פרק ה
[א]
שִׁמְעוּ־זֹ֨את
הַכֹּהֲנִ֜ים
וְהַקְשִׁ֣יבוּ׀
בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֗ל
וּבֵ֤ית
הַמֶּ֙לֶךְ֙
הַאֲזִ֔ינוּ
כִּ֥י
לָכֶ֖ם
הַמִּשְׁפָּ֑ט
כִּי־פַח֙
הֱיִיתֶ֣ם
לְמִצְפָּ֔ה
וְרֶ֖שֶׁת
פְּרוּשָׂ֥ה
עַל־תָּבֽוֹר:
[ב]
וְשַׁחֲטָ֥ה
שֵׂטִ֖ים
הֶעְמִ֑יקוּ
וַאֲנִ֖י
מוּסָ֥ר
לְכֻלָּֽם:
[ג]
אֲנִי֙
יָדַ֣עְתִּי
אֶפְרַ֔יִם
וְיִשְׂרָאֵ֖ל
לֹא־נִכְחַ֣ד
מִמֶּ֑נִּי
כִּ֤י
עַתָּה֙
הִזְנֵ֣יתָ
אֶפְרַ֔יִם
נִטְמָ֖א
יִשְׂרָאֵֽל:
[ד]
לֹ֤א
יִתְּנוּ֙
מַ֣עַלְלֵיהֶ֔ם
לָשׁ֖וּב
אֶל־אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם
כִּ֣י
ר֤וּחַ
זְנוּנִים֙
בְּקִרְבָּ֔ם
וְאֶת־יְהוָ֖ה
לֹ֥א
יָדָֽעוּ:
[ה]
וְעָנָ֥ה
גְאֽוֹן־יִשְׂרָאֵ֖ל
בְּפָנָ֑יו
וְיִשְׂרָאֵ֣ל
וְאֶפְרַ֗יִם
יִכָּֽשְׁלוּ֙
בַּעֲוֺנָ֔ם
כָּשַׁ֥ל
גַּם־יְהוּדָ֖ה
עִמָּֽם:
[ו]
בְּצֹאנָ֣ם
וּבִבְקָרָ֗ם
יֵ֥לְכ֛וּ
לְבַקֵּ֥שׁ
אֶת־יְהוָ֖ה
וְלֹ֣א
יִמְצָ֑אוּ
חָלַ֖ץ
מֵהֶֽם:
[ז]
בַּיהוָ֣ה
בָּגָ֔דוּ
כִּי־בָנִ֥ים
זָרִ֖ים
יָלָ֑דוּ
עַתָּ֛ה
יֹאכְלֵ֥ם
חֹ֖דֶשׁ
אֶת־חֶלְקֵיהֶֽם:
ס
[ח]
תִּקְע֤וּ
שׁוֹפָר֙
בַּגִּבְעָ֔ה
חֲצֹצְרָ֖ה
בָּרָמָ֑ה
הָרִ֙יעוּ֙
בֵּ֣ית
אָ֔וֶן
אַחֲרֶ֖יךָ
בִּנְיָמִֽין:
[ט]
אֶפְרַ֙יִם֙
לְשַׁמָּ֣ה
תִֽהְיֶ֔ה
בְּי֖וֹם
תּוֹכֵחָ֑ה
בְּשִׁבְטֵי֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
הוֹדַ֖עְתִּי
נֶאֱמָנָֽה:
[י]
הָיוּ֙
שָׂרֵ֣י
יְהוּדָ֔ה
כְּמַסִּיגֵ֖י
גְּב֑וּל
עֲלֵיהֶ֕ם
אֶשְׁפּ֥וֹךְ
כַּמַּ֖יִם
עֶבְרָתִֽי:
[יא]
עָשׁ֥וּק
אֶפְרַ֖יִם
רְצ֣וּץ
מִשְׁפָּ֑ט
כִּ֣י
הוֹאִ֔יל
הָלַ֖ךְ
אַחֲרֵי־צָֽו:
[יב]
וַאֲנִ֥י
כָעָ֖שׁ
לְאֶפְרָ֑יִם
וְכָרָקָ֖ב
לְבֵ֥ית
יְהוּדָֽה:
[יג]
וַיַּ֨רְא
