מאגר הכתר הושע פרק ה עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ה
[א] שִׁמְעוּ־זֹ֨את הַכֹּהֲנִ֜ים וְהַקְשִׁ֣יבוּ׀ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּבֵ֤ית הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַאֲזִ֔ינוּ כִּ֥י לָכֶ֖ם הַמִּשְׁפָּ֑ט כִּי־פַח֙ הֱיִיתֶ֣ם לְמִצְפָּ֔ה וְרֶ֖שֶׁת פְּרוּשָׂ֥ה עַל־תָּבֽוֹר:
[ב] וְשַׁחֲטָ֥ה שֵׂטִ֖ים הֶעְמִ֑יקוּ וַאֲנִ֖י מוּסָ֥ר לְכֻלָּֽם:
[ג] אֲנִי֙ יָדַ֣עְתִּי אֶפְרַ֔יִם וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־נִכְחַ֣ד מִמֶּ֑נִּי כִּ֤י עַתָּה֙ הִזְנֵ֣יתָ אֶפְרַ֔יִם נִטְמָ֖א יִשְׂרָאֵֽל:
[ד] לֹ֤א יִתְּנוּ֙ מַ֣עַלְלֵיהֶ֔ם לָשׁ֖וּב אֶל־אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם כִּ֣י ר֤וּחַ זְנוּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְאֶת־יְהוָ֖ה לֹ֥א יָדָֽעוּ:
[ה] וְעָנָ֥ה גְאֽוֹן־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָנָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֣ל וְאֶפְרַ֗יִם יִכָּֽשְׁלוּ֙ בַּעֲוֺנָ֔ם כָּשַׁ֥ל גַּם־יְהוּדָ֖ה עִמָּֽם:
[ו] בְּצֹאנָ֣ם וּבִבְקָרָ֗ם יֵ֥לְכ֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־יְהוָ֖ה וְלֹ֣א יִמְצָ֑אוּ חָלַ֖ץ מֵהֶֽם:
[ז] בַּיהוָ֣ה בָּגָ֔דוּ כִּי־בָנִ֥ים זָרִ֖ים יָלָ֑דוּ עַתָּ֛ה יֹאכְלֵ֥ם חֹ֖דֶשׁ אֶת־חֶלְקֵיהֶֽם: ס
[ח] תִּקְע֤וּ שׁוֹפָר֙ בַּגִּבְעָ֔ה חֲצֹצְרָ֖ה בָּרָמָ֑ה הָרִ֙יעוּ֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן אַחֲרֶ֖יךָ בִּנְיָמִֽין:
[ט] אֶפְרַ֙יִם֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ה בְּי֖וֹם תּוֹכֵחָ֑ה בְּשִׁבְטֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הוֹדַ֖עְתִּי נֶאֱמָנָֽה:
[י] הָיוּ֙ שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֔ה כְּמַסִּיגֵ֖י גְּב֑וּל עֲלֵיהֶ֕ם אֶשְׁפּ֥וֹךְ כַּמַּ֖יִם עֶבְרָתִֽי:
[יא] עָשׁ֥וּק אֶפְרַ֖יִם רְצ֣וּץ מִשְׁפָּ֑ט כִּ֣י הוֹאִ֔יל הָלַ֖ךְ אַחֲרֵי־צָֽו:
[יב] וַאֲנִ֥י כָעָ֖שׁ לְאֶפְרָ֑יִם וְכָרָקָ֖ב לְבֵ֥ית יְהוּדָֽה:
[יג] וַיַּ֨רְא אֶפְרַ֜יִם אֶת־חָלְי֗וֹ וִֽיהוּדָה֙ אֶת־מְזֹר֔וֹ וַיֵּ֤לֶךְ אֶפְרַ֙יִם֙ אֶל־אַשּׁ֔וּר וַיִּשְׁלַ֖ח אֶל־מֶ֣לֶךְ יָרֵ֑ב וְה֗וּא לֹ֤א יוּכַל֙ לִרְפֹּ֣א לָכֶ֔ם וְלֹא־יִגְהֶ֥ה מִכֶּ֖ם מָזֽוֹר:
