מאגר הכתר הושע פרק ו עם פירוש רד"ק

פרק ו
(א) לכו - עניין זירוז המעשה; כמו "לכו ונחשבה על ירמיהו" (יר' יח , יח); "לכה נא אנסכה בשמחה" (קה' ב , א) , והדומים להם , שאין עניינם עניין הליכה ממש אלא זירוז המעשה. ולפי שההליכה - זירוז , והישיבה - עצלה , נאמר הזירוז בלשון 'הליכה': יאמר אחד לחבירו: לכו ונשובה אל יי'. וזה היה בימי יאשיהו , שבקשו את יי' ועבדוהו (ראה מ"ב כב - כג). כי הוא טרף - כולו קמוץ , ואע"פ שהוא פועל עבר; כי יש רבים קמוצים , כמו שכתבנו ב'ספר מכלל' (ג , ב - ד , ב). יאמרו: נשוב אל יי' כי הוא טרף - כמו שאמר "אטרוף... ואין מציל" (הו' ה , יד); ואם נשוב אליו - הוא המוחץ והוא הרופא (ע"פ דב' לב , לט). וכפל העניין במלות שונות ואמר: יך ויחבשנו. יך - בתשלומו: "יכה" (שמ' כא , כ); והוא עתיד במקום עבר. (ב) יחיינו מיומים - עניין רפואה; כמו "עד חיותם" (יהו' ה , ח); "וימרחו על השחין ויחי" (יש' לח , כא): אם חלינו יומים , הוא ירפאנו מחליינו , עד שביום השלישי יקימנו ונחיה זמן רב לפניו , כלומר: בעבודתו. כלומר: אם ארכו צרותינו זמן רב , והוא מְשַל יומים - בקרוב יביא לנו ישועתו , והוא מְשַל ביום השלישי. והחכם רבי אברהם אבן עזרא פירש ביום השלישי: הֶפך כל נשבר , כי אז יכאב; וכן אמר "ביום השלישי בהיותם כואבים" (בר' לד , כה). ופרשוּ עוד (ראה רש"י) יחיינו מיומים - זה המאמר הוא , על העתיד ומיומים - משל לשני גליות: גלות מצרים וגלות בבל; ביום השלישי - משל לגלות הזה , השלישי , שיקימנו ממנו ונחיה לפניו - שלא נִגלה עוד לעולם ונחיה תמיד לפניו כל ימינו , עד שלא נחטא עוד. ויונתן תרגם: "יחיינא ליומי נחמתא דעתידין למיתי ביום אחיות מתיא יקימיננא וניחי קדמוהי". (ג) ונדעה נרדפה - תהיה הסכמתנו ודעתנו כאחד , ונרדפה כולנו לדעת את יי'. ונדעה - כמו: ונדעה בינינו מה טוב לדעת את יי' - לעשות משפט וצדקה; כמו שכתוב "הלא (בנוסחנו: הלוא) היא הדעת אותי נאם יי'" (יר' כב , טז). ואדני אבי ז"ל פירש: נדעה אותו , ויתברר אצלינו כאשר יתברר אור השחר , שאין שם עבים; זהו: נכון מוצאו. כאשר אמר דוד לשלמה בנו: "דע את אלהי אביך ועבדהו" (דה"א כח , ט) - בתחלה דעהו ואחר כך עבדהו; כי אם לא ידע דרך ייחודו , למי יעבוד? על כן אמר: ונדעה נרדפה - בתחלה נדעה ואחר כך נרדפה לדעת את יי' , כלומר: לעבדו. והחכם רבי אברהם אבן עזרא כתב: ונדעה נרדפה - נדעה שנרדפה לדעת את יי'; כי זה סוד כל החכמות , ובעבור זה לבדו נברא האדם. רק לא יוכל לדעת השם עד שילמוד חכמות הרבה , שהם כמו סולם לעלות לזאת המעלה העליונה. וטעם כשחר - כי בתחלה ידע המשכיל השם במעשיו כמו השחר בצאתו; ורגע אחרי רגע יגדל האור , עד שיראה האמת. ויבא (בנוסחנו: ויבוא) - הטעם: שהשם יעזרנו ויורנו האמת; על דרך "יערף כמטר לקחי" (דב' לב , ב). ואחרים (ראה יפת הושע ע' 339 ) אמרו , כי יבא לנו מרפא מהשם כגשם אשר לא יקוה לאיש (ע"פ מי' ה , ו); והטעם: כי אין מרפא , רק מאתו. ולפירושנו כשחר נכון מוצאו - פירושו: אם נעשה זה , שנרדפה לדעת את יי' - כי הוא יהיה לנו כשחר נכון מוצאו , כלומר , שיופיע אורו וטובו עלינו. ועוד המשיל משל אחר ואמר: ויבא כגשם לנו - כמו הגשם שמחיה הזרעים המתים , כן האדם השרוי בצער דומה למת , וכשתבא לו ישועה תִדמה לו תְחִיָּה מִתמוּתתוֹ. וכפל עוד העניין ואמר: כמלקוש יורה ארץ , ופירושו: כמלקוש ויורה שיבא בארץ , כן יבא לנו. ויונתן תרגם: "כמלקושא דמרוי ארעא"; ויהיה לפירושו יורה כמו 'ירוה' , הפוך. (ד) מה אעשה לך אפרים - איך ארפא אתכם ואיך אחבוש (ראה לעיל , א) , ותשובתכם אינה שלימה? כי אם עשו מלכי ישראל הישר בעיני יי' - מהרה שבו לעשות הרע , כמו יהוא (ראה מ"ב י , כח - לא); וכן מלכי יהודה - אם עשו בימי יאשיהו הישר בעיני יי' , שבו לעשות הרע בימי בנו ובן בנו (ראה מ"ב כג - כד). וזהו וחסדכם כענן בוקר - כמו ענן הבקר או הטל , כי בחום השמש יפסק. משכים - שם בשקל "אוכל למכביר" (איוב לו , לא); כלומר: בהשכמה הולך. ותרגם יונתן: "וכטלא דמוחי פסיק". (ה) על כן חצבתי בנביאים - כמו "חוצב בהר" (מ"א ה , כט); שכּוֹרת האבנים. ופירושו: על כן , שחסדכם כענן בוקר (ראה לעיל , ד) , הוגעתי הנביאים יום ויום השכם ודבר (ע"פ יר' ז , יג) להזהירכם שתעמדו בדרך הישרה , ולא שמעתם; ומרוב הוגיעי אותם בשליחותי , הרי הם כאילו הרגתים. וכל זה עשיתי בעבור שמשפטיך אור יצא - כלומר , שיהיו משפטיך כאור שיצא , כלומר: בצאתו; כמו שאמר "כשחר נכון מוצאו" (לעיל , ג). ואדני אבי ז"ל פירש חצבתי... הרגתים - בשליחותי מתו , כמו זכריה (ראה דה"ב כד , כ - כב) ואוריה (ראה יר' כו , כ - כג); ומשפטיך אור יצא - בתמיהה. ויונתן תרגם: "על דאזהרתינון בשליחות נביאי ולא תבו אייתיתי עליהון קטולין על דעברו על מימר רעותי ודיני כנהור נפיק". (ו) כי חסד - אע"פ ששבו לעבוד את יי' בבית המקדש בימי הושע בן אלה , שביטל פרדסיאות שהושיב ירבעם בן נבט בדרכים (ראה תענית ל , ב) , אע"פ כן חסד ודעת אלהים לא היה בהם; וכן ביהודה , שעֲבָדוהו בימי יאשיהו שהרס הבמות והמזבחות והעלו זבחיהם בבית המקדש (ראה מ"ב כג) - עשות החסד הוא העיקר , ודעת אלהים , שהוא לעשות משפט וצדקה (ראה בר' יח , יט). ותרגם יונתן ודעת אלהים: "ועבדי אוריתא דיי'". (ז) והמה כאדם עברו ברית - כאדם שבוגד בחברו ועובר על בריתו , כן נקל בעיניהם לבגוד בי ולעבור על בריתי. ופירוש שם - בארצם , במקום שהשפעתי להם טובה , שם בגדו בי. ויש מפרשים (ראה רש"י; יפת הושע ע' 345 ): כאדם - כאדם הראשון. ויונתן תרגם: "כדריא קדמאי עברו על קיימי ובארע טבא דיהבית להון למעבד רעותי תמן שקרו במימרי". (ח) גלעד. עקובה מדם - מן "עקוב הלב" (יר' יז , ט); "ויהוא עשה בעקבה" (מ"ב י , יט) - עניין התרמית והערמה. וכן פרשוהו רבותינו ז"ל (ראה מכות י , א): עקובה מדם - שהיו עוקבין להרוג נפשות , כלומר: מערימין. ובמקום אחר פרשו עקובה - מלוכלכת , מרוב דם ששופכין בה; כמו שאמרו בתלמוד ירושלמי (ע"ז ה , י [מה , א]): אם יש בה עקבת יין , אסור; ואמרו: מהו עקבת יין? כההוא דמלכלך , כדכתיב: עקובה מדם. (ט) וכחכי איש גדודים - היו"ד במקום ה"א "חכה" (איוב לב , ד); והוא מקור. אמר: כמו שגדודי הליסטים מחכים איש עובר דרך לשלול אותו , כן הוא חבר כהנים - רוצה לומר: כהני הבמות , שמתחברים לשלול עוברי דרך. דרך ירצחו שכמה - בדרך ירצחו כולם שכם אחד; כי מי שישלול - יִרצח , כי אם יעמד כנגדו בעל הממון ירצחנו. כי זמה עשו - כל מעשה רע ותועבה עשו; וכן "הוא זמות יעץ" (יש' לב , ז). כלומר: לא זה בלבד עשו , אלא זמה היא כל מעשיהם. ואפשר לפרש זמה - מחשבה; כלומר: כמו שחשבו בלבם כן עשו. ויונתן תרגם גם כן וכחכי - עניין "חכו לי" (צפ' ג , ח) , שתרגם: "וכמה דמסביר אנש למשריין אתחברו אינון וכהניהון בארחא חדא קטלין נפשן כתף חד ארי עיצת חטאין עבדו"; ויש מפרשים (ראה רש"י) מן "בחכה העלה" (חב' א , ט) , ויפרשו גדודים מן "מלא על כל גדותיו" (יהו' ג , טו); כלומר: כמו שמשליכים ציידי הדגים החכה למשוך הדגים אשר ביאור , והציידים בהשליכם החכה עומדים על גדות הנהר או היאור ומשם צדים הדגים - כן חבר כהנים צדים בני אדם. וכן פירשו רב סעדיה גאון. ואדני אבי ז"ל פירש כהנים - שרים וגדולים , כמו "ובני דוד" "כהנים היו" (ש"ב ח , יח). (י) בבית ישראל ראיתי שערוריה - בביתאל ובדן , כי שם העגלים (ראה מ"א יב , כח - כט) שהם שערוריה - לשון כיעור וטנוף; כמו "כתאנים השוערים" (יר' כט , יז); "שערורית עשתה" (שם יח , יג). שם זנות לאפרים - העגלים שעשה ירבעם משבט אפרים וזנה אחריהם. נטמא ישראל - נטמא בהם ישראל , שעבדו עשרת השבטים אותם; ופירוש שם - בביתאל ובדן. ויונתן תרגם: "בבית ישראל חזיתי שנו אשניאו קיימא דגזיר עמהון דלא למפלח לטעוותא תבו אינון למטעי בתר עגלא בביתאל תמן טעו בית אפרים אסתאבו בית ישראל". (יא) גם יהודה שת קציר לך - פרשו בו (ראה ראב"ע): גם יהודה שם עצמו לעבוד עבודה זרה כמו אפרים , אע"פ שהיה בית המקדש בחלקו. ופירשו שת קציר - כמו "ועשה קציר כמו נטע" (איוב יד , ט); כלומר: נָטע גם כן נֶטע זר , כמו אפרים. בשובי שבות עמי - כשחשבתי לשוב שבות עמי , לפי שלא היו כלם עֵבר אחד (ע"פ ש"א יד , מ) לעבוד עבודה זרה; אבל אחר שיהודה עבד עבודה זרה; גם כן , הִנַחְתים ביד אויביהם. ולפי דעתי , כי יהודה - קריאה; כלומר: אַתְ , יהודה , גם לך שת קציר המשיב שבות עמי , והוא ירבעם בן יואש מלך ישראל. כי אע"פ שהיו מרֵיעים ישראל ויהודה , כמו שהקדים , בשובי שבות עמי על יד ירבעם , כי ראיתי עני ישראל מורה מאד (ראה מ"ב יד , כו) - גם לך , יהודה , שת קציר ונטע טוב ירבעם , שהשיב את דמשק ואת חמת ליהודה (ראה שם , כח). ואע"פ כן לא חזרתם למוטב , לא ישראל ולא יהודה. וזהו שאמר אחר זה: "כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים" וגו' (הו' ז , א); וזהו הרפואה , כמו שכתוב "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה" (מ"ב יד , כה). וזהו פירוש בשובי את שבות עמי ופירוש "כרפאי לישראל". ויונתן תרגם: "אף דבית יהודה שריאו לאסגאה חובין אף להון ימטא קיצא באתבותי גלות עמי".