פרק ה
[א]
שִׁמְעוּ־זֹ֨את
הַכֹּהֲנִ֜ים
וְהַקְשִׁ֣יבוּ׀
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֗ל
וּבֵ֤ית
הַמֶּ֙לֶךְ֙
הַאֲזִ֔ינוּ
כִּ֥י
לָכֶ֖ם
הַמִּשְׁפָּ֑ט
כִּי־פַח֙
הֱיִיתֶ֣ם
לְמִצְפָּ֔ה
וְרֶ֖שֶׁת
פְּרוּשָׂ֥ה
עַל־תָּבֽוֹר:
[ב]
וְשַׁחֲטָ֥ה
שֵׂטִ֖ים
הֶעְמִ֑יקוּ
וַאֲנִ֖י
מוּסָ֥ר
לְכֻלָּֽם:
[ג]
אֲנִי֙
יָדַ֣עְתִּי
אֶפְרַ֔יִם
וְיִשְׂרָאֵ֖ל
לֹא־נִכְחַ֣ד
מִמֶּ֑נִּי
כִּ֤י
עַתָּה֙
הִזְנֵ֣יתָ
אֶפְרַ֔יִם
נִטְמָ֖א
יִשְׂרָאֵֽל:
[ד]
לֹ֤א
יִתְּנוּ֙
מַ֣עַלְלֵיהֶ֔ם
לָשׁ֖וּב
אֶל־אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם
כִּ֣י
ר֤וּחַ
זְנוּנִים֙
בְּקִרְבָּ֔ם
וְאֶת־יְהוָ֖ה
לֹ֥א
יָדָֽעוּ:
[ה]
וְעָנָ֥ה
גְאֽוֹן־יִשְׂרָאֵ֖ל
בְּפָנָ֑יו
וְיִשְׂרָאֵ֣ל
וְאֶפְרַ֗יִם
יִכָּֽשְׁלוּ֙
בַּעֲוֺנָ֔ם
כָּשַׁ֥ל
גַּם־יְהוּדָ֖ה
עִמָּֽם:
[ו]
בְּצֹאנָ֣ם
וּבִבְקָרָ֗ם
יֵ֥לְכ֛וּ
לְבַקֵּ֥שׁ
אֶת־יְהוָ֖ה
וְלֹ֣א
יִמְצָ֑אוּ
חָלַ֖ץ
מֵהֶֽם:
[ז]
בַּיהוָ֣ה
בָּגָ֔דוּ
כִּי־בָנִ֥ים
זָרִ֖ים
יָלָ֑דוּ
עַתָּ֛ה
יֹאכְלֵ֥ם
חֹ֖דֶשׁ
אֶת־חֶלְקֵיהֶֽם:
ס
[ח]
תִּקְע֤וּ
שׁוֹפָר֙
בַּגִּבְעָ֔ה
חֲצֹצְרָ֖ה
בָּרָמָ֑ה
הָרִ֙יעוּ֙
בֵּ֣ית
אָ֔וֶן
אַחֲרֶ֖יךָ
בִּנְיָמִֽין:
[ט]
אֶפְרַ֙יִם֙
לְשַׁמָּ֣ה
תִֽהְיֶ֔ה
בְּי֖וֹם
תּוֹכֵחָ֑ה
בְּשִׁבְטֵי֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
הוֹדַ֖עְתִּי
נֶאֱמָנָֽה:
[י]
הָיוּ֙
שָׂרֵ֣י
יְהוּדָ֔ה
כְּמַסִּיגֵ֖י
גְּב֑וּל
עֲלֵיהֶ֕ם
אֶשְׁפּ֥וֹךְ
כַּמַּ֖יִם
עֶבְרָתִֽי:
[יא]
עָשׁ֥וּק
אֶפְרַ֖יִם
רְצ֣וּץ
מִשְׁפָּ֑ט
כִּ֣י
הוֹאִ֔יל
הָלַ֖ךְ
אַחֲרֵי־צָֽו:
[יב]
וַאֲנִ֥י
כָעָ֖שׁ
לְאֶפְרָ֑יִם
וְכָרָקָ֖ב
לְבֵ֥ית
יְהוּדָֽה:
[יג]
וַיַּ֨רְא
אֶפְרַ֜יִם
אֶת־חָלְי֗וֹ
וִֽיהוּדָה֙
אֶת־מְזֹר֔וֹ
וַיֵּ֤לֶךְ
אֶפְרַ֙יִם֙
אֶל־אַשּׁ֔וּר
וַיִּשְׁלַ֖ח
אֶל־מֶ֣לֶךְ
יָרֵ֑ב
וְה֗וּא
לֹ֤א
יוּכַל֙
לִרְפֹּ֣א
לָכֶ֔ם
וְלֹא־יִגְהֶ֥ה
מִכֶּ֖ם
מָזֽוֹר:
[יד]
כִּ֣י
אָנֹכִ֤י
כַשַּׁ֙חַל֙
לְאֶפְרַ֔יִם
וְכַכְּפִ֖יר
לְבֵ֣ית
יְהוּדָ֑ה
אֲנִ֨י
אֲנִ֤י
אֶטְרֹף֙
וְאֵלֵ֔ךְ
אֶשָּׂ֖א
וְאֵ֥ין
מַצִּֽיל:
[טו]
אֵלֵ֤ךְ
אָשׁ֙וּבָה֙
אֶל־מְקוֹמִ֔י
עַ֥ד
אֲשֶֽׁר־יֶאְשְׁמ֖וּ
וּבִקְשׁ֣וּ
פָנָ֑י
בַּצַּ֥ר
לָהֶ֖ם
יְשַׁחֲרֻֽנְנִי:
פרק ה
(ב)
ושחטה
שטים
העמיקו
-
יאמר
הנביא:
השחיטה
שהיו
צריכין
לעשות
להקדוש
ברוך
הוא
,
שטים
הסירו
אותה
והעמיקו
,
ועשו
אותה
לפסל.
על
כן
אני
מוסר
לכולם
-
כלומר:
אייסר
אותם
כלם.
שטים
-
דמיונו:
"כי
תשטה
אשתו"
(במ'
ה
,
יב).
(ד)
לא
יתנו
מעלליהם
-
פירוש:
לא
עזבו
מעלליהם;
ודומה
לו:
"על
כן
לא
נתתיך
לנגוע
אליה"
(בר'
כ
,
ו).
(ה)
וענה
גאון
ישראל
-
פירוש:
וידל
גאון
ישראל;
ודומה
לו:
"אני
עניתי
מאד"
(תה'
קטז
,
י).
(ו)
חלץ
מהם
-
כלומר:
נחלץ
מהם
,
סר
מהם;
ודמיונו:
"חלוץ
הנעל"
(דב'
כה
,
י).
(ט)
בשבטי
ישראל
הודעתי
תוכיחה
נאמנה.
(יא)
כי
הואיל
הלך
אחרי
צו
-
פירוש:
אחרי
ציווי
נביאי
השקר
,
שיעבדו
לפסל.
(יג)
ולא
יגהה...
-
פירוש:
ולא
יסיר
מכם
החולי.
מזור
-
כמו
מזורו.
(טו)
עד
אשר
יאשמו
-
פירוש:
עד
שיהיו
שוממים;
ובקשו
פני
,
בצר
להם
ישחרונני
,
ויאמרו
כך: