מאגר הכתר הושע פרק ו עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ו
[א] לְכוּ֙ וְנָשׁ֣וּבָה אֶל־יְהוָ֔ה כִּ֛י ה֥וּא טָרָ֖ף וְיִרְפָּאֵ֑נוּ יַ֖ךְ וְיַחְבְּשֵֽׁנוּ:
[ב] יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו:
[ג] וְנֵדְעָ֣ה נִרְדְּפָ֗ה לָדַ֙עַת֙ אֶת־יְהוָ֔ה כְּשַׁ֖חַר נָכ֣וֹן מֹצָא֑וֹ וְיָב֤וֹא כַגֶּ֙שֶׁם֙ לָ֔נוּ כְּמַלְק֖וֹשׁ י֥וֹרֶה אָֽרֶץ:
[ד] מָ֤ה אֶֽעֱשֶׂה־לְּךָ֙ אֶפְרַ֔יִם מָ֥ה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖ יְהוּדָ֑ה וְחַסְדְּכֶם֙ כַּעֲנַן־בֹּ֔קֶר וְכַטַּ֖ל מַשְׁכִּ֥ים הֹלֵֽךְ:
[ה] עַל־כֵּ֗ן חָצַ֙בְתִּי֙ בַּנְּבִיאִ֔ים הֲרַגְתִּ֖ים בְּאִמְרֵי־פִ֑י וּמִשְׁפָּטֶ֖יךָ א֥וֹר יֵצֵֽא:
[ו] כִּ֛י חֶ֥סֶד חָפַ֖צְתִּי וְלֹא־זָ֑בַח וְדַ֥עַת אֱלֹהִ֖ים מֵעֹלֽוֹת:
[ז] וְהֵ֕מָּה כְּאָדָ֖ם עָבְר֣וּ בְרִ֑ית שָׁ֖ם בָּ֥גְדוּ בִֽי:
[ח] גִּלְעָ֕ד קִרְיַ֖ת פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן עֲקֻבָּ֖ה מִדָּֽם:
[ט] וּכְחַכֵּ֨י אִ֜ישׁ גְּדוּדִ֗ים חֶ֚בֶר כֹּהֲנִ֔ים דֶּ֖רֶךְ יְרַצְּחוּ־שֶׁ֑כְמָה כִּ֥י זִמָּ֖ה עָשֽׂוּ:
[י] בְּבֵית֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רָאִ֖יתִי שַׁעֲרֽיּרִיָּ֑ה שַׁעֲרֽוּרִיָּ֑ה שָׁ֚ם זְנ֣וּת לְאֶפְרַ֔יִם נִטְמָ֖א יִשְׂרָאֵֽל:
[יא] גַּם־יְהוּדָ֕ה שָׁ֥ת קָצִ֖יר לָ֑ךְ בְּשׁוּבִ֖י שְׁב֥וּת עַמִּֽי: פ

פרק ו
(א) לכו ונשובה - ויאמרו: לכו ונשוב אל יי'; כי הוא טרף - כמה דאת אמר "אני אני אטרוף" (הו' ה , יד); וירפאנו - כלומר: הוא טרף והוא יודע מה רפואה צריך אותו טרף. יך ויחבשנו - הוא הכה , והוא יודע אי זו תחבושת הוא צריך ומוֹעֶלת לו לאותה מכה. (ב) יחיינו מיומיים - ויאמרו בעצמם: למה יגענו ולא הונח לנו (ע"פ איכה ה , ו) , ששלחנו למלכי אשור לרפא אותנו ולהגיה לנו מזור (ראה הו' ה , יג)? עד שאנו הולכין לאותן שאינן יכולין לרפא אותנו , למה אין אנו מבקשים מאת הקדוש ברוך הוא שירפאנו בשני ימים , שביום השלישי יקימנו לפניו ונחיה ונתרפא?! כמו "וישבו תחתם במחנה עד חיותם" (יהו' ה , ח) , ומתרגם: "עד דאיתסיאו" (ת"י). (ג) ונדעה ונרדפה (בנוסחנו: נרדפה) לדעת את יי' כשחר נכון מוצאו - שיוצא לעשות רצון קונו להאיר לעולם. מאחר שאין רופא כמותו , למה אין אנו נותנין לב לשוב לשמים מחטאותינו , ונרדוף לדעת ולבקש את יי' בתשובה ובתחנונים מיד כשעמוד השחר נכון ויוצא? ויבא (בנוסחנו: ויבוא) כגשם לנו וכמלקוש יורה ארץ - ובשביל התשובה שנעשה יבוא לרפוא לנו ולהפריח עצמותינו כדשא (ע"פ יש' סו , יד) , שפורח וגדל מחמת הגשם והטל; כלומר , שיסלח לכל חטאותינו. (ד) מה אעשה לך אפרים ומה (בנוסחנו: מה) אעשה לך יהודה - באי זה דבר אסלח לכם חטאותיכם? חסדכם (בנוסחנו: וחסדכם) כענן בוקר - תשובתכם אינה עומדת לכם , אלא פוסקת מהרה כענן בקר שכָּלֶה לפי שעה , וכטל שמשכים והולך (בנוסחנו: הולך) לו מיד. (ה) על כן חצבתי בנביאים - פתרון: על אשר חצבתי דברי נבואה בפי הנביאים ושלחתים אליכם "יום השכם ושלוח" (יר' ז , כה) , ומזהירים אתכם שתשובו מדרכיכם הרעים (ע"פ מ"ב יז , יג) , השומעים את דבריהם ושומעים