פרק ז
[א]
כְּרָפְאִ֣י
לְיִשְׂרָאֵ֗ל
וְנִגְלָ֞ה
עֲוֺ֤ן
אֶפְרַ֙יִם֙
וְרָע֣וֹת
שֹׁמְר֔וֹן
כִּ֥י
פָעֲל֖וּ
שָׁ֑קֶר
וְגַנָּ֣ב
יָב֔וֹא
פָּשַׁ֥ט
גְּד֖וּד
בַּחֽוּץ:
[ב]
וּבַל־יֹֽאמְרוּ֙
לִלְבָבָ֔ם
כָּל־רָעָתָ֖ם
זָכָ֑רְתִּי
עַתָּה֙
סְבָב֣וּם
מַעַלְלֵיהֶ֔ם
נֶ֥גֶד
פָּנַ֖י
הָיֽוּ:
[ג]
בְּרָעָתָ֖ם
יְשַׂמְּחוּ־מֶ֑לֶךְ
וּבְכַחֲשֵׁיהֶ֖ם
שָׂרִֽים:
[ד]
כֻּלָּם֙
מְנָ֣אֲפִ֔ים
כְּמ֣וֹ
תַנּ֔וּר
בֹּעֵ֖רָה
מֵאֹפֶ֑ה
יִשְׁבּ֣וֹת
מֵעִ֔יר
מִלּ֥וּשׁ
בָּצֵ֖ק
עַד־חֻמְצָתֽוֹ:
[ה]
י֣וֹם
מַלְכֵּ֔נוּ
הֶחֱל֥וּ
שָׂרִ֖ים
חֲמַ֣ת
מִיָּ֑יִן
מָשַׁ֥ךְ
יָד֖וֹ
אֶת־לֹצֲצִֽים:
[ו]
כִּֽי־קֵרְב֧וּ
כַתַּנּ֛וּר
לִבָּ֖ם
בְּאָרְבָּ֑ם
כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙
יָשֵׁ֣ן
אֹֽפֵהֶ֔ם
בֹּ֕קֶר
ה֥וּא
בֹעֵ֖ר
כְּאֵ֥שׁ
לֶהָבָֽה:
[ז]
כֻּלָּ֤ם
יֵחַ֙מּוּ֙
כַּתַּנּ֔וּר
וְאָכְל֖וּ
אֶת־שֹׁפְטֵיהֶ֑ם
כָּל־מַלְכֵיהֶ֣ם
נָפָ֔לוּ
אֵין־קֹרֵ֥א
בָהֶ֖ם
אֵלָֽי:
[ח]
אֶפְרַ֕יִם
בָּעַמִּ֖ים
ה֣וּא
יִתְבּוֹלָ֑ל
אֶפְרַ֛יִם
הָיָ֥ה
עֻגָ֖ה
בְּלִ֥י
הֲפוּכָֽה:
[ט]
אָכְל֤וּ
זָרִים֙
כֹּח֔וֹ
וְה֖וּא
לֹ֣א
יָדָ֑ע
גַּם־שֵׂיבָה֙
זָ֣רְקָה
בּ֔וֹ
וְה֖וּא
לֹ֥א
יָדָֽע:
[י]
וְעָנָ֥ה
גְאֽוֹן־יִשְׂרָאֵ֖ל
בְּפָנָ֑יו
וְלֹא־שָׁ֙בוּ֙
אֶל־יְהוָ֣ה
אֱלֹהֵיהֶ֔ם
וְלֹ֥א
בִקְשֻׁ֖הוּ
בְּכָל־זֹֽאת:
[יא]
וַיְהִ֣י
אֶפְרַ֔יִם
כְּיוֹנָ֥ה
פוֹתָ֖ה
אֵ֣ין
לֵ֑ב
מִצְרַ֥יִם
קָרָ֖אוּ
אַשּׁ֥וּר
הָלָֽכוּ:
[יב]
כַּאֲשֶׁ֣ר
יֵלֵ֗כוּ
אֶפְר֤וֹשׂ
עֲלֵיהֶם֙
רִשְׁתִּ֔י
כְּע֥וֹף
הַשָּׁמַ֖יִם
אוֹרִידֵ֑ם
אַיְסִירֵ֕ם
כְּשֵׁ֖מַע
לַעֲדָתָֽם:
ס
[יג]
א֤וֹי
לָהֶם֙
כִּֽי־נָדֲד֣וּ
מִמֶּ֔נִּי
שֹׁ֥ד
לָהֶ֖ם
כִּי־פָ֣שְׁעוּ
בִ֑י
וְאָנֹכִ֣י
אֶפְדֵּ֔ם
וְהֵ֕מָּה
דִּבְּר֥וּ
עָלַ֖י
כְּזָבִֽים:
[יד]
וְלֹא־זָעֲק֤וּ
אֵלַי֙
בְּלִבָּ֔ם
כִּ֥י
יְיֵלִ֖ילוּ
עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם
עַל־דָּגָ֧ן
וְתִיר֛וֹשׁ
יִתְגּוֹרָ֖רוּ
יָס֥וּרוּ
בִֽי:
[טו]
וַאֲנִ֣י
יִסַּ֔רְתִּי
חִזַּ֖קְתִּי
זְרוֹעֹתָ֑ם
וְאֵלַ֖י
יְחַשְּׁבוּ־רָֽע:
[טז]
יָשׁ֣וּבוּ׀
לֹ֣א
עָ֗ל
הָיוּ֙
כְּקֶ֣שֶׁת
רְמִיָּ֔ה
יִפְּל֥וּ
בַחֶ֛רֶב
שָׂרֵיהֶ֖ם
מִזַּ֣עַם
לְשׁוֹנָ֑ם
ז֥וֹ
לַעְגָּ֖ם
בְּאֶ֥רֶץ
מִצְרָֽיִם:
פרק ז
[א]
כרפאי
לישראל
ונגלה
עון
אפרים
ורעות
שמרון
כי
פעלו
שקר
וגנב
יבוא
פשט
גדוד
בחוץ:
[ב]
ובל יאמרו
ללבבם
כל רעתם
זכרתי
עתה
סבבום
מעלליהם
נגד
פני
היו:
[ג]
ברעתם
ישמחו מלך
ובכחשיהם
שרים:
[ד]
כלם
מנאפים
כמו
תנור
בערה
מאפה
ישבות
מעיר
מלוש
בצק
עד חמצתו:
[ה]
יום
מלכנו
החלו
שרים
חמת
מיין
משך
ידו
את לצצים:
[ו]
כי קרבו
כתנור
לבם
בארבם
כל הלילה
ישן
אפהם
בקר
הוא
בער
כאש
להבה:
[ז]
כלם
יחמו
כתנור
ואכלו
את שפטיהם
כל מלכיהם
נפלו
אין קרא
בהם
אלי:
[ח]
אפרים
בעמים
הוא
יתבולל
אפרים
היה
עגה
בלי
הפוכה:
[ט]
אכלו
זרים
כחו
והוא
לא
ידע
גם שיבה
זרקה
בו
והוא
לא
ידע:
[י]
וענה
גאון ישראל
בפניו
ולא שבו
אל יהוה
אלהיהם
ולא
בקשהו
בכל זאת:
[יא]
ויהי
אפרים
כיונה
פותה
אין
לב
מצרים
קראו
אשור
הלכו:
[יב]
כאשר
ילכו
אפרוש
עליהם
רשתי
כעוף
השמים
אורידם
איסירם
כשמע
לעדתם:
ס
[יג]
אוי
להם
כי נדדו
ממני
שד
להם
כי פשעו
בי
ואנכי
אפדם
והמה
דברו
עלי
כזבים:
[יד]
ולא זעקו
אלי
בלבם
כי
יילילו
על משכבותם
על דגן
ותירוש
יתגוררו
יסורו
בי:
[טו]
ואני
יסרתי
חזקתי
זרועתם
ואלי
יחשבו רע:
[טז]
ישובו׀
לא
על
היו
כקשת
רמיה
יפלו
בחרב
שריהם
מזעם
לשונם
זו
לעגם
בארץ
מצרים: