מאגר הכתר הושע פרק ח עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ח
(א) אל חכך תשים שופר - כלומר , שתצעק בקול גדול , ואמור: כנשר יבוא האויב על בית יי'. (ב) לי יצעקו (לפנינו: יזעקו) ישראל בעת צרתם: אלהי ידענוך! ואז לא אשמע להם. ומקרא מסורס הוא. (ג) זנח ישראל הבורא שהוא טוב , ובעבור זה אויב ירדפנו; וחסר הנו"ן , כמו "לא אבה יבמי" (דב' כה , ז) , שהיה לו לומר 'יבמני'. (ד) הם המליכו - עליהם מלך ולא שאלו ממני. השירו - עליהם שרים בלי ידיעתי. כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת - עושרם וגאותם. (ה) זנח עגלך שומרון - 'יוצא באחר' , כמו 'הזניח'; כלומר: עגלך הזניח והמאיס שומרון , וחרה אפי בם. עד מתי לא יוכלו להיות נקיון?! (ו) כי מישראל - היה הפסל הזה. והוא פסל - חרש עשהו , ולא אלהים הוא. כי שבבים יהיה עגל שומרון - ולא יוכל להציל עצמו. ושבבים הוא לשון 'שבייה' , כמו "ושובבתיך וששאתיך" (יח' לט , ב). ויש מפרשים (ראה רש"י ורד"ק) לשון שבירה , כמו "לנססי לוחין" (ת"י). (ז) כי רוח יזרעו - כל יגיעם לריק הולך , שאינו מצליח ואינו עושה קמה , והצמח שלהם לא יעשה קמח , ואולי יעשה - הזרים יבלעוהו. (ט) כי המה עלו אשור - לכרות ברית עמהם; כמו הפרא שהולך לבד בלי מנהיג , כך הולך בלי עצת הנביאים. אפרים התנו אהבים - עם מלכי אשור. (י) גם כי יתנו אהבים בגוים , עתה אקבצם - שיבואו עליהם ולא יועילו להם תנאם. ו"התנו" (לעיל , ט) הוא 'כבד' , ויתנו - 'קל'. ויחלו מעט - ימתינו מעט ממשא מלך ושרים (בנוסחנו: שרים) - המנחות ששלחו להם , כך יבואו עליהם. ויחלו - כמו "לי שמעו ויחלו" (איוב כט , כא). ממשא - כמו "ותרב משאת בנימן" (בר' מג , לד). (יב) אכתוב לו רובי תורתי - ולא הועיל לי כלום , כי כמו זר נחשבו. (יג) זבחי הבהבי - לשון שריפה וחריכה הוא; וידוע בלשון משנה (ראה שבת ב , ג): פתילה שקיפלה ולא היבהבה. יזבחו בשר ויאכלו יי' לא רצם - אע"פ שמביאים זבחים למזבח , אינו לרצון להם , כי זבח רשעים תועבה הוא (ע"פ מש' כא , כז). המה מצרים ישובו - כשעלה עליהם נבוכדנצר. (יד) ויבן היכלות - לבעלים. ושלחתי אש בעריו ואכלה ארמנותיה - שלכל עיר.