מאגר הכתר הושע פרק ז עם פירוש ראב"ע

פרק ז
(א) כרפאי. בעבור שאמרו "כי הוא טרף וירפאנו" (הו' ו , א) , אמר: כאשר ארצה לרפאם , עָמד לפנַי רשעם בלבם , שלא עזבוהו עד עתה; כי פעלו שקר , ובלילה יגנבו , וביום פושטים גדודים חוץ מן הערים. (ב) ובל - והם חושבים שאינני רואם , ולא ידעו כי מעלליהם סובבים אותם , והם נגד פני. (ג) ברעתם ישמחו מלך , ושרים שימליכוהו. (ד) כלם - גם מלכם עמהם. ותנור - לשון זכר , על כן מלת בוערה מלעיל , כמו "לילה" (בר' א , ה); "נחלה עבר על נפשינו" (תה' קכד , ד). וזה הפסוק הפוך , וככה טעמו: כמו תנור אופה בוערה מלוש בצק עד חומצתו - עד ישבות אופה מעיר; כי צריך להבעירו ולהשיקו הרבה. (ה) יום שימליכו מלכם , שיקרא אותו היום: יום מלכינו , ישכירוהו ביין , אז ימשך ידו עם הלוצצים. וזאת המלה - מפועלי הכפל שהוא 'לצץ'. ואילו היתה 'מלוצצים' , היתה מהפעלים שהם עלומי העי"ן מגזרת 'לץ' , ששרשו 'ליץ'. על כן הוא מכפולי הלמ"ד. על כן "תופפות" (תה' סח , כו) ו"מתופפות" (נח' ב , ח) - שנים שרשים. ומלת החלו - מנחי הלמ"ד , כמו 'הראו'. ומלכינו הוא הפעול , והשרים הם הפועלים: החלו שרים את המלך מן השכרות; וכמהו "מחלה לב" (מש' יג , יב) - פועלת: מחלה את הלב; מהבניין 'הנוסף' שהוא הֶחֱלָה. וטעם חמת מיין - בחסרון בי"ת: בחמת מלא מיין; ופירושו - כמו "מן החמת" (בר' כא , טו). ונסמך ככה , כמו דלת: "וסגור דלתך בעדך" (יש' כו , כ). והעד: "מספח חמתך ואף שכר" (חב' ב , טו) , שהוא כטעם הזה. (ו) כי. מלת בארבם - על מחשבות רעות שיחשבו כל הלילה. והנה לבם קרוב כתנור; רק כל אופה ישן בלילה , רק בבקר יבעיר התנור , ואלה - אין לבם ישן , רק חושב כל הלילה. (ז) כלם - הטעם: אוכלים אלה את אלה , אפילו שופטיהם. גם קושרים על מלכיהם; על כן כתוב: (ח) אפרים. הוא יתבולל - כמו "בלול" (שמ' כט , מ) - מעורב. והטעם , שהם מבקשים עזר מן האומות לזה מפני זה; וזהו "מצרים קראו אשור הלכו" (להלן , יא). על כן יתבולל בעמים כמו בלול. ומצרים הם הקרואים. וטעם עוגה בלי הפוכה - אז תהי נשרפת , כשאינה הפוכה; והטעם: על עצתם. ובעבור כי דמה יצרם ולבם לתנור (ראה לעיל , ו) , דמה העצה לעוגה. (ט) אכלו - הטעם: על השחד שהיו נותנים לאשור ולמצרים , כאשר כתוב על המלכים (ראה מ"ב טו , יט; יז , ד). וטעם גם שיבה - שנחלש כחם ואבד הונם. זרקה בו - התולדת זרקה בו שיבה , שהשיבה תבא מתולדת האדם. (י) וענה - פרשתיו (הו' ה , ה). ולא שבו אל יי' - בעֹנים , שאין להם מה יתנו עוד לגוים שיעזרום. (יא-יב) ויהי אפרים - בקלותו וחוסר דעתו , שהיו הולכים אל מצרים ואשור לבקש עזרה. והם לא ידעו כאשר ילכו , כי אני אפרוש רשתי עליהם , והנה אתפשם , כי לא יוכלו לברוח; על כן אמר עליהם ולא 'להם'. ובעבור שהזכיר כיונה , אמר: כעוף השמים אורידם. איסירם - כמו 'אֲיַסרם' , רק הוא מהבניין 'הנוסף'; ולא החליפו היו"ד בוא"ו , כדרך "ועפעפיך יישירו נגדך" (מש' ד , כה) , ולא אמר 'אוסירם' , כמו 'אושיבם' , "אורידם" (עמ' ט , ב) , והעמידו המלה על בניינה , ששרשה 'יסר' , או העתיד - "ייסר" (דב' ח , ה). והטעם: אני איסר אלה ההולכים למצרים; אז יהיו כשמע לעדתם - היושבים בארצם. (יג) אוי. טעם נדרו - בעבור שהיו בורחים , שוד יבא עליהם. ואנכי בלבי ומחשבתי לפדותם , והם היו אומרים כי כל לבי להרע להם. (יד) ולא - הטעם: כאשר הלילו על משכבותם , ואומרים אוי להם על הרעה הבאה עליהם , לא יזעקו אלי כאשר יזעק החולה אל הרופא. וטעם על דגן ותירוש יתגוררו - שיתחברו ביום לאכל ולשתות; כמו "נהרסו ממגורות" (יואל א , יז). יסורו בי - ידברו סרה בי. והנה בלילה לא יצעקו אלי , וביום מורדים לדבר כזבים. (טו) ואני - הטעם: אני ייסרתים - לא לרעתם , רק לחזק זרועותם; כדרך "ואנכי תרגלתי לאפרים" (הו' יא , ג). (טז) ישובו לא על - הטעם: ישובו אל מצרים , לא על צורך , רק להלשין על שריהם , וזה טעם היו כקשת רמיה; והעד - מזעם לשונם. זו - זה. לעגם - הקרוב בעיני , כי המ"ם סימן אנשי הלשון.