מאגר הכתר הושע פרק ז עם פירוש רש"י

פרק ז
(א) כרפאי לישראל - כשאני חפץ להושיעם ולרפאותם , עונותם נגלים לפני; כי פעלו תמיד שקר , וגנבים מהם באים תמיד וגונבים ממון חביריהם , ואף פושטים גדודיהם בלסטיוּת , ללסטם את הבריות. (ב) ובל יאמרו בלבבם (בנוסחנו: ללבבם) - אינן נותנין אל לבם , שכל רעתם כתובה לפני לזכרון. (ג) ישמחו מלך - מלכם חפץ ברעה שהם עושים. (ד) בוערה מאופה - שהוסקה מיד הנחתום , כך יצרם בוער בקרבם. ישבות מעיר - יונתן תירגם מה שתירגם , ואיני יכול ליישב בו לשון המקרא. ולפי שמועו: ישבות יצרם הרע , שהוא מעירם. מלוש בצק עד חומצתו - משחשב בלבו את הרעה , כיצד יעשה אותה , הוא שובת וישן עד הבקר שהוא יכול לעשותה , כמו שהאופה שובת מלוש בצק עד שהחמיצה , שהוא יכול לאפות. וכן הוא אומר במיכה: "הוי חשבי און [ופעלי רע] על משכבותם לאור (לפנינו: באור) הבקר יעשוה" (מי' ב , א). (ה) יום מלכנו - יום שאנו ממליכים את מלכינו. החלו שרים - נעשו שרינו חולים. חמת מיין - מחום היין הבוער בם. והמלך מושך ידו מן הטובים והכשרים , להתחבר את מלוצצים (ראה ירוש' ע"ז א , א [לט , א - ב]). (ו) כי קרבו כתנור לבם בארבם - הכינו והזמינו את לבם במעשה אורב שלהם , כתנור זה שמכינין ומסיקין אותו לאפות. כל הלילה ישן אופיהם - לאחר שהכינו לבם וחשבו גְמר הרעה , איך יעשוה. ישן אופיהם - נחתום שלהם , המסיק את התנור; כלומר: עד הבקר ישנים , ולבקר בוערים כאש עד שיגמרו רעתם. (ז) ואכלו... שפטיהם - הרגו סנהדרין שלהם , לפי שהיו מוחים בידם. ומה עלתה להם? כל מלכיהם נפלו - לפי שאין קורא בהם אלי. ובתלמוד ירושלמי במסכת עבודה זרה (א , א [לט , ב]) דורשו: ביום שמלך ירבעם "החלו שרים חמת מיין" (לעיל , ה) - כמו שפירשתי. אתון לגביה , אמרין ליה: קום עיבד לן עבודה זרה! אמר לון: השתא פתי רמשא הוא , וכל עמא שתיי. כלומר: עת שכרות היא - שמא עכשיו שכורים אתם , ומחר תחזרו בכם; איזלון ואיתון בצפרא! אתו בצפרא; הדא היא: "כי קרבו כתנור" וגו' (לעיל , ו). אמר לון: אנא דחיל מן סנהדרין דִילְכון; אמרין לוי: אנן קטלינן לון! הדא היא ואכלו את שופטיהם. "משך ידו את לוצצים" (לעיל , ה) - כד הוה חמי בר נש כשר , הוה מותיב גבוי תרין ליצנין , ואינון אמרין לוי: איזה דור חביב מכל הדורות? והוא אומר לון: דור המדבר. ואינון אמרין לוי: ולא עבדין עבודה זרה? והוא אמר לון: אגב דהוו חביבין , לא איתענשון. ואינון אמרין לוי: חשי , דמלכא בעי למעבד כן! - דום , שהמלך רוצה לעשות כן! (ח) יתבולל - יבולבל בגולה בין האומות. עוגה בלי הפוכה - תירגם יונתן: "כחררה דעד דלא איתהפיכת איתאכלת". עוגה - חררה שאופין על הגחלים. [ויש לומר: עוגה שאינה הפוכה נשרפת בגחלת ומתקלקלת - כך הם יתקלקלו בגולה.] (ט) והוא לא ידע - לא שם אל לבו שאכלוהו