פרק ו
[א]
לְכוּ֙
וְנָשׁ֣וּבָה
אֶל־יְהוָ֔ה
כִּ֛י
ה֥וּא
טָרָ֖ף
וְיִרְפָּאֵ֑נוּ
יַ֖ךְ
וְיַחְבְּשֵֽׁנוּ:
[ב]
יְחַיֵּ֖נוּ
מִיֹּמָ֑יִם
בַּיּוֹם֙
הַשְּׁלִישִׁ֔י
יְקִמֵ֖נוּ
וְנִחְיֶ֥ה
לְפָנָֽיו:
[ג]
וְנֵדְעָ֣ה
נִרְדְּפָ֗ה
לָדַ֙עַת֙
אֶת־יְהוָ֔ה
כְּשַׁ֖חַר
נָכ֣וֹן
מֹצָא֑וֹ
וְיָב֤וֹא
כַגֶּ֙שֶׁם֙
לָ֔נוּ
כְּמַלְק֖וֹשׁ
י֥וֹרֶה
אָֽרֶץ:
[ד]
מָ֤ה
אֶֽעֱשֶׂה־לְּךָ֙
אֶפְרַ֔יִם
מָ֥ה
אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖
יְהוּדָ֑ה
וְחַסְדְּכֶם֙
כַּעֲנַן־בֹּ֔קֶר
וְכַטַּ֖ל
מַשְׁכִּ֥ים
הֹלֵֽךְ:
[ה]
עַל־כֵּ֗ן
חָצַ֙בְתִּי֙
בַּנְּבִיאִ֔ים
הֲרַגְתִּ֖ים
בְּאִמְרֵי־פִ֑י
וּמִשְׁפָּטֶ֖יךָ
א֥וֹר
יֵצֵֽא:
[ו]
כִּ֛י
חֶ֥סֶד
חָפַ֖צְתִּי
וְלֹא־זָ֑בַח
וְדַ֥עַת
אֱלֹהִ֖ים
מֵעֹלֽוֹת:
[ז]
וְהֵ֕מָּה
כְּאָדָ֖ם
עָבְר֣וּ
בְרִ֑ית
שָׁ֖ם
בָּ֥גְדוּ
בִֽי:
[ח]
גִּלְעָ֕ד
קִרְיַ֖ת
פֹּ֣עֲלֵי
אָ֑וֶן
עֲקֻבָּ֖ה
מִדָּֽם:
[ט]
וּכְחַכֵּ֨י
אִ֜ישׁ
גְּדוּדִ֗ים
חֶ֚בֶר
כֹּהֲנִ֔ים
דֶּ֖רֶךְ
יְרַצְּחוּ־שֶׁ֑כְמָה
כִּ֥י
זִמָּ֖ה
עָשֽׂוּ:
[י]
בְּבֵית֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
רָאִ֖יתִי
שַׁעֲרֽיּרִיָּ֑ה
שַׁעֲרֽוּרִיָּ֑ה
שָׁ֚ם
זְנ֣וּת
לְאֶפְרַ֔יִם
נִטְמָ֖א
יִשְׂרָאֵֽל:
[יא]
גַּם־יְהוּדָ֕ה
שָׁ֥ת
קָצִ֖יר
לָ֑ךְ
בְּשׁוּבִ֖י
שְׁב֥וּת
עַמִּֽי:
פ
פרק ו
(א)
וכך
יאמרו:
לכו
ונשובה
אל
יי'
כי
הוא
טרף
-
ויודע
איך
הכה
,
ותהלוכות
המכה
ותוצאותיה
איך
הם;
ולפי
ענין
המכה
ירפאנו.
(ב)
יחינו
מיומים
-
ירפאנו
ויחינו
מן
המכה
מקץ
יומים;
שכשיבא
ביום
השלישי
―
שדרך
נפצעים
ומוכים
להיות
כאבים
,
כענין
"ויהי
ביום
השלישי
בהיותם
כאבים"
(בר'
לד
,
כה)
―
אז
יקימנו
מן
המשכב
ונהיה
חיים
ונרפאים
לפניו
,
כאילו
לא
היה
בנו
מכה.
וכל
'חיות'
המקרא
לשון
'מִחית
המכה'
הוא
,
'שנדורא'
(בלעז;
ראה
ר'
יוסף
בכור
שור
לוי'
יג
,
י).
(ג)
והואיל
וירפאנו
,
נדעה
נרדפה
מעתה
לדעת
את
יי'
ודרכיו
ומצותיו.
ואיך
נרדפה
לדעת?
כשחר
שנכון
מוצאו
-
שהולך
ומאיר
ומתגבר
עד
נכון
היום
(ע"פ
מש'
ד
,
יח)
בצהרים
,
כן
נרוץ
ונתגבר
בדרכיו
,
כי
טוב
לנו
בהם.
ויבא
כגשם
לנו
-
כאיזה
גשם?
כמלקוש
-
הוא
מטר
הקיץ
,
שמרוה
את
הארץ
ומולידה
ומצמיחה
(ע"פ
יש'
נה
,
י)
,
ונפרח
לפניו
כתמר
וכארז
(ע"פ
תה'
צב
,
יג).
ועד
אותה
העת
שיאשמו
ויבקשו
פני
(ראה
הו'
ה
,
טו)
,
אסתיר
פני
מהם
(ע"פ
דב'
לא
,
יז);
כי
במה
ארפאם?
מה
חסדכם
וצדקכם
שארפאכם
ואהיה
לכם
למלקוש
יורה?
(ד)
חסדכם
-
אינו
ראוי
להיות
לכם
כמלקוש
מרוה
(ראה
לעיל
,
ג)
,
אלא
כענן
בקר
וכטל
שמשכים
והולך
לו
,
והארץ
נשארת
אחריו
ציה
וצמא
(ע"פ
יח'
יט
,
יג)
ועיפה
(ע"פ
יש'
לב
,
ב)
ויבשה.
(ה)
על
כן
-
שיהא
לכם
חסד
להטיב
לכם
,
חצבתי
בנביאים.
[חצבתי
-
כמו
"המחצבת
רהב
מחוללת
תנין"
(יש'
נא
,
ט).]
והטרחתִם
והרגתם
(בנוסחנו:
הרגתים)
באמרי
פי
-
להשיבכם
אלי
ולהטיב
לכם
,
כי
לא
אחפץ
במות
הרשע
,
אלא
שישוב
ויחיה
(ע"פ
יח'
לג
,
יא);
ואם
יש
בידך
משפט
וצדק
,
ויהיה
לי
במה
להטיב
לך
-
אור
יצא
,
ולא
יעבר
ויסתר
משפטך
(בנוסחנו:
משפטיך)
ממני
-
שאדע
משפטך
וזכותך
-
שאקפחנו.
(ו-ז)
כי
חסד
חפצתי
ולא
זבח
-
ומה
לי
חפץ
בצאנך
ובבקרך
,
שאתה
הולך
לבקש
את
יי'
בלא
מעשה
וזכות?!
ולפי
שאמר
למעלה
"בצאנם
ובבקרם
ילכו
לבקש
את
יי'"
(הו'
ה
,
ו)
,
אמר
שאין
לו
חפץ
בהם.
והמה
כאדם
-
כאילו
אני
אדם
,
כן
עברו
בריתי
,
ולא
שמעו
לנביאי
לדעת
אלהים
-
לכבדני
ולנהוג
בי
מורא
וקדושה
כאלהים.
שם
-
במקום
שהיה
להם
לשמר
בריתי
,
בגדו
בי
והפרו
בריתי.
ועל
'ודעת
אלהים'
מוסב
'כאדם'.
וכן
בכל
מקום
שנזכר
'אדם'
אצל
'אלהים'
-
'אדם'
חילוף
על
'אלהים';
כמו
"אמרתי
אלהים
אתם"
-
"אכן
כאדם
תמותון"
(תה'
פב
,
ו
-
ז);
וכהנה
רבות.
(ח)
גלעד
-
אע"פ
שהירדן
מפסיק
בינו
לאפרים.
עקבה
מדם
-
'טרציאדא'
(בלעז).
הרֹצחים
הולכים
בעקבי
אדם
אל
מקומו
אשר
תהיה
שם
רגלו
,
והורגו
ולוקח
את
שלו.
(ט)
וכחכי
איש
גדודים
-
וכאשר
גדודים
ולסטים
מחכים
ומצפים
במארב
,
מתי
יעבר
איש
ויקפצו
עליו
ויהרגוהו
ויקחו
את
שלו
,
כן
חבר
כהנים
מחכים
את
האיש
ומארבים
אותו.
דרך
ירצחו
אותם
,
חבורות
חבורות;
כי
אף
הם
,
הכהנים
,
זמה
עשו.
שכמה
-
כמו
"כי
תשיתמו
שכם"
(תה'
כא
,
יג).
(י)
בבית
ישראל
ראיתי
שערוריה
-
דבר
תימה
,
שאדם
משתומם
ושוער
עליו:
שדרך
העולם
-
יחיד
נוטה
אחרי
רבים;
שמא
רבים
אחרי
יחיד?
ולא
טוב
,
אלא
לזנות
,
ששם
-
במקום
שזנה
אפרים
,
נטמא
ישראל
כולו.
(יא)
גם
יהודה
-
שמִקדשִי
בתוכם
ושכינתי
,
שת
קצירו
לך
-
ישראל.
[שת
קציר
-
מלך
,
על
דרך
משל;
כמו
"ונצר
משרשיו
יפרה"
(יש'
יא
,
א)]
ושילח
יונקותיו
וקצירו
אליך
,
ודליותיו
שילח
לך
וכפנו
שרשיו
עליך
(ע"פ
יח'
יז
,
ז)
,
להתחתן
מלכי
יהודה
הקדושים
לי
במלכי
ישראל
הנטמאים
בזנותם
,
וללמוד
ממעשיהם
להטמא
בשקוציהם.
ואותו
קציר
שת
לישראל
ועירב
בו
,
שהייתי
משיב
שבות
עמי
בו
-
הוא
זרע
דוד
המוקדשים
לי
למשיחים
ומושיעים
ושהייתי
מושיעם
על
ידם.
קציר
-
כמו
"ועשה
קציר
כמו
נטע"
(איוב
יד
,
ט);
"וטל
ילין
בקצירי"
(איוב
כט
,
יט).
ושת
קציר
-
מלשון
"תשלח
קציריה
עד
ים
ואל
נהר
יונקותיה"
(תה'
פ
,
יב)
,
ומלשון
"כפנה
שרשיה
עליו
ודליותיו
שלחה
לו
להשקות
אותה"
(יח'
יז
,
ז).