[יד] כִּ֣י אָנֹכִ֤י כַשַּׁ֙חַל֙ לְאֶפְרַ֔יִם וְכַכְּפִ֖יר לְבֵ֣ית יְהוּדָ֑ה אֲנִ֨י אֲנִ֤י אֶטְרֹף֙ וְאֵלֵ֔ךְ אֶשָּׂ֖א וְאֵ֥ין מַצִּֽיל:
[טו] אֵלֵ֤ךְ אָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־מְקוֹמִ֔י עַ֥ד אֲשֶֽׁר־יֶאְשְׁמ֖וּ וּבִקְשׁ֣וּ פָנָ֑י בַּצַּ֥ר לָהֶ֖ם יְשַׁחֲרֻֽנְנִי:

פרק ה
(א) כי לכם המשפט - כל דינו שלשֵם אינו כי אם עליכם , כי אתם מנעתם ישראל מלבוא לפני. כי פח הייתם למצפה - הר גדול , שהצופה עומד שם לראות למרחוק; שהיו מעמידים סרדיוטות על ההרים למנוע העולים לירושלם. (ב) ושחטה שטים העמיקו - אותה חברת הרשעים שהיתה על ההרים היתה שוחטת אותם שהעמיקו שטים , שהיו אנשים כשירים ונוטים ושטים מדרך הישרה ומעמיקים ביערים דרך עקלתון כדי שלא יראו אותם; ואלה הרשעים כשהיו פוגעים אותם , היו שוחטים אותם. ומתוך כך אני מוסר לכולם - לשון "סרו מהר" (שמ' לב , ח). (ג) כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל - אמרו חכמים (ראה סע"ר כב) , כי הושע בן אלה ביטל פרוזדאות שעשו מלכי ישראל , וציוה: כל מי שרוצה לעלות לירושלם , יעלה. אפילו הכי לא היו עולים , ונתגלה כי היו רעים וחטאים (ע"פ בר' יג , יג). (ה) כשל גם יהודה עמם - שהתחילו גם בני יהודה ללכת אחרי הבעלים. (ו) חלץ מהם - נסתלק מביניהם; ואינו 'יוצא באחר'. אבל "וחלצה נעלו" (דב' כה , ט) 'יוצא באחר'. (ז) עתה יאכלם חדש את חלקיהם - כל מה שיקבצו בשנים רבות יכלה בחדש אחד; שיבואו האומות וישללו אותם וכל אשר להם. (ח) תקעו שופר בגבעה - רמז לקיבוץ החיילות שיבואו עליהם ויוליכום בשבייה. ואחריך יגלה בנימן (בנוסחנו: בנימין) - שקודם גלו עשרת השבטים בימי סנחריב (ראה מ"ב יז , א ורש"י שם) , ואחרי כן בנימן בימי נבוכדנצר. (ט) ביום תוכחה - זהו יום שיעלה מלך אשור. בשבטי ישראל הודעתי נבואה נאמנה - מה שעתיד לבוא עליהם. (יא) כי הואיל הלך אחרי צו - אחר ציווי הבעל. (יב) ואני כעש שאוכל הבגד לאפרים , וכרקב שאוכל העץ לבית יהודה - שתדיר אהיה הולך ומכלה אותם. (יג) וילך אפרים אל אשור - שיעזור לו. והוא לא יוכל לרפוא לכם - שלא תגלו. ולא יגהה מכם מזור - לשון אורה הוא , כמו "לב שמח ייטיב גהה" (מש' יז , כב) , שהוא זיו ואור הפנים; כלומר: לא יאיר מכם המזור; שלא יירפא. (טו) אלך ואשובה (בנוסחנו: אשובה) אל מקומי - שאסלק שכינתי מביניהם ואעלה בשמים , ולא אפנה אליהם.