מאגר הכתר הושע פרק ז עם פירוש ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד

פרק ז
[א] כְּרָפְאִ֣י לְיִשְׂרָאֵ֗ל וְנִגְלָ֞ה עֲוֺ֤ן אֶפְרַ֙יִם֙ וְרָע֣וֹת שֹׁמְר֔וֹן כִּ֥י פָעֲל֖וּ שָׁ֑קֶר וְגַנָּ֣ב יָב֔וֹא פָּשַׁ֥ט גְּד֖וּד בַּחֽוּץ:
[ב] וּבַל־יֹֽאמְרוּ֙ לִלְבָבָ֔ם כָּל־רָעָתָ֖ם זָכָ֑רְתִּי עַתָּה֙ סְבָב֣וּם מַעַלְלֵיהֶ֔ם נֶ֥גֶד פָּנַ֖י הָיֽוּ:
[ג] בְּרָעָתָ֖ם יְשַׂמְּחוּ־מֶ֑לֶךְ וּבְכַחֲשֵׁיהֶ֖ם שָׂרִֽים:
[ד] כֻּלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים כְּמ֣וֹ תַנּ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵאֹפֶ֑ה יִשְׁבּ֣וֹת מֵעִ֔יר מִלּ֥וּשׁ בָּצֵ֖ק עַד־חֻמְצָתֽוֹ:
[ה] י֣וֹם מַלְכֵּ֔נוּ הֶחֱל֥וּ שָׂרִ֖ים חֲמַ֣ת מִיָּ֑יִן מָשַׁ֥ךְ יָד֖וֹ אֶת־לֹצֲצִֽים:
[ו] כִּֽי־קֵרְב֧וּ כַתַּנּ֛וּר לִבָּ֖ם בְּאָרְבָּ֑ם כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ יָשֵׁ֣ן אֹֽפֵהֶ֔ם בֹּ֕קֶר ה֥וּא בֹעֵ֖ר כְּאֵ֥שׁ לֶהָבָֽה:
[ז] כֻּלָּ֤ם יֵחַ֙מּוּ֙ כַּתַּנּ֔וּר וְאָכְל֖וּ אֶת־שֹׁפְטֵיהֶ֑ם כָּל־מַלְכֵיהֶ֣ם נָפָ֔לוּ אֵין־קֹרֵ֥א בָהֶ֖ם אֵלָֽי:
[ח] אֶפְרַ֕יִם בָּעַמִּ֖ים ה֣וּא יִתְבּוֹלָ֑ל אֶפְרַ֛יִם הָיָ֥ה עֻגָ֖ה בְּלִ֥י הֲפוּכָֽה:
[ט] אָכְל֤וּ זָרִים֙ כֹּח֔וֹ וְה֖וּא לֹ֣א יָדָ֑ע גַּם־שֵׂיבָה֙ זָ֣רְקָה בּ֔וֹ וְה֖וּא לֹ֥א יָדָֽע:
[י] וְעָנָ֥ה גְאֽוֹן־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָנָ֑יו וְלֹא־שָׁ֙בוּ֙ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וְלֹ֥א בִקְשֻׁ֖הוּ בְּכָל־זֹֽאת:
[יא] וַיְהִ֣י אֶפְרַ֔יִם כְּיוֹנָ֥ה פוֹתָ֖ה אֵ֣ין לֵ֑ב מִצְרַ֥יִם קָרָ֖אוּ אַשּׁ֥וּר הָלָֽכוּ:
[יב] כַּאֲשֶׁ֣ר יֵלֵ֗כוּ אֶפְר֤וֹשׂ עֲלֵיהֶם֙ רִשְׁתִּ֔י כְּע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם אוֹרִידֵ֑ם אַיְסִירֵ֕ם כְּשֵׁ֖מַע לַעֲדָתָֽם: ס
[יג] א֤וֹי לָהֶם֙ כִּֽי־נָדֲד֣וּ מִמֶּ֔נִּי שֹׁ֥ד לָהֶ֖ם כִּי־פָ֣שְׁעוּ בִ֑י וְאָנֹכִ֣י אֶפְדֵּ֔ם וְהֵ֕מָּה דִּבְּר֥וּ עָלַ֖י כְּזָבִֽים:
[יד] וְלֹא־זָעֲק֤וּ אֵלַי֙ בְּלִבָּ֔ם כִּ֥י יְיֵלִ֖ילוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם עַל־דָּגָ֧ן וְתִיר֛וֹשׁ יִתְגּוֹרָ֖רוּ יָס֥וּרוּ בִֽי:
[טו] וַאֲנִ֣י יִסַּ֔רְתִּי חִזַּ֖קְתִּי זְרוֹעֹתָ֑ם וְאֵלַ֖י יְחַשְּׁבוּ־רָֽע:
[טז] יָשׁ֣וּבוּ׀ לֹ֣א עָ֗ל הָיוּ֙ כְּקֶ֣שֶׁת רְמִיָּ֔ה יִפְּל֥וּ בַחֶ֛רֶב שָׂרֵיהֶ֖ם מִזַּ֣עַם לְשׁוֹנָ֑ם ז֥וֹ לַעְגָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

פרק ז
(א) כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים - פירוש: יאמר הקדוש ברוך הוא: כשארצה לרפאות את ישראל - העון שיעשו גלוי לפני , ולא אוכל לרפאותם. ואילו הרעות שעושין: מהם גנבים , מהם פושטים גדוד בחוץ לעשוק. (ב) ובל יאמרו ללבבם - פירוש: ואינם אומרים בלבם כשעושין הרעות , כי אני אזכור אותם אחר כך. (ג) ברעתם ישמחו מלך - כלומר: כשעושין הרעות - ישמח המלך , כי יקח שלהם; ובכחשיהם ישמחו השרים. (ד) כולם מנאפים כמו תנור - פירוש: כולם הם חמים לעשות ניאוף כמו התנור שהוא מבוער לאפות בו את הפת. ישבות מעיר מלוש בצק - כלומר: יתכן שישבות מן העיר , שלא ילושו בו את הבצק ויתחמץ ויאפה אתו? כמו שלא ישבות זה , כך הם לא ישבותו מלעשות ניאוף. (ה) יום מלכינו החלו שרים - פירוש: יום שישימו המלך , יחלו השרים לשתות ביין. משך ידו את לוצצים - פירוש: וגם המלך משך ידו להתלוצץ עמהם. חמת מיין - כמו "ותקח (לפנינו: ויקח) לחם וחמת מים" (בר' כא , יד). (ו) כי קרבו כתנור - פירוש: כי קרבו לבם להיות חם כמו תנור. בארבם - כלומר: בשביל המארב שבליבם לעשות ניאוף. כל הלילה ישן אופיהם - כלומר: מנהג האופים להיות ישינים כל הלילה , ובבקר הוא בוער התנור כאש להבה; ואֵילו לא שקטו ביום ובלילה מלנאף. (יב) איסירם כשמע לעדתם - כלומר: כל כך אייסר אותם , עד שיהיו שמע לעדתם; שיאמרו: בשביל שחטאו ישראל , באו עליהן אילו ייסורין. (יד) ולא זעקו אלי בלבם - כלומר: כי יילילו על משכבותם - לא זעקו אלי בלבם. על דגן ותירוש יתגוררו , יסורו בי - כלומר: כשהן מתקבצין על דגן ותירוש , סוררים בי. (טו) ואני יסרתי - כלומר: עשיתי להם ייסורין כמעט , וחיזקתי זרועותם כדי שיסבלו הייסורין; והם יחשבו אלי לרעה. (טז) ישובו לא על - פירוש: לא ישובו על הקדוש ברוך הוא , אלא היו כקשת רמייה - כמו רובה קשת (ע"פ בר' כא , כ) כשילך במלחמה , פעמים הנה ופעמים הנה , כך היו ישראל: פעמים להקדוש ברוך הוא ופעמים לבעל. יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם - כלומר: שהיו מחרפין אותן. זו לעגם בארץ מצרים - פירוש: מצרים , שהלכו לשם כדי שיעזרו אותם , כמו שנאמר "מצרים קראו" (הו' ז , יא) , היו מלעיגים אותם.