹהִ֣ים
אֲחֵרִ֔ים
וְאֹהֲבֵ֖י
אֲשִׁישֵׁ֥י
עֲנָבִֽים:
[ב]
וָאֶכְּרֶ֣הָ
לִּ֔י
בַּחֲמִשָּׁ֥ה
עָשָׂ֖ר
כָּ֑סֶף
וְחֹ֥מֶר
שְׂעֹרִ֖ים
וְלֵ֥תֶךְ
שְׂעֹרִֽים:
[ג]
וָאֹמַ֣ר
אֵלֶ֗יהָ
יָמִ֤ים
רַבִּים֙
תֵּ֣שְׁבִי
לִ֔י
לֹ֣א
תִזְנִ֔י
וְלֹ֥א
תִֽהְיִ֖י
לְאִ֑ישׁ
וְגַם־אֲנִ֖י
אֵלָֽיִךְ:
[ד]
כִּ֣י׀
יָמִ֣ים
רַבִּ֗ים
יֵֽשְׁבוּ֙
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
אֵ֥ין
מֶ֙לֶךְ֙
וְאֵ֣ין
שָׂ֔ר
וְאֵ֥ין
זֶ֖בַח
וְאֵ֣ין
מַצֵּבָ֑ה
וְאֵ֥ין
אֵפ֖וֹד
וּתְרָפִֽים:
[ה]
אַחַ֗ר
יָשֻׁ֙בוּ֙
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
וּבִקְשׁוּ֙
אֶת־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֵיהֶ֔ם
וְאֵ֖ת
דָּוִ֣יד
מַלְכָּ֑ם
וּפָחֲד֧וּ
אֶל־יְהוָ֛ה
וְאֶל־טוּב֖וֹ
בְּאַחֲרִ֥ית
הַיָּמִֽים:
פ
פרק ג
(א)
לך
אהב
-
מפני
שהאית"ן
יבוא
בפתח
(ראה
מש'
טו
,
יב)
,
בא
הציווי
בפתח.
אשישי
ענבים
-
כמו
"סמכוני
באשישות"
(שה"ש
ב
,
ה);
ובא
זכר
ונקבה.
(ב)
ואכרה
לי
-
כמו
'ואנכרה
לי'
,
וזהו
'קל';
ו"הִכִּיר"
(דב'
לג
,
ט)
הוא
'כבד';
עוד
יימצא
"ניכר"
(איוב
לד
,
יט);
"ואותותיהם
לא
תנכרו"
(ראה
איוב
כא
,
כט);
"ויתנכר
אליהם"
(בר'
מב
,
ז).
הכרתיה
לי
בחמשה
עשר
כסף
וחמר
-
וחצי
,
שעורים
-
שנתתי
לה
לפירנוסה
,
מפני
שהייתי
רוצה
לילך
ולהניחה.
(ג)
ואמר
אליה
ימים
רבים
תשבי
לי
-
תמתיני
עד
שאבוא.
לא
תזני
ולא
תהיי
לאיש
אחר
,
וגם
אני
אמתין
אליך
-
ולא
אקח
אשה
אחרת.
(ד)
כי
-
זה
משל
נאמר
לנביא
על
ישראל
,
שישבו
ימים
רבים
בגלות
באין
מלך
ואין
שר
ומבלי
זבח;
ומצוה
אותם
השם
שלא
יעשו
מצבה
לבעלים
,
ולא
יהיה
להם
אפוד
,
ומצוה
אותם
שלא
יהיו
להם
תרפים.
(ה)
בעת
הישועה
ישובו
בני
ישראל
ובקשו
את
יי'
אלהיהם;
ונפל
הדגש
מן
הקו"ף
להקל.
ואת
דוד
מלכם
-
זהו
מלך
המשיח
שהוא
מזרע
דוד.
ופחדו
אל
יי'
-
יפתח
לבבם.
ויש
פתיחה
לרעה
,
כאדם
שמתפחד
ומתפתחין
ונקרעין
חדרי
לבו.
וזו
היא
פתיחה
לטובה
ולשמחה;
ודומה
לו
"ופחד
ורחב
לבבך"
(יש'
ס
,
ה)
-
כשאדם
שמח
מתפתח
ומתרויח
לבבו.