מאגר הכתר הושע פרק ז עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ז
(א) כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים - דרך רופא מומחה אומן לפרוע ולגלות המכה ולהוציא הרקב והמוגלא , ולא לרפאותה מבחוץ על נקלה (ע"פ יר' ו , יד) , וכסליו מלאו נקלה (ע"פ תה' לח , ח) מבפנים. אף כאן עכשיו מסתתרים עמי ומראים עצמן צדיקים וטובים , אבל כרפאי להם אז אגלה עונם המסותר שעושין איש בחדרי משכיתו (ע"פ יח' ח , יב) , ואגלה לכל כי פעלו שקר; וגנב שיבא בלילה במחשך וגדוד שפשט בחוץ על הדרכים ללסטם בני אדם ואין רואה - כל זה אגלה; והם אינם סבורים שאני רואה. (ב) ובל יאמרו בלבם - בעשותם רעתם בסתר , שאני זוכר ומשים ללבי רעתם. אבל עתה סבבום מעלליהם ועון עקביהם יסֻבּם (ע"פ תה' מט , ו) , שהרי נגד פני היו מעלליהם , ולא נכחדו ממני (ע"פ הו' ה , ג). (ג) ברעתם - שעושים , ישמחו מלך - שהיה לו לשפוט ולבער הרע; שאין המלך והשרים אלא מתלוצצים ומשחקים על העני העשוק והגזול (ע"פ דב' כח , כט) בבאו לקבול לפניהם. (ד) כלם מנאפים - כעם ככהן (ע"פ הו' ד , ט) , כנביא וכשָׂר. כמו תנור - שהוא בוער מהיסק האופה , שישבות מעיר ואינו מצוי בין בני אדם. מלוש בצק עד חמצתו - שעוסק להבעיר ולהסיק תנורו - כן הן בוערים כל היום לנאף נשי רעיהם (ע"פ יר' כט , כג) במסתרים. וכלתה רגלם מן השוק ושבתו מעיר - מבין בני אדם כל היום , לנאף נשי רעיהם (כשיצא) לפעלו (ע"פ תה' קד , כג). בערה - ה"י יתירה; כמו "אמרה קהלת" (קה' ז , כז); "כי באה אליהם ארון יי'" (ראה דה"ב ח , יא). ישבות מעיר - מלשון "להשבית (לפנינו: להכרית) מעיר יי' כל פועלי און" (תה' קא , ח; אולי הכוונה לתה' ח , ג). ולא תפס לשון זה באופה אלא בשביל המנאפים שמסתתרים מבני אדם כל היום. מלוש בצק - מִשֶלָשוּ הבצק כבר והניחוהו להחמיץ. וכשם שהאופה ישבות מעיר - מן החוץ , מבין בני אדם , משֶלָשו הבצק עד חמצתו , כן הם ישבתו מעיר כל היום , ו"יומם חתמו למו לא ידעו אור" (איוב כד , טז). (ה) יום מלכנו - שיש למלך יום מועד לשפוט מישרים (ע"פ תה' עה , ג) בין איש לרעהו , והיה לו ולשריו לישב על המשפט (ע"פ יש' כח , ו) לשפוט את העם. אז החלו שרים - אז הם כבדים וחולים חמת מיין , ויחגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע (ע"פ תה' קז , כז); גם המלך משך ידו , להיות את לוצצים ולהשתכר עמם. (ו) כי קרבו והזמינו עצמם על פתח רעיהם לארוב בארבם בלב בוער כתנור , להיות מזומנים וקרובים ליכנס לבית האיש כשיצא למלאכתו. כל הלילה ישן אופהם - מבעיר ומחמם שלהם , לפי שאז האיש בביתו. ובבקר , כשיצא למלאכתו , אז נעור אופהם לחמם ולהבעיר , ולבם בוער כאש להבה; ולאור הבקר יעשו זמתם שחשבו בלילה , בארבם. (ז) כלם יחמו כתנור - אף השרים (ראה לעיל , ה). ואכלו - וכילו בהבערתם את שפטיהם ומוכיחיהם. כל מלכיהם נפלו - ביד אויביהם , ואין קורא בהם - בנותרים , אלי - בעת צרתם. כָּלָה בית ירבעם ובית בעשא ובית זמרי ובית אחאב , ולא הרגישו הנותרים. (ח) אפרים בעמים הוא יתבולל - ומתערב ומתחתן להיות לו לעזר בצרתו , ואינו קורא אלי לעזרה. אפרים היה להם לאומות עוגה בלי הפוכה - שאדם רעב לוֹכַל ולש בחפזון עוגת רצפים (ע"פ מ"א יט , ו) , שאינו יכול להמתין בצק חמץ בתנור; ומרוב רעבתנותו אינו ממתין עד שיהפכנה ותיאפה יפה משני צדדין , אלא משנאפֵת קצת הוא בולעה ואוכלה. (ט) כן אכלו זרים כחו - לתיאבון , ואכלוהו ויכלוהו (ע"פ יר' י , כה) , והוא לא ידע - ולא הרגיש לשוב אלי. גם שיבה - וחלשות ותשות כח נזרקה בו לפני אויביו , והוא לא הרגיש שמאתי הוא , על שחוטא לפני. (י) וגאונו הרב וגדולתו וממשלתו שהיתה לו , שהיה עליון על כל גויי הארץ (ע"פ דב' כח , א) , ועתה הוא נכנע ונשפל תחתיהם - עונה ומעיד לפניו שחטא. ואע"פ כן לא שבו אל יי' אלהיהם ולא בקשוהו בעת צרתם. (יא-יב) ויהי אפרים כיונה פותה - שמתפתה ונמשכת אחר הרשתות. אין לב - להכיר שלרעתה הן אותן הזרעים המושלכים שם. כך זה , אין לו לב להכיר שלרעתו הוא הולך אצל מצרים ואשור , כי כאשר ילכו אליהם אפרוש עליהם רשתי לתפשם , ולא ינצלו מידי. כעוף השמים - שאתה מפתה ומושך ומורידו אל הרשת , כן אמשכם ואורידם לרשתי. איסירם - אעשה אֹתם מוסר לעדתם הנותרת , כאשר שמעו שמע רעתם הבאה עליהם , ויווסרו יהודה ובנימן הנותרים , כשיגלו אותם מלכי אשור. איסירם - כמו "היצא אתך" (בר' ח , יז); "הישר לפני דרכך" (תה' ה , ט). (יג) אוי להם כי נדדו ורחקו ממני - ובקשו תשועת אדם. ואני הייתי פודה אותם מעולם , והמה דברו עלי כזבים - לאמר: "שוא עבד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו" (מל' ג , יד); הפר בריתו אתנו ואינו מושיענו. ואומרים: "כל עשה רע טוב בעיני יי' ובהם הוא חפץ" (מל' ב , יז); ואני , מה שלא הושעתִם - לפי שרעים וחטאים הם. (יד) ולא זעקו אלי בכל לבם אף כשילילו (בנוסחנו: יילילו) על משכבותם; שעשיתי להם כמה טובות , שעל דגן ותירוש וכל טוב יתגוררו עמי - וגרים ותושבים הם אתי בארץ (ע"פ וי' כה , כג) שנתתי להם. ועכשיו יסורו וימרדו בי - לומר: "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דב' ח , יז); ושבעו מטובי וכחשו ואמרו: מי יי' (ע"פ מש' ל , ט) , ואני נתתי להם כל טוב. יתגוררו - כמו "אשר אני מתגורר עמה" (מ"א יז , כ). (טו) ואני יסרתי - אותם , כאדם המיסר את בנו (ע"פ דב' ח , ה) , מאהבתי אותם. חזקתי זרועותם - ובכך היו יכולין להכיר כל מה שהכיתִם מעולם לא היו אלא יסורי אהבה , שהרי הייתי מחזק זרועותם כנגד אויביהם; כאב , שאע"פ שמכה את בנו , אינו מניח אחרים להכותו. והם אלי יחשבו רע - שמשׂנְאָתי אותם אני מכה בהם , ולכך פורשים ממני , שלא ישובו אלי בעת צרתם. (טז) ישובו - מאחרי. ואינן [לא על - ] יודעים על מה. לא על רע שהרעותי להם , אלא שאלי יחשבו רע (ראה לעיל , טו) ודברו עלי כזבים (ראה לעיל , יג). היו בדבריהם אלי כקשת רמיה - המשלכת חצים; ולפיכך יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם - שהיה להם כנגדי. זו יהיו לעגם - שיהיו ללעג ולשחוק לכל עמים. בארץ מצרים - שבטחו בה. כל 'רמיה' שב'קשת' היא השלכת חצים , כמו "רומי קשת" (תה' עח , ט). 'זעם' נופל אצל דבור קשה , כמו "שפתיו מלאו זעם" (יש' ל , כז).