מאגר הכתר הושע פרק ו עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ו
(א-ב) לכו ונשובה - דבק עם "ישחרונני" (הו' ה , טו) , כאלו כתוב: 'ויאמרו: לכו'; רק אין בכאן , כי הענין מובן בעצמו. ורבים כן לאין מספר. וירפאנו - כי השחל וזולתו (ראה שם , יד) - פעם הוא טורף ועושה פצעים ולא ימית לגמרי; ועם כל זה נכון לומר יחיינו. ובאור כלל זה 'אוצר יי'' יבא. וטעם מיומים , וכן ביום השלישי - לאו דוקא יום , וכן לאו דוקא מספר שנים ושלשה. וגם באור זה בכלל 'אוצר יי'' יבא. ואולם הפליג החכם אבן עזרא , שאמר שמליצה זו גם כן לצחות (? ראה פירושו כאן) - כי זה הפך כל מוכה ופצוע , כי ביום השלישי יכבד חליו , כמו שכתוב "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים" (בר' לד , כה). (ג) מוצאו - כנוי לַשם , קדם זכרו; והדמיון: כטעם אמרו "כצאת השמש" (שו' ה , לא). וטעם נכון - קיים , כטעם "כי נכון הדבר מעם האלהים" (בר' מא , לב). וזה משל נהוג אצל הפילוסופים בדבר העתיד המחויב , כי אמרוּ: כעליית השמש מחר; ומשל מין אחר על העתיד האפשרי: כירידת הגשם מחר. ולכן הפליג הנביא לומר אחר זה: ויבא (בנוסחנו: ויבוא) כגשם לנו. אבל לא מצד זה , כי אם כן יהיה זה הפכי להיותו כשחר; אבל הדמיון לגשם - שהוא מרוה את הארץ והולידה והצמיחה (ע"פ יש' נה , י). ובאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. ואולם המכוון בזה - על יעודו: הצלחת עמנו לעתיד , כמו שזכרנו קצת בימי חזקיה (ראה פירושו יש' ב , א; לו , א) וקצת בימי זרובבל (ראה פירושו יר' מ , יא). (ד) מה אעשה לך אפרים - ישוב להוכיחם על רעתם היום. משכים - שם דמיון ראשון , כמו הולך; וכן "רובה קשת" (בר' כא , כ); "כל נושא סבל" (ראה מ"א ה , כט). (ה) חצבתי - על דרך "חוצב בהר" (מ"א ה , כט). והמכוון , כי לעֹצם רעתם היו הנביאים מתעוררים להוכיחם , עד שהיו מוכים ונהרגים , כמו שמפורסם (ראה יר' כו , ועוד). והשם הוא הפועֵל , כי הוא היה המעורר והשולח לתכלית שמשפטם יצא לאור , אם יוכל. (ו) כי חסד חפצתי - כל הנביאים כפלו זה , וכבר העירנו על זה המורה (מו"נ ג , לב , נד). ובאור יותר 'אוצר יי'' יבא. (ז) והמה כאדם - כהמון הפחותים. וכבר באר זה המורה (מו"נ א , ד). שם - בעולם הזה ובמציאות , כמו שכתוב ב'מדע' (מש"ת יסודי התורה א): לדעת שיש שם מצוי ראשון. (ח) גלעד - זכר זה בפרט , כי היא אחת מערי הממלכה מעשרת השבטים; כל שכן שזה הפך , שהיה יותר בגלעד. עקבה - מטעם "עקוב הלב" (יר' יז , ט); כי הרוצחים עושים ענינם בעָקבה. (ט) וכחכי - הוא שם כמו 'כְּחַכֵּה' ו'כחכות'. והטעם , כי חברת הכהנים אשר בהם , שהיה ראוי להם לשקוד בחדרים על הלמוד וההוראה לעם , הנה הם אורבים בדרכים בחבורות גדולות , איש על שכם רעהו מדובקים כדרך כל מתדבקים , כענין "ויבאו האנשים על הנשים" (שמ' לה , כב); וזה , לעשות רציחות מן העוברים , כטעם "פשט גדוד בחוץ" (הו' ז , א). ולכן דמה אלו הכהנים אל הגדודים על בני אדם , שהם מחכים ומקוים לאיש ואיש שיעבור ויתפשוהו ויפשיטוהו ויהרגוהו; כאלו אמר: כן חבר כהנים שכם. (יא) גם יהודה - כטעם "וכשל גם יהודה עמם" (ראה הו' ה , ה). וענין הקציר עם המעשים הרעים - נהוג בעברי , וגם כל מיני עבודות האדמה; וכתוב "חרשתם רשע עולתה קצרתם" (הו' י , יג) - וכן "קוצרי און" (ראה מש' כב , ח). וכבר הודענו כי כמה פעמים התארים בסתם ובמוחלט , ואם הכונה בצרוף - מה. וטעם בשובי את (בנוסחנו ללא 'את') שבות עמי - נכון מכמה פנים , כי אין הטעם: ברגע אחד , וגם אין הכרח שיהיה בפעל גמור. כל שכן שנכון שזה נאמר , כי גם יהודה חטא בעת הצלחת חזקיה , שאז היתה שבות גדולה לעמנו. וכבר פירשנו בישעיה (כח , א; כט , ט) כי גם בזמן חזקיה היו כתות גדולות רעות בירושלם ויהודה , כל שכן אחרי מֹת חזקיה.