מאגר הכתר הושע פרק ה עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ה
(א) שמעו זאת הכהנים... - זה קריאה לעשרת השבטים וכהנים ומלכיהם. כי לכם המשפט - זה בפרט רומז לבית המלך; וגם נכון גם לכהנים מצד , וגם לעם מצד. ובזה הפלגה , כי זאת הגזרה מונחת מצד הראוי , לא שכן היה הענין עתה. והפך זה: כי פח הייתם. ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. וטעם הייתם - בענין 'הוא הוא' , שהוא לפעמים כמו 'הדומה'; וכן "היה עוגה" (הו' ז , ח). תבור - הר ידוע אצלם , ששם היו פורשים רשתות לצוד עופות. וגם מצפה בכאן - מקום; מקומות שהיו הציידים צופים ומביטים שם , והיו שמים שם פחים למוקש לעופות. (ב) ושחטה שטים - כטעם "שוחטי הילדים" (יש' נז , ה). ותאר הילדים הנשחטים בשטים - כי האבות היו מפתים אותם שייטב להם בהיותם נשחטים ונהרגים לכבוד אלהיהם. ואמרוֹ ושחטה , אם אינו 'מקור' - לָעדה , והעמיקו - לאישים. והכל נכון בעברי ובהגיון , כמו שכל הנביאים נוהגים כן. וטעם העמיקו - כמו שאמר ישעיה "... סעיפי הסלעים" (שם). וזכר זה העון בפרט - כי הוא תכלית תועבה , כמו שכתב משה (ראה וי' כ , ב - ד) ובאר ירמיה בשלשה מקומות (ראה יר' ז , לא; יט , ה; לב , לה). וגם באור זה 'אוצר יי'' יבא. מוסר - שם נגזר , כמו 'מיסר'; ואם הוא 'דמיון ראשון' , הנה לאלפים שיונח תמורת שם נגזר; וגם נכון בהגיון. וכן נכון "ואני תפלה" (תה' קט , ד). וחלילה שיהיה חסרון מלת 'איש' , כי כן נוכל לומר שחסר מלת 'סוס' או 'פרד'! והקש על זה. (ג) אפרים וישראל - הכל אחד בענין; וכן יאמר עוד "וישראל ואפרים יכשלו" (להלן , ה); וכן נמצא תמיד "יעקב וישראל" (יש' מד , כא ועוד); אבל דרך מליצת הנביאים כן , וכן ידעתי ולא נכחד; ומי שיתן בזה טעמים הוא תועה. והקש על זה. (ד) לא יתנו - לא ישיתו ולא יפעלו פעלותיהם. (ה) וענה - כטעם "לא תענה ברעך" (שמ' כ , יג); והכל מסוג שרש 'ענה'; וזה כמו שאמר ישעיה "הכרת פניהם ענתה בם" (ג , ט). והכונה בזה - כמו שאמר ישעיה "גאות... אפרים" (כח , א) , כי הגאות והשכרות היו מדותיהם; כלומר , כי הגאות יוכר להם בפניהם , כי הם עזי פנים. כשל גם יהודה - זה זכר אגב גררא , כי עיקר דברי זה הנביא על עשרת השבטים. (ו) בצאנם ובבקרם - כי אין להמון , רק זה. ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. חלץ - כי חלץ. (ז) כי בנים זרים ילדו - כמו שאמר ישעיה "ובילדי נכרים ישפיקו" (ב , ו). חדש - זמן; וכן "בחדשה ימצאונה" (יר' ב , כד). והחודש הוא הפועֵל בכאן; רוצה לומר: האוכֵל. וכן דרך כל לשון , ליחס הפועַל אל הזמן. (ח-ט) תקעו שופר. ביום תוכחה - גם זה 'אוצר יי'' יבא. נאמנה - גזרה קיימת והכרחית , לא אפשרית; ואם היא עתידה. ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. (י) כמסיגי - (הכ"ף) לאִמוּת. עליהם - על כן עליהם. (יא) צו - מצות ירבעם בן נבט הראש , וגם הנמשכים אחריו ממלכי ישראל. והעקר - מה שצום תחלה שלא יעלו לירושלם , רק לעגלי הזהב (ראה מ"א יב , כח); וזה היה עיקר נפילתם. ובאור גם זה 'אוצר יי'' יבא. (יב) ואני כעש - שהוא אוכל ומכלה הבגד; וכן אני אכלם. ואע"פ שהעקר הוא עשרת השבטים , הנה לפעמים יזכור גם יהודה , שגם הם חטאו וגם הם נשחתו באחרית. (יג) וירא אפרים את חליו ויהודה את מזורו - זה הפלגת צחות מליצות בשנויים רבים. והכלל: עמנו המקולקל , כאשר ראו הצלחת החיה הראשונה (ראה דנ' ז , ד; ראה פירושו מ"ב טו , יט; כ , טז) מתחלת פול (ראה מ"ב טו , יט; דה"א ה , כו) , ראו שהיו חולים , וראו לפי דעתם שרפואת זה החולי ומזורו ― כטעם "לא זורו" (יש' א , ו) ― שיתרצו ויכנעו לה. וכל זה מבואר בספר מלכים למלכי ישראל גם למלכי יהודה. וכבא מלך אשור , מלך ירב - שהוא מטעם "מריבה" (בר' יג , יח) , כי הוא היה איש ריב ואיש מדון (ע"פ חב' א , ג) לכל האֻמות , כל שכן לעמנו. וזה כמו "איש אל ירב" (ד , ד) , רק ששם הוא פועל , ופה הוא שם נגזר; וכזה רבים ויותר בענינים נכבדים. וגם באור זה 'אוצר יי'' יבא. והוא לא יוכל לרפא - זה מאמר הנביא להם , להודיעם טעותם , כי הכל בידי שמים; וכל הנביאים כפלו זה כמה פעמים. וטעם יגהה - כמו "ייטיב גהה" (מש' יז , כב); וזה השם מונח בעברי על טוב איכות צורת הבשר החי , הפך המוגלה והבשר המעופש. (יד) אני אני - הכפל לחִזוק. (טו) אל מקומי - כבר באר זה המורה (מו"נ א , כג). יאשמו - מין זה שרש בעברי תחת סוג החסרון וההעדר. ישחרונני - זה השרש אחד עם "השחר עלה" (בר' יט , טו); וכן "יבקר" (וי' יג , לו) עם 'בקר' - הפך 'ערב'; וכן "יערבו" (הו' ט , ד) עם 'ערב'. אבל השרש הונח תחלה , ואחר הפעל , ואחר הונח השם לעצמים ולמקרים מצד השרש והפעל; לא הפך זה. וכלל ענין זה יקר ודק מאד , ובמקום אחר יתבאר זה בארוכה.