פרק ו
[א]
לְכוּ֙
וְנָשׁ֣וּבָה
אֶל־יְהוָ֔ה
כִּ֛י
ה֥וּא
טָרָ֖ף
וְיִרְפָּאֵ֑נוּ
יַ֖ךְ
וְיַחְבְּשֵֽׁנוּ:
[ב]
יְחַיֵּ֖נוּ
מִיֹּמָ֑יִם
בַּיּוֹם֙
הַשְּׁלִישִׁ֔י
יְקִמֵ֖נוּ
וְנִחְיֶ֥ה
לְפָנָֽיו:
[ג]
וְנֵדְעָ֣ה
נִרְדְּפָ֗ה
לָדַ֙עַת֙
אֶת־יְהוָ֔ה
כְּשַׁ֖חַר
נָכ֣וֹן
מֹצָא֑וֹ
וְיָב֤וֹא
כַגֶּ֙שֶׁם֙
לָ֔נוּ
כְּמַלְק֖וֹשׁ
י֥וֹרֶה
אָֽרֶץ:
[ד]
מָ֤ה
אֶֽעֱשֶׂה־לְּךָ֙
אֶפְרַ֔יִם
מָ֥ה
אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖
יְהוּדָ֑ה
וְחַסְדְּכֶם֙
כַּעֲנַן־בֹּ֔קֶר
וְכַטַּ֖ל
מַשְׁכִּ֥ים
הֹלֵֽךְ:
[ה]
עַל־כֵּ֗ן
חָצַ֙בְתִּי֙
בַּנְּבִיאִ֔ים
הֲרַגְתִּ֖ים
בְּאִמְרֵי־פִ֑י
וּמִשְׁפָּטֶ֖יךָ
א֥וֹר
יֵצֵֽא:
[ו]
כִּ֛י
חֶ֥סֶד
חָפַ֖צְתִּי
וְלֹא־זָ֑בַח
וְדַ֥עַת
אֱלֹהִ֖ים
מֵעֹלֽוֹת:
[ז]
וְהֵ֕מָּה
כְּאָדָ֖ם
עָבְר֣וּ
בְרִ֑ית
שָׁ֖ם
בָּ֥גְדוּ
בִֽי:
[ח]
גִּלְעָ֕ד
קִרְיַ֖ת
פֹּ֣עֲלֵי
אָ֑וֶן
עֲקֻבָּ֖ה
מִדָּֽם:
[ט]
וּכְחַכֵּ֨י
אִ֜ישׁ
גְּדוּדִ֗ים
חֶ֚בֶר
כֹּהֲנִ֔ים
דֶּ֖רֶךְ
יְרַצְּחוּ־שֶׁ֑כְמָה
כִּ֥י
זִמָּ֖ה
עָשֽׂוּ:
[י]
בְּבֵית֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
רָאִ֖יתִי
שַׁעֲרֽיּרִיָּ֑ה
שַׁעֲרֽוּרִיָּ֑ה
שָׁ֚ם
זְנ֣וּת
לְאֶפְרַ֔יִם
נִטְמָ֖א
יִשְׂרָאֵֽל:
[יא]
גַּם־יְהוּדָ֕ה
שָׁ֥ת
קָצִ֖יר
לָ֑ךְ
בְּשׁוּבִ֖י
שְׁב֥וּת
עַמִּֽי:
פ
פרק ו
[א]
לכו
ונשובה
אל יהוה
כי
הוא
טרף
וירפאנו
יך
ויחבשנו:
[ב]
יחינו
מימים
ביום
השלישי
יקמנו
ונחיה
לפניו:
[ג]
ונדעה
נרדפה
לדעת
את יהוה
כשחר
נכון
מצאו
ויבוא
כגשם
לנו
כמלקוש
יורה
ארץ:
[ד]
מה
אעשה לך
אפרים
מה
אעשה לך
יהודה
וחסדכם
כענן בקר
וכטל
משכים
הלך:
[ה]
על כן
חצבתי
בנביאים
הרגתים
באמרי פי
ומשפטיך
אור
יצא:
[ו]
כי
חסד
חפצתי
ולא זבח
ודעת
אלהים
מעלות:
[ז]
והמה
כאדם
עברו
ברית
שם
בגדו
בי:
[ח]
גלעד
קרית
פעלי
און
עקבה
מדם:
[ט]
וכחכי
איש
גדודים
חבר
כהנים
דרך
ירצחו שכמה
כי
זמה
עשו:
[י]
בבית
ישראל
ראיתי
שעריריה
שערוריה
שם
זנות
לאפרים
נטמא
ישראל:
[יא]
גם יהודה
שת
קציר
לך
בשובי
שבות
עמי:
פ