מאגר הכתר הושע פרק ז עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ז
(א) כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים - כשאני רוצה לרפאותם איני יכול , כי נגלה לפני עון אפרים ורעות שומרון כי פעלו שקר. וגנב יבוא - בפרהסיא לגנוב , ופשט הגדוד שלהם בחוץ - לשלול. (ב) ואין אומרים בלבם כי כל רעתם זכרתי. עתה סבבום מעלליהם - כשאנקום מהם. ונגד פני היו כולם - שאשיב להם גמולם. (ג) ברעתם ישמחו מלך - שאין המלך והשרים מוחין בהם , אלא שמחים ברעתם. (ד) כולם מנאפים - כולם חמים לנאוף , כמו התנור שהיא בועירה מן האש , והאופה שהסיקוֹ ישבות מן העיר - שלא יאפה הלחם. מלוש בצק עד חומצתו - ואחרי שיחמיץ מביאין ואופין , ומתוך כך הוא מסיקו ומחממו הרבה. ובא התנור זכר ונקבה. וחומצתו - הוא שם הפועל , כמו "לחמלה עליך" (יח' טז , ה); "ולדבקה בך" (ראה דב' יא , כב). (ה) יום מלכינו - כשמעמידים עליהם מלך אינם עומדים ביישוב הדעת לישב המלוכה ולתקן תיקונים הגונים , אלא החלו שרים - לשון התחלה הוא , כמו "החילותי (בנוסחנו: הֶחֱלֵיתי) הכותך" (מי' ו , יג): התחילו לעלות חמת מן היין - שהיו משתכרין מן היין , וגם המלך משך ידו את לוצצים. וחמת - כמו 'חֵמָה'; ודומה לו "עזרת מצר" (תה' ס , יג). (ו) כי קרבו כתנור לבם בארבם - כל הלילה אורבים בלבם ומחשבים מחשבות רעות מה שיעשו למחר. וכל הלילה ישן אופיהם - דימה אותם לתנור; שהאופה ינוח וישן בלילה , ובבקר הוא בוער כאש להבה. כך הם ינוחו בלילה , ובבקר ישכימו ויעשו כל הרעות. (ז) כלם יחמו כתנור - לעשות הרעה , ואכלו את שופטיהם - בעוונם , וכל מלכיהם נפלו - מפני שאין קורא בהן אלי. (ח) אפרים בעמים הוא יתבולל - לשון 'התפעל' הוא , מ"כי שם בלל יי' שפת כל הארץ" (בר' יא , ט). אפרים היה כמו עוגה שעומדת על הגחלים ואינה הפוכה - מלמטה היא חרוכה ושרופה ומלמעלה לא הרגישה עדיין. (ט) כך אכלו זרים כחו והוא לא ידע - לומר: למה אירעוני אלה? כי אם מעוונותיי! (י) וענה גאון ישראל בפניו - יכנע גאונו , מפני שהוא יראה ויכיר שפלותו. (יב) כאשר ילכו - במצרים , אפרוש עליהם רשתי - ששם יבוא נבוכדנצר ויתפוש אותם. איסרם (בנוסחנו: איסירם) - כמו "מוסרות" (יר' ה , ה); שאכניס תחת המוסרות. כשמע - שאני משמיע לעדתם. (יג) ואנכי אפדם - הייתי תדיר פודה אותם , והמה דברו... כזבים - כי לא הוא פודה אותנו , אלא הבעל. (יד) ולא זעקו אלי - בכל לבם כשיילילו ויצטערו על משכבותם , אלא הם צועקים לבעלים. וכשעל דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי - ימרדו; בין בצרתם בין בשלוותם הם מורדים בי. יתגוררו - לשון קיבוץ הוא , כמו 'מגורה שלחיטים' (ראה ירוש' תרומות יא , ד [מז , ג]). ויסורו - נתחלף החלם בשרק , והוא מלשון "סורר ומורה" (דב' כא , יח). (טו) ואני יסרתי - אותם על ידי הנביאים , וחיזקתי זרועותם , ואלי יחשבו רע. (טז) ישובו - בדבר שאין בו תועלת; שהולכים אחרי הבעל. היו כקשת רמייה - כשדורכין אותה לירות כנגד האויב היא נהפכת כנגדו. יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם - שהיו זועמים על הנביאים , זו לעגם בארץ מצרים.