פרק ה
[א]
שמעו־זאת
הכהנים
והקשיבו׀
בית
ישראל
ובית
המלך
האזינו
כי
לכם
המשפט
כי־פח
הייתם
למצפה
ורשת
פרושה
על־תבור:
[ב]
ושחטה
שטים
העמיקו
ואני
מוסר
לכלם:
[ג]
אני
ידעתי
אפרים
וישראל
לא־נכחד
ממני
כי
עתה
הזנית
אפרים
נטמא
ישראל:
[ד]
לא
יתנו
מעלליהם
לשוב
אל־אלהיהם
כי
רוח
זנונים
בקרבם
ואת־יהוה
לא
ידעו:
[ה]
וענה
גאון־ישראל
בפניו
וישראל
ואפרים
יכשלו
בעונם
כשל
גם־יהודה
עמם:
[ו]
בצאנם
ובבקרם
ילכו
לבקש
את־יהוה
ולא
ימצאו
חלץ
מהם:
[ז]
ביהוה
בגדו
כי־בנים
זרים
ילדו
עתה
יאכלם
חדש
את־חלקיהם:
ס
[ח]
תקעו
שופר
בגבעה
חצצרה
ברמה
הריעו
בית
און
אחריך
בנימין:
[ט]
אפרים
לשמה
תהיה
ביום
תוכחה
בשבטי
ישראל
הודעתי
נאמנה:
[י]
היו
שרי
יהודה
כמסיגי
גבול
עליהם
אשפוך
כמים
עברתי:
[יא]
עשוק
אפרים
רצוץ
משפט
כי
הואיל
הלך
אחרי־צו:
[יב]
ואני
כעש
לאפרים
וכרקב
לבית
יהודה:
[יג]
וירא
אפרים
את־חליו
ויהודה
את־מזרו
וילך
אפרים
אל־אשור
וישלח
אל־מלך
ירב
והוא
לא
יוכל
לרפא
לכם
ולא־יגהה
מכם
מזור:
[יד]
כי
אנכי
כשחל
לאפרים
וככפיר
לבית
יהודה
אני
אני
אטרף
ואלך
אשא
ואין
מציל:
[טו]
אלך
אשובה
אל־מקומי
עד
אשר־יאשמו
ובקשו
פני
בצר
להם
ישחרנני: