פרק ו
[א]
לְכוּ֙
וְנָשׁ֣וּבָה
אֶל־יְהוָ֔ה
כִּ֛י
ה֥וּא
טָרָ֖ף
וְיִרְפָּאֵ֑נוּ
יַ֖ךְ
וְיַחְבְּשֵֽׁנוּ:
[ב]
יְחַיֵּ֖נוּ
מִיֹּמָ֑יִם
בַּיּוֹם֙
הַשְּׁלִישִׁ֔י
יְקִמֵ֖נוּ
וְנִחְיֶ֥ה
לְפָנָֽיו:
[ג]
וְנֵדְעָ֣ה
נִרְדְּפָ֗ה
לָדַ֙עַת֙
אֶת־יְהוָ֔ה
כְּשַׁ֖חַר
נָכ֣וֹן
מֹצָא֑וֹ
וְיָב֤וֹא
כַגֶּ֙שֶׁם֙
לָ֔נוּ
כְּמַלְק֖וֹשׁ
י֥וֹרֶה
אָֽרֶץ:
[ד]
מָ֤ה
אֶֽעֱשֶׂה־לְּךָ֙
אֶפְרַ֔יִם
מָ֥ה
אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖
יְהוּדָ֑ה
וְחַסְדְּכֶם֙
כַּעֲנַן־בֹּ֔קֶר
וְכַטַּ֖ל
מַשְׁכִּ֥ים
הֹלֵֽךְ:
[ה]
עַל־כֵּ֗ן
חָצַ֙בְתִּי֙
בַּנְּבִיאִ֔ים
הֲרַגְתִּ֖ים
בְּאִמְרֵי־פִ֑י
וּמִשְׁפָּטֶ֖יךָ
א֥וֹר
יֵצֵֽא:
[ו]
כִּ֛י
חֶ֥סֶד
חָפַ֖צְתִּי
וְלֹא־זָ֑בַח
וְדַ֥עַת
אֱלֹהִ֖ים
מֵעֹלֽוֹת:
[ז]
וְהֵ֕מָּה
כְּאָדָ֖ם
עָבְר֣וּ
בְרִ֑ית
שָׁ֖ם
בָּ֥גְדוּ
בִֽי:
[ח]
גִּלְעָ֕ד
קִרְיַ֖ת
פֹּ֣עֲלֵי
אָ֑וֶן
עֲקֻבָּ֖ה
מִדָּֽם:
[ט]
וּכְחַכֵּ֨י
אִ֜ישׁ
גְּדוּדִ֗ים
חֶ֚בֶר
כֹּהֲנִ֔ים
דֶּ֖רֶךְ
יְרַצְּחוּ־שֶׁ֑כְמָה
כִּ֥י
זִמָּ֖ה
עָשֽׂוּ:
[י]
בְּבֵית֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
רָאִ֖יתִי
שַׁעֲרֽיּרִיָּ֑ה
שַׁעֲרֽוּרִיָּ֑ה
שָׁ֚ם
זְנ֣וּת
לְאֶפְרַ֔יִם
נִטְמָ֖א
יִשְׂרָאֵֽל:
[יא]
גַּם־יְהוּדָ֕ה
שָׁ֥ת
קָצִ֖יר
לָ֑ךְ
בְּשׁוּבִ֖י
שְׁב֥וּת
עַמִּֽי:
פ
פרק ו
(א)
לכו
ונשובה
-
ויאמרו:
לכו
ונשוב
אל
יי';
כי
הוא
טרף
-
כמה
דאת
אמר
"אני
אני
אטרוף"
(הו'
ה
,
יד);
וירפאנו
-
כלומר:
הוא
טרף
והוא
יודע
מה
רפואה
צריך
אותו
טרף.
יך
ויחבשנו
-
הוא
הכה
,
והוא
יודע
אי
זו
תחבושת
הוא
צריך
ומוֹעֶלת
לו
לאותה
מכה.
(ב)
יחיינו
מיומיים
-
ויאמרו
בעצמם:
למה
יגענו
ולא
הונח
לנו
(ע"פ
איכה
ה
,
ו)
,
ששלחנו
למלכי
אשור
לרפא
אותנו
ולהגיה
לנו
מזור
(ראה
הו'
ה
,
יג)?
עד
שאנו
הולכין
לאותן
שאינן
יכולין
לרפא
אותנו
,
למה
אין
אנו
מבקשים
מאת
הקדוש
ברוך
הוא
שירפאנו
בשני
ימים
,
שביום
השלישי
יקימנו
לפניו
ונחיה
ונתרפא?!
כמו
"וישבו
תחתם
במחנה
עד
חיותם"
(יהו'
ה
,
ח)
,
ומתרגם:
"עד
דאיתסיאו"
(ת"י).
(ג)
ונדעה
ונרדפה
(בנוסחנו:
נרדפה)
לדעת
את
יי'
כשחר
נכון
מוצאו
-
שיוצא
לעשות
רצון
קונו
להאיר
לעולם.
מאחר
שאין
רופא
כמותו
,
למה
אין
אנו
נותנין
לב
לשוב
לשמים
מחטאותינו
,
ונרדוף
לדעת
ולבקש
את
יי'
בתשובה
ובתחנונים
מיד
כשעמוד
השחר
נכון
ויוצא?
ויבא
(בנוסחנו:
ויבוא)
כגשם
לנו
וכמלקוש
יורה
ארץ
-
ובשביל
התשובה
שנעשה
יבוא
לרפוא
לנו
ולהפריח
עצמותינו
כדשא
(ע"פ
יש'
סו
,
יד)
,
שפורח
וגדל
מחמת
הגשם
והטל;
כלומר
,
שיסלח
לכל
חטאותינו.
(ד)
מה
אעשה
לך
אפרים
ומה
(בנוסחנו:
מה)
אעשה
לך
יהודה
-
באי
זה
דבר
אסלח
לכם
חטאותיכם?
חסדכם
(בנוסחנו:
וחסדכם)
כענן
בוקר
-
תשובתכם
אינה
עומדת
לכם
,
אלא
פוסקת
מהרה
כענן
בקר
שכָּלֶה
לפי
שעה
,
וכטל
שמשכים
והולך
(בנוסחנו:
הולך)
לו
מיד.
(ה)
על
כן
חצבתי
בנביאים
-
פתרון:
על
אשר
חצבתי
דברי
נבואה
בפי
הנביאים
ושלחתים
אליכם
"יום
השכם
ושלוח"
(יר'
ז
,
כה)
,
ומזהירים
אתכם
שתשובו
מדרכיכם
הרעים
(ע"פ
מ"ב
יז
,
יג)
,
השומעים
את
דבריהם
ושומעים
אותם
הרגתים
באמרי
פי
-
לפיכך
הרגתים
,
בשביל
אמרי
פי
שלא
עשו
אותם.
ומשפטיך
אור
יצא
-
משפטים
שאני
עושה
בישראל
לאור
יצאו
ולאמיתם
,
שהם
משפטי
צדק.
על
כן
-
כמו
"על
אשר"
(שמ'
לב
,
לה).
וכן
כל
"כי
על
כן"
שבמקרא
,
כמו
"כי
על
כן
עברתם
על
עבדכם"
(בר'
יח
,
ה)
,
שפתרונו
כמו
'כי
על
אשר
עברתם';
שעל
כרחך
אין
אתה
יכול
לפותרו
ולומר:
לפיכך
עברתם
על
עבדכם
,
שאתם
רוצים
שאתן
לכם
לסעוד!
שאפילו
אם
אומרין
להדיוט:
לכך
עברת
דרך
עלי
,
שתסעוד
אצלי
-
אפילו
אם
היה
בדעתו
לשעבר
,
היה
הוא
משיבו:
עכשיו
איני
חפץ
לסעוד;
שגנאי
הוא
לו.
אלא
על
כרחך
פתרונו:
כי
על
אשר
עברתם;
כלומר:
הואיל
שכיבדתם
אותי
לסור
אל
ביתי
,
חייב
אני
בכבודכם.
(ו)
כי
חסד
חפצתי
ולא
זבח
-
ואיני
ככם;
כמה
דאת
אמר
"חסדכם
(בנוסחנו:
וחסדכם)
כענן
בקר"
(לעיל
,
ד);
"כי
אתה
הדעת
מאסתה"
(בנוסחנו:
מאסת;
הו'
ד
,
ו).
ולא
זבח
-
אני
הייתי
חפץ
שתעשו
חסד
ולדעת
אלהים
,
מעולות
ומזבחים
שאתם
מביאים
לפני
כשבאים
לרגל
שלש
פעמים
בשנה
,
"ובאתם
ועמדתם
לפני
בבית
הזה
אשר
נקרא
שמי
עליו
ואמרתם
ניצלנו
למען
עשות
את
כל
התועבות
האלה"
(יר'
ז
,
י).
וכן
שמואל
הוא
אומר:
"הנה
שמוע
מזבח
טוב
להקשיב
מחלב
אילים"
(ש"א
טו
,
כב).
(ז)
והמה
כאדם
עברו
ברית
-
והם
באים
אל
הנביא
לדרוש
דבר
יי'
מאתו
,
"כגוי
אשר
צדקה
עשה
משפט
(בנוסחנו:
ומשפט)
אלוהיו
לא
עזב
ישאלוני
משפטי
צדק
קרבת
אלהים
יחפצון"
(יש'
נח
,
ב)
,
ואע"פ
כן
הם
עוברים
את
בריתו
של
אברהם
אבינו.
שם
בגדו
בי
-
בעוד
שהם
יושבין
בפני
הנביא
,
הם
בוגדים;
כמה
דאת
אמר
"אני
יי'
נענה
לו
ברוב
גילוליו"
(ראה
יח'
יד
,
ד)
-
פתרון:
באותה
עבודה
שהם
חושבים
בליבם.
(ח)
גלעד
קרית
פועלי
און
-
בתחילת
ארץ
ישראל
,
עבר
הירדן
שהיא
ארץ
גלעד
גם
הם
פועלי
און.
עקובה
מדם
-
בעקבה
שופך
דם.
(ט)
וכחכי
איש
גדודים
-
כמו
שהדייגים
נאספים
חבורות
חבורות
להעלות
דגים
בחכה
שלהם
,
כמו
כן
ישראל
נאספים
גדודים
גדודים.
חבר
כהנים
-
וכחבורות
כהנים
שהולכים
לקבל
מעשרותיהם
,
כן
הם
נאספים
חבורות
חבורות.
דרך
ירצחו
שכמה
-
בדרך;
כעניין
זה
מרצחים
עוברי
נתיבות
,
כשהם
נאספים
חבורה
אחת.
כי
זימה
עשו
-
מחשבות
לבם
הם
עושים.
(י)
בבית
ישראל
ראיתי
שערוריה
-
כשנחלקו
בית
ישראל
מעל
בית
יהודה
,
שנעשו
לשתי
ממלכות
,
שהמליכו
ישראל
עליהם
את
ירבעם
(ראה
מ"א
יב
,
טז
-
כ)
,
ראיתי
מעשים
מקולקלים
,
שעשה
שני
עגלי
זהב
ואמר
להם:
"רב
לכם
מעלות
ירושלם
הנה
אלהיך
ישראל
אשר
העלוך
מארץ
מצרים"
(שם
,
כח).
שם
זנות
לאפרים
נטמא
ישראל
-
שם
,
בדן
ובביתאל
,
זנו
אחריהם
,
וגלו
בעוונם.
(יא)
גם
יהודה
שת
קציר
לך
-
"ותרא
בגודה
אחותה
יהודה...
ותלך
ותזן
גם
היא"
(יר'
ג
,
ז
-
ח).
שת
קציר
לך
-
גרם
גלות
לעצמו.
קציר
-
לשון
גלות
הוא
,
כמה
דאת
אמר
דאמר
"ובאה
עת
הקציר
לה"
(יר'
נא
,
לג)
,
שפתרונו:
ובאה
עת
גלות
לה.
בשובי
שבות
עמי
-
כשהייתי
רוצה
להשיבם
משובבותם
וממרדותם
שמרדו
בי
,
שלא
שמעו
אלי;
וכן
הוא
אומר
"בדרך
אחותך
הלכת
ונתתי
כוסה
בידך"
(יח'
כג
,
לא).
שבות
-
לשון
מַרדוּת
,
כמו
"משובה
נצחת"
(יר'
ח
,
ה).