מאגר הכתר הושע פרק ד עם פירוש רש"י

פרק ד
(א) [ואין דעת אלהים - אין יודע את הקדוש ברוך הוא ומכיר בו וירא מפניו; 'ריקנויישאור' בלעז.] (ב) אלה וכחש - נשבעין לשקר. פרצו - תירגם יונתן: "מולדין בנין מנשי חבריהון". ודמים בדמים נגעו - "חובין על חובין מוסיפין" (ת"י). ולפי משמעו: פרצו הגדר והרבו שפיכות דמים , עד נגוע דם הרוג זה בדם חבירו. (ג) תאבל - תחרב , ויגדל האבל בה. [ואומלל כל יושביה בחית השדה ובעוף - כל ה יושב בה , בין באדם בין בחיה בין בעוף , כל יושביה , אף חיה ועוף , אומלל; 'אפולורי' בלעז.] יאספו - "יזערון מן קדם חוביהון" (ת"י) , לשון כליון; כמו "אסף אסיפם" (יר' ח , יג). (ד) אך איש אל ירב - אתם מתרים בנביאי אמת שלא יריבון אתכם ולא יוכיחו אתכם , כמה שנאמר בעמוס , שאמר לו אמציה כהן ביתאל: "לא תנבא על בית (בנוסחנו ללא 'בית') יעקב (לפנינו: ישראל) ולא תטיף על בית ישחק" (ז , טז); והוא היה בימי ירבעם בן יואש (ראה עמ' א , א) , שנתנבא הושע בימיו (ראה הו' א , א). ועמך כמריבי כהן - "נצן עם מלפיהון" (ת"י); שהכהנים היו בני הוראה , כמה שנאמר "יורו משפטיך ליעקב" (דב' לג , י). (ה) וכשלת היום וגו' - "ותיתקלון ביממא ויתקלון אף נביי שקרא דעמכון כדבליליא. ואבהית כנישתכון" (ת"י) - ואבייש כנסייא שלכם. נביא עמך - נביאים שעמך. ודמיתי - כמו "נדמו עמי" (להלן , ו); כאדם היושב ותוהא , ואין מענה בפיו. (ו) אשכח בניך - שאותן שעמדו על הר סיני נתנו בניהם ערבים תחת אבותיהם , לשמור את התורה (ראה שו"ט ח , ד). (ז) כרובם כן חטאו - כשרבו וגדלו , כן הוסיפו לחטוא. כן חטאו - לשון עברית כן בכמה מקומות: "כאשר יענו אותו כן ירבה" (שמ' א , יב); "קראו להם כן הלכו מפניהם" (הו' יא , ב) - כל כמה שהנביאים קוראין להם להוכיחם , כן הם היו בורחים מפניהם. כרובם כן חטאו - לפיכך כבודם בקלון אמיר. (ח) חטאת עמי יאכלו ― כל 'חטאת' שבספר תרי עשר פתחין , לפי שכולן דבוקין , חוץ מאחד: "ראשית חטאת היא לבת ציון" (מי' א , יג) ― חטאותיהן של עמי - יאכלו; אותם נביאי השקר , שאמר עליהם למעלה "וכשל גם נביא עמך" (פס' ה) , נעשו להם כהני במות , ואוכלין מה שהיו כהניי ראויין לאכול. ואל עוונם של ישראל ישא הנביא נפשו - מצפה שיביאו לו ממון וקרבנות לכפרה. (ט) והיה כעם ככהן - אני אשוה את העם לביזיון כהניי , שחיללו אותם מִכַּהן להם ולי; אף אני אחלל את העם באומות. כך תירגמו יונתן. (י) ולא יפרצו - לא יגדלו בנים (ראה ירוש' יבמות ו , ג [ז , ג]). (יא) הזנות והיין והתירוש - שהם עוסקים בם , לקחו את לבם מאחרי. (יב) בעצו ישאל - בצלם שעשה מן העץ. יגיד לו - אל דבריו הוא שומע , שאומרין לו נביאי הבעל בשם עבודה זרה. (יג) [אלון - 'קיישנא' בלעז , שגדל בו פרי שקורין 'גלנט' בלעז. לבנה - עץ שקליפתו לבנה. אלה - 'אולמא' בלעז , שענפיו ארוכין ונוטעין אותו לצל.] על כן תזנינה בנותיכם - על שאתם מתחברים לעבודה זרה כמשפטי הגוים והגוים מתחברים עמכם , אתם מתחתנים בם , ובנותיכם הנולדות לכם מבנות הגוים נוהגות כמנהג אמם , ומזנות. כך תירגם יונתן. (יד) לא אפקד (בנוסחנו: אפקוד) על בנותיכם - עוד , לבודקן במים המרים כשתזנינה; למה? כי בעליהם עם הזונות יפרדו , וכאשר אין האיש מנוקה מעון , אין המים בודקין את אשתו (ראה סוטה מז , ב). יפרדו - תירגם יונתן: "מסתייעין" , לשון 'סיעה'; כלומר: מתחברים אתם לשתות יין. ומנחם (מחברת: 'פרד') חברו אצל "עבשו פרודות" (יואל א , יז) , שהן חביות יין. [והיום אמר רבי: יפרדו - לשון 'פרדה': מזנים ואינן מולידין , כדכתיב לעיל (פס' י): "הזנו ולא יפרוצו".] ועם לא יבין ילבט - אחרי שאינכם נותנין לב להבין , לפיכך תתלבטו ללקות בפורענות. 'ליבוט' - לשון טורח דרך וליאות משא; 'דילשיר' בלעז. (טו) אם זנה אתה ישראל [ - לא ילמדו בני יהודה דרכם. אל יאשם יהודה - אם זנה אתה , ישראל , אין בני יהודה אשמים בכך , ואיני מחייבם; כמו שאמור למעלה "ואת בית יהודה ארחם" (הו' א , ז). ואל תבאו , בני יהודה , הגלגל [ - ובלבד שלא יבואו בני יהודה הגלגל] - ששם עשרת השבטים עובדים עבודה זרה , כמה שנאמר "כל רעתם בגלגל" (הו' ט , טו); "הגלגל הרבו לפשוע" (עמ' ד , ד). ואל תעלו בית און - היא ביתאל , שהעמיד שם ירבעם את העגלים (ראה מ"א יב , כח - כט). ואל תשבעו - עמהם 'חי יי''; כי "אם חי יי' יאמרו אכן (בנוסחנו: לכן) בשקר (לפנינו: לשקר) ישבעו" (יר' ה , ב) - כשהיו נשבעין בשקר היו מזכירין שם שמים , וכשהיו נשבעין באמת נשבעין בשם הבעלים. (טז) כי כפרה סוררה - "כתורא דאיתפטים ובעיט" (ת"י) , כן סרר ישראל מרוב אכילה ושתייה. עתה ירעם - מרעית מצומצמת , ככבש הרועה במרחב , ולא כשור פטם , שאובסין אותו בשעורין וכרשינין. (יז) חבור עצבים אפרים - נצמד לעבודה זרה , ואי איפשר לו לפרוש; לפיכך הנח לו - אתה , הנביא , ולא תנבא להוכיחו , כי לא יועיל. (יח) סר סבאם - נעשה משתיהם זר מעלי. סר - לשון זָר , כמו "סורי הגפן נכריה" (יר' ב , כא); כלומר: סר ממקומו ונהפך לאחר. סבאם - משתה יינם גרם , שהיה עם הזונות. אהבו הבו קלון - הזמינו להם קלון. [הבו - לשון הזמנה , כמו "הבה נרדה" (בר' יא , ז); "הבה נבנה" (שם , ד); "הבה נתחכמה" (שמ' א , י).] מגיניה - שריה ומלכיה. (יט) צרר רוח אותה בכנפיה - נדבק הרוח בכנפיה; כעוף הזה שאין הרוח מנחתו לשכון עד שמוליכו למרחוק , כן יבאו עליהם גייסות ויַגלום בגולה; ואז יבשו מזבחותם - [מזבחי תועבותם; כאשר יאמר 'חטא' - 'חטאה' , כן 'זבח' - 'זבחה'.] מן המקומות שהיו זובחים שם: [יבושו מזבחות , ] שאין פונה אליהן. [וכן תירגם יונתן: "מאיגורי טעוותהון". רבי יוסף אומר: מצאתי לשון אגדות (ראה ויקר"מ יא , ו) , כאדם המאיים על איש המקניטו: חייך , שאני צורר לך בכנפיך! כך המקרא הזה מאיים על ישראל: קנאתי קשורה , וחמתי להנקם באחרית , ויבושו ממעשיהם.]