מאגר הכתר הושע פרק ה עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ה
(א) שמעו זאת הכהנים - שהיה לכם להורות. והקשיבו בית ישראל - המאשימים ומכשילים את יהודה בדרכיהם. ובית המלך - שהיה להם לעצור ולשפוט. כי פח ומכשלות הייתם לעמי למצפה , ורשת פרושה הייתם לעמי על תבור. (ב) ושחטה - ושטחה רשתכם לעמי. שטים - מיני תבואה להשיטם ולהסירם אל הרשת , למושכם אליה למען ילכדו. גם העמיקו שחת מלכיהם וכהניהם לתפשם. וכאשר נוקשו ונלכדו (ע"פ יש' ח , טו) , אני מזומן להם למוסר ולקשר קושרם; כלומר: ביני וביניהם נשחת עמי , כי הם הכשילום והחטיאום , ואני ייסרתים ושפטתים. מוסר - כמו "מוסר מלכים פתח" (איוב יב , יח). ואם תאמר: אנוסים הם העם , מה יכולות לעשות הצפרים האחוזות בפח (ע"פ קה' ט , יב) הואיל ולא הכירו בו? מה יכול לעשות העם שאינם יודעים תורה ומשפט , אחרי שהכהנים והשפטים יודעי התורה ותופשיה ונביאהם מכשילים אותם? ולמה יְיַסרם וישפטם? לכך נאמר: (ג) אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני - ידעתי לבם הרע , שאף הם חפצים בכך. כי עתה , כשהזנית אתה אפרים את ישראל , לא מיאן ולא עיכב , אלא לאלתר נטמא ישראל בזנותך. (ד) ואף משנטמא , לא ישיבו אל לבם לדעת , ולא יתנו ויניחו מעלליהם הרעים לשוב אל יי' אלהיהם (בנוסחנו: אל אלהיהם) - כל כך דבקו בעצביהם וכל כך הם מלאים רוח זנונים. ואת יי' לא ידעו - ולא הכירו טובותיו וחסדיו שעושה להם גם עתה; שיודעים הם שמאת המקום בא להם הטוב , כגון אחאב במעשה אליהו (ראה מ"א יח) ובמלחמת בן הדד (ראה מ"א כ) , ויורם בן אחאב (ראה מ"ב ג; ו) וירבעם בן יואש (? ראה מ"ב יד , כג - כז) בגדולות שעשה בימיהם אלישע. ואע"פ כן לא שבו. ואחרי שהצפור יכולה לצאת מן הפח ואינה יוצאה , מה יעשו לה? - יתפשוה וישחטוה. ולכלם לכך אני מוּסָר (ראה לעיל , א - ב). (ה-ו) ואם יאמרו: מה פשענו? יבא גאון ישראל וזדונם ויענה ויעיד בפיהם , שהרי ישראל ואפרים נכשלים יום יום בעונם , שמלכי ארם לוחצים אֹתם. וגם יהודה - שהוא בן ביתי , כשל עמם ברעה. והם הולכים בצאנם ובבקרם - לעולות ראייה , לבקש את יי' - לדרשו בצרתם , ולא ימצאוהו , שחלץ ונשמט מהם כשבאים לבקשו. והוא העדות שמעיד בהם עונם; שאילו לא היו חוטאים והיו זוכים לפניו , היה קרוב להם בעת קראם אליו (ע"פ תה' קמה , יח). אבל רחוק מרשעים יי' (ע"פ מש' טו , כט) ואינו נדרש להם; כי גלוליהם העלו אל לבם ומכשול עונם שמו נוכח פניהם בבאם לדרשו (ראה יח' יד , ג - ד). (ז) שהרי ביי' בגדו - כאשה הבוגדת מרֵיעה ויולדת בנים זרים מאחרים , שאינה יכולה לכפור ולכחש , לומר: לא פעלתי און (ע"פ מש' ל , כ) , שהרי בני זנוניה יענו בפניה (ראה הו' ב , ד). עתה יאכלם חדש - עתה יבא החדש שיכלו בניהם את חלקות שדותיהם: שיאכלו דגנם וצאנם ובקרם , בניהם ובנותהם ברעב. יאכלם - מוסב על בנים זרים. (ח) תקעו שופר בגבעה - להחריד העם. גבעה ורמה ובית און - כלם בחלקו של בנימן. ובית און - לא זהו ביתאל (ראה רש"י הו' ד , טו) , שהרי בתחומי יהושע הוא בנחלת בנימן (ראה יהו' יח , יא - יג) , ולבנימן (בנוסחנו: בנימין) אומר שיריע ויזעיק ויחריד אחריו יושבי בית און. ולפי שנחלת בנימן קרובה ליוסף , ובית און כאילו מובלע בנחלת אפרים בן יוסף , אומר לבנימן להחריד ולהזעיק; אולי ירגישו בני אפרים בן יוסף , הקרובים אליו , בחרדה , וישובו. (ט) והרי בנימן עם בני יהודה הוא , ויודע מה שנביאי האמת מתנבאים ביהודה; ומה תריעו ותזעיקו שאפרים לשמה יהיה ביום תוכחה? שיישפט ויתווכח עמם. בשבטי ישראל הודעתי עדות נאמנה ולא אכזב , כי לשמה יהיו. (י) ולא די להם שלא שבו , אלא אף שרי יהודה היו לאפרים כמשיגי (בנוסחנו: כמסיגי) גבול , להתחבר להם לעבוד עבודתם ולעשות כמעשיהם; ואף עליהם אשפך (בנוסחנו: אשפוך) כמים עברתי , ולא אשא פנים ולא אחוס ולא אחמל (ע"פ יר' יג , יד) אף על בני ביתי. ותאמרו: שמעו זאת אפרים , שאף ליהודה לא אחמל; אולי ישוב. (יא) עשוק אפרים - יהיה , ורצוץ - שיעשקו וירצצו משפטו וזכותו. רצוץ משפט - כענין "וגזל משפט וצדק" (קה' ה , ז) - שגוזלים דינו וזכותו; כי הואיל וקיים עצמו , שהלך אחרי צווי מלכּוֹ לזנות מאחרַי , ומצותי הניח. ודברי הרב ודברי תלמיד , דברי מי שומעין (ראה קידושין מב , ב)?! וכאשר הניחני - אניחנו ביד אויביו , וילך למלכו ולעצביו. (יב) ואני הווה כעש לאפרים יום יום - שמלכי ארם לוחצים אותם מקדם ופלשתים מאחור ואוכלים אותם בכל פה (ע"פ יש' ט , יא). כעש - שאוכל בתוך גופו של אדם. וכרקב - מוגלא המרקבת אותו מבפנים ואינו מרגיש. (יג) וכאשר אכל והרקיב מבפנים ויצא ונתגלה , לא הלך אצל רופא אומן ומומחה שריפאהו כמה פעמים , אלא הלך אל אשור ואל מלך שירב בשבילו , שירפא לו; והוא לא יוכל לרפוא לכם מה שאני מוחץ (ע"פ דב' לב , לט) , ולא יגהה - ויצהיב מְזוֹר עבירות המכה והרקב מכם. (יד-טו) כי אנכי כשחל לאפרים - לא נשיכת עש ותולעת היא נשיכתי , אלא נשיכת שחל וכפיר. ולעינים אני טורף וממית ואין מידי (ע"פ דב' לב , לט) מציל. ומשאטרף , אלך ואשובה (בנוסחנו: אשובה) אל מקומי - כאריה אל מעונתו , שייקרא אחריו מלא רועים , מקולם לא יענה ויכנע ומהמונם לא יחת (ע"פ יש' לא , ד). והמכה תהא גדילה עליהם וכאיבם נעכר (ע"פ תה' לט , ג) תמיד , עד אשר יאשמו - ויחייבו עצמם לפני ויצדיקו את דיני ובקשו את פני. יאשמו - כמו "והיה כי יחטא ואשם" (וי' ה , כג): ויחייב עצמו. בצר להם - שתגדל עליהם המכה והכאב מאד , אז ישחרנני.