פרק ו
[א]
לְכוּ֙
וְנָשׁ֣וּבָה
אֶל־יְהוָ֔ה
כִּ֛י
ה֥וּא
טָרָ֖ף
וְיִרְפָּאֵ֑נוּ
יַ֖ךְ
וְיַחְבְּשֵֽׁנוּ:
[ב]
יְחַיֵּ֖נוּ
מִיֹּמָ֑יִם
בַּיּוֹם֙
הַשְּׁלִישִׁ֔י
יְקִמֵ֖נוּ
וְנִחְיֶ֥ה
לְפָנָֽיו:
[ג]
וְנֵדְעָ֣ה
נִרְדְּפָ֗ה
לָדַ֙עַת֙
אֶת־יְהוָ֔ה
כְּשַׁ֖חַר
נָכ֣וֹן
מֹצָא֑וֹ
וְיָב֤וֹא
כַגֶּ֙שֶׁם֙
לָ֔נוּ
כְּמַלְק֖וֹשׁ
י֥וֹרֶה
אָֽרֶץ:
[ד]
מָ֤ה
אֶֽעֱשֶׂה־לְּךָ֙
אֶפְרַ֔יִם
מָ֥ה
אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖
יְהוּדָ֑ה
וְחַסְדְּכֶם֙
כַּעֲנַן־בֹּ֔קֶר
וְכַטַּ֖ל
מַשְׁכִּ֥ים
הֹלֵֽךְ:
[ה]
עַל־כֵּ֗ן
חָצַ֙בְתִּי֙
בַּנְּבִיאִ֔ים
הֲרַגְתִּ֖ים
בְּאִמְרֵי־פִ֑י
וּמִשְׁפָּטֶ֖יךָ
א֥וֹר
יֵצֵֽא:
[ו]
כִּ֛י
חֶ֥סֶד
חָפַ֖צְתִּי
וְלֹא־זָ֑בַח
וְדַ֥עַת
אֱלֹהִ֖ים
מֵעֹלֽוֹת:
[ז]
וְהֵ֕מָּה
כְּאָדָ֖ם
עָבְר֣וּ
בְרִ֑ית
שָׁ֖ם
בָּ֥גְדוּ
בִֽי:
[ח]
גִּלְעָ֕ד
קִרְיַ֖ת
פֹּ֣עֲלֵי
אָ֑וֶן
עֲקֻבָּ֖ה
מִדָּֽם:
[ט]
וּכְחַכֵּ֨י
אִ֜ישׁ
גְּדוּדִ֗ים
חֶ֚בֶר
כֹּהֲנִ֔ים
דֶּ֖רֶךְ
יְרַצְּחוּ־שֶׁ֑כְמָה
כִּ֥י
זִמָּ֖ה
עָשֽׂוּ:
[י]
בְּבֵית֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
רָאִ֖יתִי
שַׁעֲרֽיּרִיָּ֑ה
שַׁעֲרֽוּרִיָּ֑ה
שָׁ֚ם
זְנ֣וּת
לְאֶפְרַ֔יִם
נִטְמָ֖א
יִשְׂרָאֵֽל:
[יא]
גַּם־יְהוּדָ֕ה
שָׁ֥ת
קָצִ֖יר
לָ֑ךְ
בְּשׁוּבִ֖י
שְׁב֥וּת
עַמִּֽי:
פ
פרק ו
(א)
לכו.
אמר
טרף
-
בעבור
"ככפיר"
(הו'
ה
,
יד).
יך
-
מכה.
ויחבשנו
-
כמו
"ולא
חבשו"
(יש'
א
,
ו)
,
כי
המכה
צריכה
לזור
ולחבש
ולרכך
באחרונה
בשמן
(ראה
שם).
ובאת
מלת
טרף
-
פועל
עבר
,
עם
יך
שהוא
עתיד
,
על
דרך
הזמן
העומד
,
כאשר
פירשתי
בספרי
(מאזנים
ע'
נז).
(ב)
יחיינו
-
ירפאנו
,
כמו
"וימרחו
על
השחין
ויחי"
(יש'
לח
,
כא);
"עד
חיותם"
(יהו'
ה
,
ח).
וטעם
יומיים
-
זמן
קרוב.
שלישי
-
הפך
כל
נשבר
,
כי
אז
יכאב
(ראה
בר'
לד
,
כה).
(ג)
ונדעה
-
שנרדפה
לדעת
את
יי'
,
כי
זה
סוד
כל
החכמות
,
ובעבור
זה
לבדו
נברא
האדם.
רק
לא
יוכל
לדעת
את
השם
עד
שילמד
חכמות
הרבה
,
שהם
כמו
סולם
לעלות
אל
זאת
המעלה
העליונה.
וטעם
כשחר
-
כי
בתחלה
ידע
המשכיל
השם
במעשיו
,
כמו
השחר
בצאתו
,
ורגע
אחרי
רגע
יגדל
האור
,
עד
שיראה
האמת.
ויבא
-
הטעם:
שהשם
יעירנו
ויורנו
האמת
,
על
דרך
"יערף
כמטר
לקחי"
(דב'
לב
,
ב).
ואחרים
(ראה
יפת
הושע
ע' 339
)
אמרו
,
כי
יבא
לנו
מרפא
מהשם
,
כגשם
"אשר
לא
יקוה
לאיש"
(מי'
ה
,
ו);
והטעם:
כי
אין
מרפא
כי
אם
מאתו.
כמלקוש
יורה
ארץ
-
חסר
וא"ו
,
כדרך
"אדם
שת"
(דה"א
א
,
א).
גם
יחסר
אות
בי"ת
,
כדרך
"כי
ששת
ימים"
(שמ'
כ
,
יא).
וככה
הוא:
כמלקוש
ויורה
בארץ.
(ד)
מה.
הטעם
,
שהחסד
הזה
שאמרתם
שתשובו
לדעת
השם
-
כענן
בקר
שלא
יעמד.
ומלת
משכים
איננו
פועל
,
כמו
"משכים
היו"
(יר'
ה
,
ח):
כאילו
הוא
שם
לשחר.
ולפי
דעתי
ש"משכים
היו"
-
כל
אחד;
אם
כן
יהיה
גם
זה
כן.
(ה)
על.
חצבתי
-
כמו
"חוצב
בהר"
(מ"א
ה
,
כט).
והטעם
,
שהרג
קצות
הנביאים
שלהם
,
שהיו
מתעים
אותם
שלא
ישובו.
הרגתים
-
בעבור
שהם
אמרו
שקר
לאמר
אמרי
פיהם
,
על
כן
הרגתים
גם
אני
באמרי
פי
,
אולי
תשוב
ישראל.
ומשפטיך
אור
יצא
-
כמו
"והוציא
כאור
צדקך"
(תה'
לז
,
ו).
ועוד
,
בעבור
שאמרו:
"כשחר
נכון
מוצאו"
(לעיל
,
ג).
(ו)
כי
חסד
חפצתי
-
חסד
נכון
,
לא
חסד
כענן
(ראה
לעיל
,
ד).
(ז)
והמה
-
על
נביאי
השקר.
(ח)
גלעד.
עקובה
-
כמו
"עקוב
הלב"
(יר'
יז
,
ט);
"עשה
בעקבה"
(מ"ב
י
,
יט).
מדם
-
שנשפך.
(ט)
וכחכי
-
היו"ד
תחת
ה"א
,
על
דרך
"לכלא
הפשע"
(דנ'
ט
,
כד)
-
גם
הוא
באל"ף
תחת
ה"א.
ואלה
השתים
-
מלות
זרות
הן
,
כי
משפט
בעלי
הה"א
בסמוך:
'לכלות'
,
'לחכות'.
והטעם
-
כאשר
יחכו
גדודים
איש
שיבא
ויפשטוהו
,
ככה
הם
חבר
כהנים.
והנה
הזכיר
נביאי
השקר
(הו'
ד
,
ה;
לעיל
,
ה)
גם
הכהנים.
שכמה
-
כמו
"לעבדו
שכם"
(צפ'
ג
,
ט).
והנה
'גדודים'
ישרת
בעבור
אחר:
כגדודים
בדרך
ירצחו
כולם.
הטעם
,
שהכהנים
יקחו
מתנות
כהונה
בחזקה.
(י)
בבית.
שערוריה
-
הטעם:
דבר
מגועל:
"כתאנים
השוערים"
(יר'
כט
,
יז).
שם
זנות
לאפרים
-
רמז
לעגלים
בביתאל
,
שהוא
לאפרים.
(יא)
גם
יהודה
-
אחר
שהזכיר
אפרים.
ושת
קציר
-
כמו
"ועשה
קציר
כמו
נטע"
(איוב
יד
,
ט);
והטעם
,
ששת
קציר
לך
,
ועזרך
לעבד
הבעל
בביתאל.
כאשר
היה
בלבי
להשיב
שבות
עמי
,
שיאמרו
"לכו
ונשובה
אל
יי'"
(לעיל
,
א)
,
ובעבור
יהודה
שהניח
ביתי
ועזרך
,
לא
אשיב
שבותך.