פרק ו
[א]
לְכוּ֙
וְנָשׁ֣וּבָה
אֶל־יְהוָ֔ה
כִּ֛י
ה֥וּא
טָרָ֖ף
וְיִרְפָּאֵ֑נוּ
יַ֖ךְ
וְיַחְבְּשֵֽׁנוּ:
[ב]
יְחַיֵּ֖נוּ
מִיֹּמָ֑יִם
בַּיּוֹם֙
הַשְּׁלִישִׁ֔י
יְקִמֵ֖נוּ
וְנִחְיֶ֥ה
לְפָנָֽיו:
[ג]
וְנֵדְעָ֣ה
נִרְדְּפָ֗ה
לָדַ֙עַת֙
אֶת־יְהוָ֔ה
כְּשַׁ֖חַר
נָכ֣וֹן
מֹצָא֑וֹ
וְיָב֤וֹא
כַגֶּ֙שֶׁם֙
לָ֔נוּ
כְּמַלְק֖וֹשׁ
י֥וֹרֶה
אָֽרֶץ:
[ד]
מָ֤ה
אֶֽעֱשֶׂה־לְּךָ֙
אֶפְרַ֔יִם
מָ֥ה
אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖
יְהוּדָ֑ה
וְחַסְדְּכֶם֙
כַּעֲנַן־בֹּ֔קֶר
וְכַטַּ֖ל
מַשְׁכִּ֥ים
הֹלֵֽךְ:
[ה]
עַל־כֵּ֗ן
חָצַ֙בְתִּי֙
בַּנְּבִיאִ֔ים
הֲרַגְתִּ֖ים
בְּאִמְרֵי־פִ֑י
וּמִשְׁפָּטֶ֖יךָ
א֥וֹר
יֵצֵֽא:
[ו]
כִּ֛י
חֶ֥סֶד
חָפַ֖צְתִּי
וְלֹא־זָ֑בַח
וְדַ֥עַת
אֱלֹהִ֖ים
מֵעֹלֽוֹת:
[ז]
וְהֵ֕מָּה
כְּאָדָ֖ם
עָבְר֣וּ
בְרִ֑ית
שָׁ֖ם
בָּ֥גְדוּ
בִֽי:
[ח]
גִּלְעָ֕ד
קִרְיַ֖ת
פֹּ֣עֲלֵי
אָ֑וֶן
עֲקֻבָּ֖ה
מִדָּֽם:
[ט]
וּכְחַכֵּ֨י
אִ֜ישׁ
גְּדוּדִ֗ים
חֶ֚בֶר
כֹּהֲנִ֔ים
דֶּ֖רֶךְ
יְרַצְּחוּ־שֶׁ֑כְמָה
כִּ֥י
זִמָּ֖ה
עָשֽׂוּ:
[י]
בְּבֵית֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
רָאִ֖יתִי
שַׁעֲרֽיּרִיָּ֑ה
שַׁעֲרֽוּרִיָּ֑ה
שָׁ֚ם
זְנ֣וּת
לְאֶפְרַ֔יִם
נִטְמָ֖א
יִשְׂרָאֵֽל:
[יא]
גַּם־יְהוּדָ֕ה
שָׁ֥ת
קָצִ֖יר
לָ֑ךְ
בְּשׁוּבִ֖י
שְׁב֥וּת
עַמִּֽי:
פ
פרק ו
(א-ב)
לכו
ונשובה
אל
יי'.
יחיינו
מיומיים
-
כלומר:
יתן
לנו
מרפא
שני
ימים
,
וביום
השלישי
יקימנו
,
ונחיה
לפניו.
(ד)
וחסדכם
כענן
בקר
-
כלומר:
שילך
במהרה.
(ה)
על
כן
חצבתי
בנביאים
-
בנביאי
השקר.
ומשפטיך
אור
יצא
-
כלומר:
אחר
כי
נביאי
השקר
אינם
,
משפטיך
אור
יצא.
(ח)
עקובה
מדם
-
פירוש:
רמויה
מדם;
כלומר:
למודה
לעשות
רוצחנות.
ודומה
לו:
"עקוב
הלב"
(יר'
יז
,
ט).
(ט)
וכחכי
איש
גדודים
-
כמו
שיחכה
הגדוד
האיש
בדרך
לרצוח
אותו
,
וליטול
לו
שכם
-
כמו
"ואני
הנה
(בנוסחנו
ללא
'הנה')
נתתי
לך
שכם
אחד
על
אחיך"
(בר'
מח
,
כב).
חבר
כהנים
-
כלומר:
כך
יתחברו
הכהנים
לעשות
רע.
(יא)
גם
יהודה
שת
קציר
לך.
קציר
-
כמו
"תשלח
קציריה
עד
ים"
(תה'
פ
,
יב)
,
שהוא
"סעיפיה"
(יש'
כז
,
י).
וכך
יאמר
הנביא:
ביהודה
אשית
קציר
-
כלומר:
שורש
,
והוא
משיח
,
בשובי
את
(בנוסחנו
ללא
'את')
שבות
עמי.