מאגר הכתר הושע פרק ה עם פירוש ראב"ע

פרק ה
(א) שמעו זאת הכהנים גם הקשיבו בית ישראל - שהוכחתים. או בית ישראל הם הסנהדרין. ובית המלך האזינו לי , כי כולם שֹפטים. כי פח הייתם למצפה - שלא תניחו לעלות החוגגים אל בית השם. (ב-ג) ושחטה - ולשחוט בדרך שטים , הם עובדי הבעל. העמיקו - הפח , אלו הנזכרים , אולי לא יראוהו העוברים , ואני איסרם כולם על זאת הרעה שעשו , כי לא נעלם ממני אשר העמיקו. על כן: אני. דע , כי אשת יעקב אבינו היא רחל , והנה לאה נכנסה במקומה; גם רחל נתנה שפחתה לו. ובעבור קנאת לאה נתנה לו גם השפחה האחרת. על כן כאשר ילדה רחל את יוסף , אמר "שלחני" (בר' ל , כה). ויעקב אמר על אפרים ומנשה: "ויקרא בהם שמי" (בר' מח , טז) , על כן יקראו כל ישראל אפרים. ויפת אמר: (ראה יפת הושע ע' 321 ובהערות) אולי ממלכת יהוא היתה מאפרים , ובעבור שמצא "ואת רמות (בנוסחנו: ראמת) בגלעד לגדי" (דב' ד , מג) , הוצרך לומר: איננה הכתובה בדברי יהוא. ובספר עמוס (ז , יג) אפרש שהוא מאפרים. והנכון בעיני , כי כאשר באו אבותינו ארץ כנען , והנה עמד יהודה על גבולו מנגב , ובית יוסף , שהוא כל שבט אפרים וחצי שבט מנשה , מצפון. על כן יזכר יהודה ואפרים. וככה בירמיהו "הבן יקיר לי אפרים" (לא , יט). ואין מלך בימים ההם מאפרים. הזנית - נפשך גם אחרים. (ד) לא יתנו - לא יעשו מעשים שישובו; או לא יניחו , על דרך "על כן לא נתתיך" (בר' כ , ו). (ה) וענה - אמר יפת (ראה יפת הושע ע' 325 ובהערות): כמו "בפני יענה" (איוב טז , ח). ואין טעם לו. רק הוא מגזרת "עני" (דב' כד , יב; ראה פירושו הארוך לשמ' י , ג). (ו-ז) בצאנם - שב אל "יהודה" (לעיל , ה) לבדו , שבית המקדש בנחלתם. חלץ כבודו מהם , כאשר יאמר "אלכה ואשובה (בנוסחנו: אלך אשובה) אל מקומי" (להלן , טו). ולמה חלץ מהם? כי ביי' בגדו. עתה יאכל אלה הבנים עם חלקיהם. חדש - רע , כמו' "כי קרוב יום אידם" (דב' לב , לה). ורבי ישועה אמר: חדש אב. ויפת אמר (ראה יפת הושע ע' 326 ובהערות) כי חדש הוא חֶרב , כמו "והוא חגור חדשה" (ש"ב כא , טז). (ח-ט) תקעו - הטעם: השמיעו זאת , וידעו הכל , כי אפרים... . הודעתי נאמנה - משפט נאמן , כמו גזירה והדומה לה. (י) היו עושין רע לאשר הם ברשותם כמשיגי (בנוסחנו: כמסיגי) גבול - בסתר , על כן אענישם. (יא) עשוק - עשקוהו מלכיו ורמוהו. כי הואיל הלך - שנים פעלים עוברים , כמו "הגשם חלף הלך לו" (שה"ש ב , יא): כי הואיל שהלך אחרי מצות אנשים; והוא צו - כמו "צו לצו" (יש' כח , י). ויפת אמר (יפת הושע ע' 329 ) כי אפרים יהיה עשוק מהגוים. (יב) ואני. הטעם: שאכלם. (יג) וירא. את מזורו - מכה , שהיא צריכה שיזורו אותה. וישלח - יהודה , כי כן אחריו (ראה פס' יד). ירב - שם מקום באשור. יגהה - כמו "ייטיב גהה" (מש' יז , כב) - מראה העין. (יד) כי. בתחלה אמר "ואני כעש" (לעיל , יב) - בפנים מהגוף , ועתה: כשחל - בחוץ; ומי "יוכל לרפא לכם" (לעיל , יג)? ואלך לי , ואין רודף אחרי. או: אלך עם הטרפה. והנכון , שאטרפם ואלך לי , כאשר כתוב אחריו. (טו) אלך. אשר יאשמו - שיודו שאשמו; או כטעם 'שממה': "תאשם שומרון" (הו' יד , א); "והאדמה לא תשם" (בר' מז , יט) - חסר אל"ף. ישחרונני - יבקשוני בשחר , ויאמרו אלה לאלה: