מאגר הכתר הושע פרק ז עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ז
[א] כְּרָפְאִ֣י לְיִשְׂרָאֵ֗ל וְנִגְלָ֞ה עֲוֺ֤ן אֶפְרַ֙יִם֙ וְרָע֣וֹת שֹׁמְר֔וֹן כִּ֥י פָעֲל֖וּ שָׁ֑קֶר וְגַנָּ֣ב יָב֔וֹא פָּשַׁ֥ט גְּד֖וּד בַּחֽוּץ:
[ב] וּבַל־יֹֽאמְרוּ֙ לִלְבָבָ֔ם כָּל־רָעָתָ֖ם זָכָ֑רְתִּי עַתָּה֙ סְבָב֣וּם מַעַלְלֵיהֶ֔ם נֶ֥גֶד פָּנַ֖י הָיֽוּ:
[ג] בְּרָעָתָ֖ם יְשַׂמְּחוּ־מֶ֑לֶךְ וּבְכַחֲשֵׁיהֶ֖ם שָׂרִֽים:
[ד] כֻּלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵאֹפֶ֑ה יִשְׁבּ֣וֹת מֵעִ֔יר מִלּ֥וּשׁ בָּצֵ֖ק עַד־חֻמְצָתֽוֹ:
[ה] י֣וֹם מַלְכֵּ֔נוּ הֶחֱל֥וּ שָׂרִ֖ים חֲמַ֣ת מִיָּ֑יִן מָשַׁ֥ךְ יָד֖וֹ אֶת־לֹצֲצִֽים:
[ו] כִּֽי־קֵרְב֧וּ כַתַּנּ֛וּר לִבָּ֖ם בְּאָרְבָּ֑ם כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ יָשֵׁ֣ן אֹֽפֵהֶ֔ם בֹּ֕קֶר ה֥וּא בֹעֵ֖ר כְּאֵ֥שׁ לֶהָבָֽה:
[ז] כֻּלָּ֤ם יֵחַ֙מּוּ֙ כַּתַּנּ֔וּר וְאָכְל֖וּ אֶת־שֹׁפְטֵיהֶ֑ם כָּל־מַלְכֵיהֶ֣ם נָפָ֔לוּ אֵין־קֹרֵ֥א בָהֶ֖ם אֵלָֽי:
[ח] אֶפְרַ֕יִם בָּעַמִּ֖ים ה֣וּא יִתְבּוֹלָ֑ל אֶפְרַ֛יִם הָיָ֥ה עֻגָ֖ה בְּלִ֥י הֲפוּכָֽה:
[ט] אָכְל֤וּ זָרִים֙ כֹּח֔וֹ וְה֖וּא לֹ֣א יָדָ֑ע גַּם־שֵׂיבָה֙ זָ֣רְקָה בּ֔וֹ וְה֖וּא לֹ֥א יָדָֽע:
[י] וְעָנָ֥ה גְאֽוֹן־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָנָ֑יו וְלֹא־שָׁ֙בוּ֙ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וְלֹ֥א בִקְשֻׁ֖הוּ בְּכָל־זֹֽאת:
[יא] וַיְהִ֣י אֶפְרַ֔יִם כְּיוֹנָ֥ה פוֹתָ֖ה אֵ֣ין לֵ֑ב מִצְרַ֥יִם קָרָ֖אוּ אַשּׁ֥וּר הָלָֽכוּ:
[יב] כַּאֲשֶׁ֣ר יֵלֵ֗כוּ אֶפְר֤וֹשׂ עֲלֵיהֶם֙ רִשְׁתִּ֔י כְּע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם אוֹרִידֵ֑ם אַיְסִירֵ֕ם כְּשֵׁ֖מַע לַעֲדָתָֽם: ס
[יג] א֤וֹי לָהֶם֙ כִּֽי־נָדֲד֣וּ מִמֶּ֔נִּי שֹׁ֥ד לָהֶ֖ם כִּי־פָ֣שְׁעוּ בִ֑י וְאָנֹכִ֣י אֶפְדֵּ֔ם וְהֵ֕מָּה דִּבְּר֥וּ עָלַ֖י כְּזָבִֽים:
[יד] וְלֹא־זָעֲק֤וּ אֵלַי֙ בְּלִבָּ֔ם כִּ֥י יְיֵלִ֖ילוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם עַל־דָּגָ֧ן וְתִיר֛וֹשׁ יִתְגּוֹרָ֖רוּ יָס֥וּרוּ בִֽי:
[טו] וַאֲנִ֣י יִסַּ֔רְתִּי חִזַּ֖קְתִּי זְרוֹעֹתָ֑ם וְאֵלַ֖י יְחַשְּׁבוּ־רָֽע:
[טז] יָשׁ֣וּבוּ׀ לֹ֣א עָ֗ל הָיוּ֙ כְּקֶ֣שֶׁת רְמִיָּ֔ה יִפְּל֥וּ בַחֶ֛רֶב שָׂרֵיהֶ֖ם מִזַּ֣עַם לְשׁוֹנָ֑ם ז֥וֹ לַעְגָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

פרק ז
(א) כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים - כשאני רוצה לרפאותם איני יכול , כי נגלה לפני עון אפרים ורעות שומרון כי פעלו שקר. וגנב יבוא - בפרהסיא לגנוב , ופשט הגדוד שלהם בחוץ - לשלול. (ב) ואין אומרים בלבם כי כל רעתם זכרתי. עתה סבבום מעלליהם - כשאנקום מהם. ונגד פני היו כולם - שאשיב להם גמולם. (ג) ברעתם ישמחו מלך - שאין המלך והשרים מוחין בהם , אלא שמחים ברעתם. (ד) כולם מנאפים - כולם חמים לנאוף , כמו התנור שהיא בועירה מן האש , והאופה שהסיקוֹ ישבות מן העיר - שלא יאפה הלחם. מלוש בצק עד חומצתו - ואחרי שיחמיץ מביאין ואופין , ומתוך כך הוא מסיקו ומחממו הרבה. ובא התנור זכר ונקבה. וחומצתו - הוא שם הפועל , כמו "לחמלה עליך" (יח' טז , ה); "ולדבקה בך" (ראה דב' יא , כב). (ה) יום מלכינו - כשמעמידים עליהם מלך אינם עומדים ביישוב הדעת לישב המלוכה ולתקן תיקונים הגונים , אלא החלו שרים - לשון התחלה הוא , כמו "החילותי (בנוסחנו: הֶחֱלֵיתי) הכותך" (מי' ו , יג): התחילו לעלות חמת מן היין - שהיו משתכרין מן היין , וגם המלך משך ידו את לוצצים. וחמת - כמו 'חֵמָה'; ודומה לו "עזרת מצר" (תה' ס , יג). (ו) כי קרבו כתנור לבם בארבם - כל הלילה אורבים בלבם ומחשבים מחשבות רעות מה שיעשו למחר. וכל הלילה ישן אופיהם - דימה אותם לתנור; שהאופה ינוח וישן בלילה , ובבקר הוא בוער כאש להבה. כך הם ינוחו בלילה , ובבקר ישכימו ויעשו כל הרעות. (ז) כלם יחמו כתנור - לעשות הרעה , ואכלו את שופטיהם - בעוונם , וכל מלכיהם נפלו - מפני שאין קורא בהן אלי. (ח) אפרים בעמים הוא יתבולל - לשון 'התפעל' הוא , מ"כי שם בלל יי' שפת כל הארץ" (בר' יא , ט). אפרים היה כמו עוגה שעומדת על הגחלים ואינה הפוכה - מלמטה היא חרוכה ושרופה ומלמעלה לא הרגישה עדיין. (ט) כך אכלו זרים כחו והוא לא ידע - לומר: למה אירעוני אלה? כי אם מעוונותיי! (י) וענה גאון ישראל בפניו - יכנע גאונו , מפני שהוא יראה ויכיר שפלותו. (יב) כאשר ילכו - במצרים , אפרוש עליהם רשתי - ששם יבוא נבוכדנצר ויתפוש אותם. איסרם (בנוסחנו: איסירם) - כמו "מוסרות" (יר' ה , ה); שאכניס תחת המוסרות. כשמע - שאני משמיע לעדתם. (יג) ואנכי אפדם - הייתי תדיר פודה אותם , והמה דברו... כזבים - כי לא הוא פודה אותנו , אלא הבעל. (יד) ולא זעקו אלי - בכל לבם כשיילילו ויצטערו על משכבותם , אלא הם צועקים לבעלים. וכשעל דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי - ימרדו; בין בצרתם בין בשלוותם הם מורדים בי. יתגוררו - לשון קיבוץ הוא , כמו 'מגורה שלחיטים' (ראה ירוש' תרומות יא , ד [מז , ג]). ויסורו - נתחלף החלם בשרק , והוא מלשון "סורר ומורה" (דב' כא , יח). (טו) ואני יסרתי - אותם על ידי הנביאים , וחיזקתי זרועותם , ואלי יחשבו רע. (טז) ישובו - בדבר שאין בו תועלת; שהולכים אחרי הבעל. היו כקשת רמייה - כשדורכין אותה לירות כנגד האויב היא נהפכת כנגדו. יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם - שהיו זועמים על הנביאים , זו לעגם בארץ מצרים.