מאגר הכתר הושע פרק ו עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ו
[א] לְכוּ֙ וְנָשׁ֣וּבָה אֶל־יְהוָ֔ה כִּ֛י ה֥וּא טָרָ֖ף וְיִרְפָּאֵ֑נוּ יַ֖ךְ וְיַחְבְּשֵֽׁנוּ:
[ב] יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו:
[ג] וְנֵדְעָ֣ה נִרְדְּפָ֗ה לָדַ֙עַת֙ אֶת־יְהוָ֔ה כְּשַׁ֖חַר נָכ֣וֹן מֹצָא֑וֹ וְיָב֤וֹא כַגֶּ֙שֶׁם֙ לָ֔נוּ כְּמַלְק֖וֹשׁ י֥וֹרֶה אָֽרֶץ:
[ד] מָ֤ה אֶֽעֱשֶׂה־לְּךָ֙ אֶפְרַ֔יִם מָ֥ה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖ יְהוּדָ֑ה וְחַסְדְּכֶם֙ כַּעֲנַן־בֹּ֔קֶר וְכַטַּ֖ל מַשְׁכִּ֥ים הֹלֵֽךְ:
[ה] עַל־כֵּ֗ן חָצַ֙בְתִּי֙ בַּנְּבִיאִ֔ים הֲרַגְתִּ֖ים בְּאִמְרֵי־פִ֑י וּמִשְׁפָּטֶ֖יךָ א֥וֹר יֵצֵֽא:
[ו] כִּ֛י חֶ֥סֶד חָפַ֖צְתִּי וְלֹא־זָ֑בַח וְדַ֥עַת אֱלֹהִ֖ים מֵעֹלֽוֹת:
[ז] וְהֵ֕מָּה כְּאָדָ֖ם עָבְר֣וּ בְרִ֑ית שָׁ֖ם בָּ֥גְדוּ בִֽי:
[ח] גִּלְעָ֕ד קִרְיַ֖ת פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן עֲקֻבָּ֖ה מִדָּֽם:
[ט] וּכְחַכֵּ֨י אִ֜ישׁ גְּדוּדִ֗ים חֶ֚בֶר כֹּהֲנִ֔ים דֶּ֖רֶךְ יְרַצְּחוּ־שֶׁ֑כְמָה כִּ֥י זִמָּ֖ה עָשֽׂוּ:
[י] בְּבֵית֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רָאִ֖יתִי שַׁעֲרֽיּרִיָּ֑ה שַׁעֲרֽוּרִיָּ֑ה שָׁ֚ם זְנ֣וּת לְאֶפְרַ֔יִם נִטְמָ֖א יִשְׂרָאֵֽל:
[יא] גַּם־יְהוּדָ֕ה שָׁ֥ת קָצִ֖יר לָ֑ךְ בְּשׁוּבִ֖י שְׁב֥וּת עַמִּֽי: פ

פרק ו
(א) וכך יאמרו: לכו ונשובה אל יי' כי הוא טרף - ויודע איך הכה , ותהלוכות המכה ותוצאותיה איך הם; ולפי ענין המכה ירפאנו. (ב) יחינו מיומים - ירפאנו ויחינו מן המכה מקץ יומים; שכשיבא ביום השלישי שדרך נפצעים ומוכים להיות כאבים , כענין "ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים" (בר' לד , כה) אז יקימנו מן המשכב ונהיה חיים ונרפאים לפניו , כאילו לא היה בנו מכה. וכל 'חיות' המקרא לשון 'מִחית המכה' הוא , 'שנדורא' (בלעז; ראה ר' יוסף בכור שור לוי' יג , י). (ג) והואיל וירפאנו , נדעה נרדפה מעתה לדעת את יי' ודרכיו ומצותיו. ואיך נרדפה לדעת? כשחר שנכון מוצאו - שהולך ומאיר ומתגבר עד נכון היום (ע"פ מש' ד , יח) בצהרים , כן נרוץ ונתגבר בדרכיו , כי טוב לנו בהם. ויבא כגשם לנו - כאיזה גשם? כמלקוש - הוא מטר הקיץ , שמרוה את הארץ ומולידה ומצמיחה (ע"פ יש' נה , י) , ונפרח לפניו כתמר וכארז (ע"פ תה' צב , יג). ועד אותה העת שיאשמו ויבקשו פני (ראה הו' ה , טו) , אסתיר פני מהם (ע"פ דב' לא , יז); כי במה ארפאם? מה חסדכם וצדקכם שארפאכם ואהיה לכם למלקוש יורה? (ד) חסדכם - אינו ראוי להיות לכם כמלקוש מרוה (ראה לעיל , ג) , אלא כענן בקר וכטל שמשכים והולך לו , והארץ נשארת אחריו ציה וצמא (ע"פ יח' יט , יג) ועיפה (ע"פ יש' לב , ב) ויבשה. (ה) על כן - שיהא לכם חסד להטיב לכם , חצבתי בנביאים. [חצבתי - כמו "המחצבת רהב מחוללת תנין" (יש' נא , ט).] והטרחתִם והרגתם (בנוסחנו: הרגתים) באמרי פי - להשיבכם אלי ולהטיב לכם , כי לא אחפץ במות הרשע , אלא שישוב ויחיה (ע"פ יח' לג , יא); ואם יש בידך משפט וצדק , ויהיה לי במה להטיב לך - אור יצא , ולא יעבר ויסתר משפטך (בנוסחנו: משפטיך) ממני - שאדע משפטך וזכותך - שאקפחנו. (ו-ז) כי חסד חפצתי ולא זבח - ומה לי חפץ בצאנך ובבקרך , שאתה הולך לבקש את יי' בלא מעשה וזכות?! ולפי שאמר למעלה "בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את יי'" (הו' ה , ו) , אמר שאין לו חפץ בהם. והמה כאדם - כאילו אני אדם , כן עברו בריתי , ולא שמעו לנביאי לדעת אלהים - לכבדני ולנהוג בי מורא וקדושה כאלהים. שם - במקום שהיה להם לשמר בריתי , בגדו בי והפרו בריתי. ועל 'ודעת אלהים' מוסב 'כאדם'. וכן בכל מקום שנזכר 'אדם' אצל 'אלהים' - 'אדם' חילוף על 'אלהים'; כמו "אמרתי אלהים אתם" - "אכן כאדם תמותון" (תה' פב , ו - ז); וכהנה רבות. (ח) גלעד - אע"פ שהירדן מפסיק בינו לאפרים. עקבה מדם - 'טרציאדא' (בלעז). הרֹצחים הולכים בעקבי אדם אל מקומו אשר תהיה שם רגלו , והורגו ולוקח את שלו. (ט) וכחכי איש גדודים - וכאשר גדודים ולסטים מחכים ומצפים במארב , מתי יעבר איש ויקפצו עליו ויהרגוהו ויקחו את שלו , כן חבר כהנים מחכים את האיש ומארבים אותו. דרך ירצחו אותם , חבורות חבורות; כי אף הם , הכהנים , זמה עשו. שכמה - כמו "כי תשיתמו שכם" (תה' כא , יג). (י) בבית ישראל ראיתי שערוריה - דבר תימה , שאדם משתומם ושוער עליו: שדרך העולם - יחיד נוטה אחרי רבים; שמא רבים אחרי יחיד? ולא טוב , אלא לזנות , ששם - במקום שזנה אפרים , נטמא ישראל כולו. (יא) גם יהודה - שמִקדשִי בתוכם ושכינתי , שת קצירו לך - ישראל. [שת קציר - מלך , על דרך משל; כמו "ונצר משרשיו יפרה" (יש' יא , א)] ושילח יונקותיו וקצירו אליך , ודליותיו שילח לך וכפנו שרשיו עליך (ע"פ יח' יז , ז) , להתחתן מלכי יהודה הקדושים לי במלכי ישראל הנטמאים בזנותם , וללמוד ממעשיהם להטמא בשקוציהם. ואותו קציר שת לישראל ועירב בו , שהייתי משיב שבות עמי בו - הוא זרע דוד המוקדשים לי למשיחים ומושיעים ושהייתי מושיעם על ידם. קציר - כמו "ועשה קציר כמו נטע" (איוב יד , ט); "וטל ילין בקצירי" (איוב כט , יט). ושת קציר - מלשון "תשלח קציריה עד ים ואל נהר יונקותיה" (תה' פ , יב) , ומלשון "כפנה שרשיה עליו ודליותיו שלחה לו להשקות אותה" (יח' יז , ז).