מלכי ארם בימי יהואחז , שנאמר "כי לא השאיר ליהואחז עם" וגו' , "וישימם כעפר לדוש" (מ"ב יג , ז). ואע"פ כן לא חזר ירבעם בנו מרעת אביו. גם שיבה זרקה בו... - תירגם יונתן: "אף חלשותא מטיתנון ואינון לא מסתכלין". (י) וענה גאון [ישראל] בפניו - "ומאיך יקרא דישראל ואינון חזן" (ת"י) - לשון 'עוני'. ואין וענה זה לשון עתיד אלא לשון עבר , כמו "וקרא זה אל זה" (יש' ו , ג) - שמעתי שקרא זה אל זה; וכמו "ועשה לו כתנת פסים" (בר' לז , ג). אף זה לשון עבר: כבר נמעטו והושפלו , ובכל זאת לא שבו אל יי'. (יא) אין לב - להבחין מה טוב להם או מה רע להם. מצרים קראו - לאותם שהרעו להם מעולם , הם קוראים לעזרה. אשור הלכו - אל מלך אשור הלכו , שיעזור להם. (יב) כאשר ילכו - למצרים , אפרוש עליהם רשתי. כעוף השמים - שהנשר והנץ עולין למעלה הימינו ומורידין אותו לארץ , כך אורידם במצרים על ידי נבוכד נצר. איסירם כשמע לעדתם - אביא עליהם ייסורין , ככל אשר אשמיע לעדתם ביד ירמיה הנביא. שעתידין הם לומר לו: "התפלל נא (בנוסחנו ללא 'נא') בעדינו" וגו' , "ויגד לנו יי' אלהיך" וגו' , "אם טוב ואם רע" וגו' (יר' מב , ב - ו) , והוא אומר להם: "אם... שום תשימון פניכם לבא מצרים... והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם" , וכל העניין (שם , טו - טז ואי'; ראה מכיל' בשלח ויהי ב). [איסירם - לשון 'ייסורין'. ומנחם פירש (מחברת: 'סר') לשון קשר , "ומוסרותיך אנתק" (יר' ל , ח). אבל דונש פתר (דונש ע' * 56 ) לשון 'ייסורין' , כמו "ליסר אתכם" (ראה וי' כו , יח); ונוסף היו"ד השני באיסירם כאשר נוסף ב'יישירו': "ועפעפיך יישירו (בנוסחנו: יישרו) נגדך" (מש' ד , כה).] (יג) ואנכי אפדם - אני הייתי חפץ לפדותם מרעה אשר הם בה , והם דברו עלי כזבים; אמרו אל ירמיהו: "שקר אתה מדבר לא שלחך יי'... לאמר לא תבאו מצרים" (יר' מג , ב). (יד) [יילילו - כי עתידים הם להיות ילילים , ומזלם הקשה מונעם מזעוק אלי.] כי יילילו על משכבותם - כי על כן תבא להם יללה; כך תירגם יונתן. יתגוררו - יש להם מגורות - מגורות של דגן , לפיכך יסורו בי - ימרדו בי. (טו) ואני ייסרתי חזקתי זרועותם - ביראתי , על ידי נביאי; לשמוע אליהם במה שהם מייסרים אותם , ויתחזקו זרועותם. (טז) ישובו לא על - שבו למצרים ולא להועיל להם. ולכך נקוד 'עָל' קמץ , כמו "נאם הגבר הוקם על" (ש"ב כג , א) - שהוא לשון 'עילוי' , ואינו דבוק לתיבה שלאחריו. היו כקשת רמיה - שכשרוצה לירות בו חץ לצפון , הוא יורה לדרום. יפלו בחרב שריהם - יוחנן בן קרח וכל שרי החיילים ששבו למצרים (ראה יר' מג , ד - ו). מזעם [לשונם] - לשון קשה שהשיבו לירמיה. זו לעגם - אשר ילעיגו להם בארץ מצרים: למה שבתם אצלינו , כדי להביא עלינו פורעניות?! והלא כתוב לכם "לא תוסיפו לראותם עוד" (שמ' יד , יג)!