מאגר הכתר הושע פרק ט עם פירוש רש"י

פרק ט
(א) אל תשמח ישראל - כשאר עמים; שהם לא קבלו תורה ולא באו לחלקי , אבל אתה זנית מעלי ואיבדת טובה הרבה. אהבת להיות כזונה , לקבל אתנן. על כל גרנות - כדרך זונה שנותנין לה דגן בגורן באתננה (ראה ב"ר נז , ד). (ג) לא ישבו בארץ יי' - לא יתעכבו בארצם. (ד) לא יסכו - לשון 'נסך'. לא יערבו לו - לא תהא מנחתם עריבה עליו. כלחם אונים - כלחם גזילה , הבא על ידי כח ואונים. [דבר אחר: כלחם אונים - כלחם אבלים , שהוא טמא; וסופו מוכיח: כל אוכליו יטמאו.] כי לחמם לנפשם - ראוי הוא להם למאכל , ולא לבא לבית יי'. (ה) ליום מועד - ליום זמן הקבוע להיות האויב נועד עליכם. חג יי' - זבח הריגה שיש לו בכם. [כל 'חג' - לשון שבירת עצם וצואר או יום טבוח או יום הרג: "וחגותם חג" (במ' כט , יב) - טבוח בשר , "חג ליי'" (שם); "מצרים לחגא" (יש' יט , יז); "יחוגו וינועו כשכור" (תה' קז , כז) - שבר אדם.] (ו) כי הנה הלכו - ממקומם , מרוב שדדים שיבאו עליהם עם נבוכד נצר. מוף - מארץ מצרים היא. מחמד לכספם - בתי חמדת אוצרות כספם. קימוש וחוח - מיני חיות תירגמו יונתן. [וגם בלשון משנה: צבוע זכר לאחר שבע שנים וכו' ערפד לאחר שבע שנים נעשה קימוש; בבבא קמא (טז , א).] (ז) הפקודה - שיפקדו עוונותיכם. השילום - "תושלמת חובין" (ת"י). אויל הנביא - אף מנביאי אמת שלהם יהיו אוילים , כגון חנניה בן עזור (ראה יר' כח) , שתחילתו נביא אמת. ורבה משטמה - שהקדוש ברוך הוא שונא מעשיכם. (ח) צפה אפרים עם אלהיו (בנוסחנו: אלהי) - הם מעמידים להם נביאיהם הממשיכים אותם לצד עבודה זרה שלהם. נביא פח יקוש על כל דרכיו - ולנביאי האמת הם טומנים פחים ללכדם. משטמה בבית אלהיו - בבית המקדש הרגו את זכריה (ראה דה"ב כד , כא); ויבקשו להרוג את ירמיה , כעניין שנאמר "משפט מות לאיש הזה" וגו' (יר' כו , יא). (ט) כימי הגבעה - יש אומרים: גבעת בנימן , בפלגש (ראה שו' יט); ויש אומרים: גבעת שאול (ראה ש"א יא , ד) , ששאלו להם מלך (ראה ש"א ח) ומרדו בדברי הנביא. [העמיקו שחתו - העמיקו לשאול , לכך נשחתו; כדרך שעשו בגבעה: שאלו מלך והמלך שיחת דרכם; הם גרמו לעצמן כזו וכיוצא בה , לכך יזכר (בנוסחנו: יזכור) עוונם וגו'.] (י) [כענבים במדבר - ] כענבים שהם חביבים במדבר , כך חיבבתי את ישראל. כביכורה בתאנה - מבושלת כתאנה בעץ התאנה בראשיתה - בתחילת בישול התאינים. ראיתי אבותיכם - כן נראו אבותיכם בעיני , לחבבם. וינזרו - אין 'נזירה' בכל מקום אלא פרישה (ראה תו"כ אמור פרשתא ד , א). לבשת - לעבודה זרה , שהיא בשתם. ויהיו שקוצים - לפני. כאהבם - את בנות מואב (ראה במ' כה , א - ט). (יא-יב) אפרים כעוף יתעופף כבודם וגו' - אמר הנביא: הלואי ויהיו כעוף הזה , הנודד מקנו וחדל מפריה ורביה; כך ישכלו את זרעם. או בשעת לידה , או יתעכל בבטן ויפילו , או בשעת הריון לא יקלוטו. כי מה בצע בגדלם את בניהם? אם יגדלום - ושכלתים מאדם. כי גם להם , לאבות , אוי בשורי מהם - כמו 'בסורי' , והוא מן מסורת (ראה או"א 191 ) 'כתבין שי"ן וקריין סמ"ך'. דבר אחר: כעוף יתעופף כבודם וגו' - כעוף זה , הפורח ואיננו , כן יעוף ויברח כל כבודם , כל מה שנצטערו בבניהם [בלידה ובהריון. מלידה - זה צער לידה.] ומבטן - אילו ימי העיבור; ומהריון - בשעת תשמיש; כל טרחם זה יִכְלֶה. כיצד? שהרי כשיגדלו בניהם - ושכלתים. (יג) אפרים כאשר ראיתי לצור - בשלְוָתהּ , מעטירה (ע"פ יש' כג , ח) ועשירה על כל המדינות , כן ראיתי לאפרים שתולה בנוה. ואפרים - מה גמול שלם לי? נתעסק להוציא אל הורג בניו - לזובחם לעבודה זרה; כן תירגם יונתן. (יד) תן להם יי' מה תתן - היה הנביא מתפלל שימותו קטנים , שאינו דומה אבלו של קטן לאבלו של גדול (ראה פס"ר מד); לפיכך , אם אי איפשר מלידה ומבטן ומהריון (ראה לעיל , יא) , שכבר נגזר מבריית עולם "ואל אישך תשוקתך" (בר' ג , טז) - תן להם מהרה בקטנותם מה שאתה אומר ליתן להם לאחר זמן , שאמרת: "כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים" (לעיל , יב). תן להם רחם משכיל - בשעה שיוצאין לאויר העולם , ימותו; או יצטמקו שדי אמן , שלא יהא להם חלב להניק. (טו) כל רעתם בגלגל - שם הרבו לעבוד עבודה זרה בבמות. לפי שהיה שם המשכן בתחילה , היו אומרים להם נביאי הבעל שהוא מקום נבחר; והוא היה למלכי ישראל. לא אוסיף (בנוסחנו: אוסֵף) אהבתם - לאהוב אותם. (טז) פרי בל יעשון - לא טוב להם לפרות ולרבות , שהרי גם כי ילדו , והמתי מחמדי בטנם. (יז) ימאסם אלהי - אינה קללה אלא בשורה: עתיד הוא למואסם.