אֶפְרַ֜יִם
אֶת־חָלְי֗וֹ
וִֽיהוּדָה֙
אֶת־מְזֹר֔וֹ
וַיֵּ֤לֶךְ
אֶפְרַ֙יִם֙
אֶל־אַשּׁ֔וּר
וַיִּשְׁלַ֖ח
אֶל־מֶ֣לֶךְ
יָרֵ֑ב
וְה֗וּא
לֹ֤א
יוּכַל֙
לִרְפֹּ֣א
לָכֶ֔ם
וְלֹא־יִגְהֶ֥ה
מִכֶּ֖ם
מָזֽוֹר:
[יד]
כִּ֣י
אָנֹכִ֤י
כַשַּׁ֙חַל֙
לְאֶפְרַ֔יִם
וְכַכְּפִ֖יר
לְבֵ֣ית
יְהוּדָ֑ה
אֲנִ֨י
אֲנִ֤י
אֶטְרֹף֙
וְאֵלֵ֔ךְ
אֶשָּׂ֖א
וְאֵ֥ין
מַצִּֽיל:
[טו]
אֵלֵ֤ךְ
אָשׁ֙וּבָה֙
אֶל־מְקוֹמִ֔י
עַ֥ד
אֲשֶֽׁר־יֶאְשְׁמ֖וּ
וּבִקְשׁ֣וּ
פָנָ֑י
בַּצַּ֥ר
לָהֶ֖ם
יְשַׁחֲרֻֽנְנִי:
פרק ה
[א]
שמעו זאת
הכהנים
והקשיבו׀
בית
ישראל
ובית
המלך
האזינו
כי
לכם
המשפט
כי פח
הייתם
למצפה
ורשת
פרושה
על תבור:
[ב]
ושחטה
שטים
העמיקו
ואני
מוסר
לכלם:
[ג]
אני
ידעתי
אפרים
וישראל
לא נכחד
ממני
כי
עתה
הזנית
אפרים
נטמא
ישראל:
[ד]
לא
יתנו
מעלליהם
לשוב
אל אלהיהם
כי
רוח
זנונים
בקרבם
ואת יהוה
לא
ידעו:
[ה]
וענה
גאון ישראל
בפניו
וישראל
ואפרים
יכשלו
בעונם
כשל
גם יהודה
עמם:
[ו]
בצאנם
ובבקרם
ילכו
לבקש
את יהוה
ולא
ימצאו
חלץ
מהם:
[ז]
ביהוה
בגדו
כי בנים
זרים
ילדו
עתה
יאכלם
חדש
את חלקיהם:
ס
[ח]
תקעו
שופר
בגבעה
חצצרה
ברמה
הריעו
בית
און
אחריך
בנימין:
[ט]
אפרים
לשמה
תהיה
ביום
תוכחה
בשבטי
ישראל
הודעתי
נאמנה:
[י]
היו
שרי
יהודה
כמסיגי
גבול
עליהם
אשפוך
כמים
עברתי:
[יא]
עשוק
אפרים
רצוץ
משפט
כי
הואיל
הלך
אחרי צו:
[יב]
ואני
כעש
לאפרים
וכרקב
לבית
יהודה:
[יג]
וירא
אפרים
את חליו
ויהודה
את מזרו
וילך
אפרים
אל אשור
וישלח
אל מלך
ירב
והוא
לא
יוכל
לרפא
לכם
ולא יגהה
מכם
מזור:
[יד]
כי
אנכי
כשחל
לאפרים
וככפיר
לבית
יהודה
אני
אני
אטרף
ואלך
אשא
ואין
מציל:
[טו]
אלך
אשובה
אל מקומי
עד
אשר יאשמו
ובקשו
פני
בצר
להם
ישחרנני: