מאגר הכתר הושע פרק ה עם פירוש רש"י

פרק ה
(א) כי לכם המשפט - משפט הייסורין עליכם , בית המלך , כי אתם הייתם פח על המצפה ורשת על תבור - על שני הרים הללו הושיבו פרדסיאות , לשמור שלא יעלו ישראל לרגל לבית המקדש. מדרש רבי תנחומא (? וראה סע"ר כב). (ב) ושחטה שטים העמיקו - משך שטיותם העמיקו. אני אמרתי: כל שאינו עולה לרגל עובר ב'עשה' , והם גזרו: כל העולה יהרג; הרי שהעמיקו יותר ממני. שחטה - לשון "זהב שחוט" (מ"א י , יז): נמשך ונטוה. ויונתן תירגם לשון שחיטת זבחים לעבודה זרה. ואני מוסר לכולם - ואף אני אייסרם בייסורין , אכין מוסר לכולם. (ג) כי עתה הזנית אפרים - עד הושע בן אלה היו תולין קלקלה במלכיהם , שהיו מעכבין אותם מלעלות לרגל; עמד זה וביטל פרדסיאות (ראה פירושו לעיל , א) - ולא עלו; לפיכך גלו. כי עתה הזנית אפרים , ואין לכם לתלות במלך. כך למדתי ב'סדר עולם' (סע"ר כב). (ד) לא יתנו מעלליהם - לא יעזבו דרכם הרעה; כמו "נתן ריחו" (שה"ש א , יב); "ולא נתנו... להרע עמדי" (בר' לא , ז). (ה) וענה גאון ישראל - "וימאך יקרא דישראל" (ת"י); כמו "לענות מפני" (שמ' י , ג) - לשון 'עוני' והכנעה. בפניו - "ואינון חזן" (ת"י). ודונש בן לברט (דונש ע' * 102 ) פירשו לשון עדות: בבא להם פורענותם , יעיד בהם ובפניהם גאון וגובה שהיו מתגאין ועוברין על רצוני. [וישראל ואפרים - כופל שמותם , כלומר: כלם כשלו. גם יהודה עמם - אף יהודה התחיל להלך אורחותם.] (ו) בצאנם ובבקרם - בקרבנותיהם. חלץ - נשמט; כמו "קח לך... חליצתם" (בנוסחנו: חליצתו; ש"ב ב , כא) - בגדים שתשמיט מעליהם. (ז) בנים זרים ילדו - שנתחתנו בגוים. יאכלם חדש - חדש אב. (ח) תקעו שופר - שיזהרו להשמר מן חרב הגייסות שיבאו עליהם. הריעו בבית (לפנינו: בית) און: אחריך - הגייס הולך , אתה , בנימן (בנוסחנו: בנימין)! זאת הריעו בבית און. ויונתן תירגם: תקעו שופר - בשורת חרב באה בעון שהמליכו עליהם את שאול שהיה בגבעה , ולא שמעו לקול שמואל שהיה מן הרמה; ומלכיהם גרמו להם לסור מאחרי , כגון ירבעם וחביריו , הריעו עליהם און ושבר גדול; אחריך בנימן - על שאיחרתם וחזרתם אחור מלעלות לרגל לבית המקדש , שהוא בחלקו של בנימן: אחריך בנימן - על איחורך את בנימן. (ט) לשמה תהיה ביום תוכחה - כשאבֹא להתווכח עמהם , יִשׁומו ויהיו תוהים ואין מענה בפיהם. למה? כי בשבטי ישראל הודעתי תורה נאמנה , והם עברו עליה. דבר אחר: אפרים לשמה תהיה וגו' , בשבטי ישראל הודעתי נאמנה - רבי אבהו בשם רבי יוסי ברבי חנינא (ראה איכ"ר פתיחתא ו): ביום שנתווכח עמהם הקדוש ברוך הוא בדין לא יהי להם מענה , שהרי בשבטיהם הודעתי שדיני אמת: אתה מוצא , כשגלו עשרת השבטים , לא גלו יהודה ובנימן; והיו עשרת השבטים אומרים: מפני שהן בני פלטין שלו לא הגלה אותם; משוא פנים יש בדבר! וחס ושלום אין משוא פנים , אלא עדיין לא נתמלאת סאתם. כיון שחטאו , גלו; אז שממו עשרת השבטים מאין מענה בפיהם , ואמרו: הא אלהא הא תקוף הא קשוט , דאפילו לבני בייתיה לא נסיב אפין. לקיים מה שנאמר בשבטי ישראל הודעתי נאמנה. (י) כמשיגי (בנוסחנו: כמסיגי) גבול - כאדם המדביק גבול חבירו , כך הם מהרו לאחוז בדרכי מלכי ישראל חביריהם , [כאמור למעלה (פס' ה): "כשל גם יהודה עמם"]; לפיכך עליהם אשפוך וגו'. וכמשמעו: היו גוזלים שדות. אך קשה בעיני , כי היה לו לכתוב 'משיגי גבול' ולא 'כמשיגי גבול'. (יא) עשוק אפרים - ביד האומות. רצוץ משפט - מיוסר בייסורין. ולמה לו כל זאת? כי הואיל ורצה והלך אחרי צוואות חדשות של נביאי הבעל. (יב) וכרקב - תולעת האוכל בעץ ושוחקו. (יג) מזורו - לשון חולי. וילך אפרים אל אשור - זה הושע בן אלה , שהיה לו לעבד , וישב וימרד (ע"פ מ"ב כד , א; ראה מ"ב יז , ג - ד). וישלח - יהודה אל מלך ירב - זה אחז , שנתן שחד לתגלת פלאסר לעזרו על רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו (ראה מ"ב טז , ז ואי'). והוא לא יוכל לרפוא לכם - מהרבה גדודים , מפלשתים וערביים שבאו על אחז , כמה שמפורש בדברי הימים: "כי חלק אחז את בית יי'... ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו" (דה"ב כח , כא). ולא יגהה מכם מזור - ולא יסיר מכם מכאוב (ראה ת"י). ואומר אני שהיא מן התיבות ה'הפוכות' , לשון "כאשר הוגה מן המסלה" (ש"ב כ , יג); "הורו והוגו מלב" (יש' נט , יג); "הגו סיגים מכסף" (מש' כה , ד). (יד) [אני אני - שונה ומשיב ידי עליהם. אטרף ואלך - ואלך לי עם הטרף ואשאנה ואין מוציאה מידי.] ואשא ואין מציל - אשא את הטרף. (טו) אלך - אסתלק מהם ואשובה אל השמים. אשר יאשמו - יחזיקו עצמם כאשמים , להודות על אשמתם. ישחרונני - יבקשוני.