אותם הרגתים באמרי פי - לפיכך הרגתים , בשביל אמרי פי שלא עשו אותם. ומשפטיך אור יצא - משפטים שאני עושה בישראל לאור יצאו ולאמיתם , שהם משפטי צדק. על כן - כמו "על אשר" (שמ' לב , לה). וכן כל "כי על כן" שבמקרא , כמו "כי על כן עברתם על עבדכם" (בר' יח , ה) , שפתרונו כמו 'כי על אשר עברתם'; שעל כרחך אין אתה יכול לפותרו ולומר: לפיכך עברתם על עבדכם , שאתם רוצים שאתן לכם לסעוד! שאפילו אם אומרין להדיוט: לכך עברת דרך עלי , שתסעוד אצלי - אפילו אם היה בדעתו לשעבר , היה הוא משיבו: עכשיו איני חפץ לסעוד; שגנאי הוא לו. אלא על כרחך פתרונו: כי על אשר עברתם; כלומר: הואיל שכיבדתם אותי לסור אל ביתי , חייב אני בכבודכם. (ו) כי חסד חפצתי ולא זבח - ואיני ככם; כמה דאת אמר "חסדכם (בנוסחנו: וחסדכם) כענן בקר" (לעיל , ד); "כי אתה הדעת מאסתה" (בנוסחנו: מאסת; הו' ד , ו). ולא זבח - אני הייתי חפץ שתעשו חסד ולדעת אלהים , מעולות ומזבחים שאתם מביאים לפני כשבאים לרגל שלש פעמים בשנה , "ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם ניצלנו למען עשות את כל התועבות האלה" (יר' ז , י). וכן שמואל הוא אומר: "הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים" (ש"א טו , כב). (ז) והמה כאדם עברו ברית - והם באים אל הנביא לדרוש דבר יי' מאתו , "כגוי אשר צדקה עשה משפט (בנוסחנו: ומשפט) אלוהיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק קרבת אלהים יחפצון" (יש' נח , ב) , ואע"פ כן הם עוברים את בריתו של אברהם אבינו. שם בגדו בי - בעוד שהם יושבין בפני הנביא , הם בוגדים; כמה דאת אמר "אני יי' נענה לו ברוב גילוליו" (ראה יח' יד , ד) - פתרון: באותה עבודה שהם חושבים בליבם. (ח) גלעד קרית פועלי און - בתחילת ארץ ישראל , עבר הירדן שהיא ארץ גלעד גם הם פועלי און. עקובה מדם - בעקבה שופך דם. (ט) וכחכי איש גדודים - כמו שהדייגים נאספים חבורות חבורות להעלות דגים בחכה שלהם , כמו כן ישראל נאספים גדודים גדודים. חבר כהנים - וכחבורות כהנים שהולכים לקבל מעשרותיהם , כן הם נאספים חבורות חבורות. דרך ירצחו שכמה - בדרך; כעניין זה מרצחים עוברי נתיבות , כשהם נאספים חבורה אחת. כי זימה עשו - מחשבות לבם הם עושים. (י) בבית ישראל ראיתי שערוריה - כשנחלקו בית ישראל מעל בית יהודה , שנעשו לשתי ממלכות , שהמליכו ישראל עליהם את ירבעם (ראה מ"א יב , טז - כ) , ראיתי מעשים מקולקלים , שעשה שני עגלי זהב ואמר להם: "רב לכם מעלות ירושלם הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (שם , כח). שם זנות לאפרים נטמא ישראל - שם , בדן ובביתאל , זנו אחריהם , וגלו בעוונם. (יא) גם יהודה שת קציר לך - "ותרא בגודה אחותה יהודה... ותלך ותזן גם היא" (יר' ג , ז - ח). שת קציר לך - גרם גלות לעצמו. קציר - לשון גלות הוא , כמה דאת אמר דאמר "ובאה עת הקציר לה" (יר' נא , לג) , שפתרונו: ובאה עת גלות לה. בשובי שבות עמי - כשהייתי רוצה להשיבם משובבותם וממרדותם שמרדו בי , שלא שמעו אלי; וכן הוא אומר "בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך" (יח' כג , לא). שבות - לשון מַרדוּת , כמו "משובה נצחת" (יר' ח , ה).