מאגר הכתר הושע פרק ט עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ט
(א) אל תשמח ישראל אל גיל כעמים - אל תשמח להגיל כשאתה עובד עבודה זרה כמו ששמחים וגילים האומות , שאע"פ שיודעים שאין בהם כח להרע ולהטיב ― וגם הטיב אין אותם (ע"פ יר' י , ה) ― אע"פ כן לא המיר גוי אלהיו; ועמי המיר כבודו (ראה יר' ב , יא) , שיש בו כח להרע ולהטיב , וזנה מעל אלהיו. אהבת אתנן על כל גרנות דגן - כזונות שהולכות על כל גרנות דגן הגורן. (ב) לא ירעם - לא יהיה להם למרעה. יכחש - יפסוק; כמו "אכלתם פרי כחש" (הו' י , יג). (ג) ובאשור טמא יאכלו - כלומר: בגלות אשור לחמם בטומאה יאכלו. וכן יחזקאל הוא אומר: "ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים" (ד , יג). (ד) יסכו - ניסוך היין. יערבו - כמנחה , כמו "וערבה ליי' מנחת יהודה" (מל' ג , ד). זבחיהם כלחם אונים להם - בעוד שעשו רצוני , הם מקריבים לפני קרבן והיתה לחם אשה לריח ניחוח ליי' (ע"פ במ' כח , כד); משקילקלו מעשיהם היו זבחיהם כלחם אונים - כלחם מכאוב. בית יי' - כמו 'לבית יי''; כמו "אוצר יי' יבא" (בנוסחנו: יבוא; יהו' ו , יט) , ופתרונו: ל"אוצר יי' יבא". (ה) וליום חג יי' - ליום חגא (ראה ת"י) , שיחוגו וינועו כשיכור (ע"פ תה' קז , כז). (ו) כי הנה הלכו משוד - עכשיו ילכו בגלות , משוד האויבים הבאים עליהם. (ז) ידעו ישראל אויל הנביא - כשיבואו ימי הפקודה , שיפקוד עוונם , אז ידעו ישראל - בבוא דברי הנביא , "יוָדע הנביא אשר שלחו יי' באמת" (יר' כח , ט) , שנתקיימו דבריו. כשהיה מתנבא הם אומרים: אויל הנביא משוגע איש הרוח - הוא איש אשר רוח אלהים בו (ע"פ בר' מא , לח) , כשהוא מתנבא להם הם אומרים: משוגע הוא. וכן אתה מוצא בשמעיה הנחלמי , אשר שלח בשמו ספרים אל כל העם בירושלים , אל צפניה בן מעשיה הכהן לאמר: "יי' נתנך כהן תחת יהוידע הכהן להיות פקידים בבית (בנוסחנו: בית) יי' לכל איש משוגע ומתנבא... עתה למה לא גערתה בירמיה (בנוסחנו: בירמיהו) הענתותי המתנבא לכם" (ראה יר' כט , כד - כז). על רוב עונך ורבה משטמה - רוב עון עשיתה , ורוב משטימה ושנאה יהיה לך. (ח) צופה אפרים עם אלהיו (בנוסחנו: אלהי) - נביא השקר , אפרים שולח להתנבאות לו לשלום , והוא אומר: שמע דבר יי'! הוא מתנבא. נביא פח יקוש על כל דרכיו - נביאי השקר הם מקריבין להן , ונביא האמת הם מרחיקין וטומנים פח ומוקש לרגליו. משטימה בבית אלהיו - שנאה ואיבה הם נוטרים לנביא האמת , שמצוי בבית אלהיו לשמוע דבריו. (ט) העמיקו שיחתו כימי הגבעה - החמירו לעבודה זרה (ראה מ"ש יא , ה) ושיחתו דרכיהם כמו שעשו מימי הגבעה בימי השופטים (ראה שו' יט - כ) , ולכך יזכור עוונם ויפקוד חטאתם (בנוסחנו: יפקוד חטאותם). (יא) מלידה ומבטן ומהריון - היה למקרא לומר: 'מהריון ומבטן ומלידה'! וכן כשהוא אומר "ערב וידעתם כי יי' הוציא אתכם מארץ מצרים" (שמ' טז , ו) - אבל בבוקר לא תדעון?! וכשהוא אומר "ובוקר וראיתם את כבוד יי'" (שם , ז) - ובערב לא תראו?! שהרי כמו כן בערב ראו שנתן להם המן! אלא כך פתרונו: כשהוא אומר "ערב וידעתם כי יי' הוציא אתכם מארץ מצרים" (שם , ו) - "וראיתם את כבוד יי'" (שם , ז); וכשהוא אומר "ובקר" (שם) - חשוב כמו שאמר "וידעתם כי יי' הוציא אתכם מארץ מצרים" (שם , ו). וכן תן את האמור בזה לזה , ואת האמור בזה לזה. וכן הרבה מקראות. (יב) בשורי מהם - אילו דכתיבין שי"ן וקריין סמ"ך (ראה פירושו הו' ח , ד; או"א 191 ). (יג) אפרים כאשר ראיתי לצור שתולה בנווה - ראיתי אפרים שהוא משריש כל כך , שיכול לִדמות בגורלו לצור שתולה בנווה טוב , שאמרה: "אני כלילת יופי" (יח' כז , ג) , ואומר "אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יופי" (יח' כח , יב). בכבוד זה עמדה , עד שאמרה: "מושב אלהים ישבתי בלב ימים" (שם , ב); מה כתוב שם? "לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על יופי (בנוסחנו: יְפי) חכמתך וחללו יפעתך" (שם , ז). כך ישראל , שהיו צדיקים , היו כלילת יופי משוש לכל הארץ (ע"פ תה' מח , ג) , אבל משחטאו גרמו בעונם להוציא אל הורג בניו. (יד) תן להם יי' מה תתן - לפי שאמר למעלה "כי אם יגדלו את בניהם ושיכלתים מאדם" (פס' יב) , היה מרחם הנביא עליהם ואומר: תן להם יי' - תתן להם מה שאתה רוצה לשכלם כשהם גדולים: תן להם רחם משכיל - שהרחם תשכלם ולא יראו אור (ע"פ איוב ג , טז); ושדים צומקים - ואם יצאו מהרחם , שיהו שדי אימותם צומקים , שלא יהא להם ממה להניק , וימותו מיד. וכל כך למה? לפי שאין דומה אבלו של קטן לאבלו של גדול. (טו) כל רעתם בגלגל - בכל מקום שהיתה שם קדושה בתחילה , שם הקימו עבודה זרה. ולפי שכל שבע שנים שכיבשו ושבע שחילקו עמד שם ארון (ראה זבחים קיח , ב) , ולכך העמידו שם צלמים , מביתי אגרשם. וגם אחרת: ביתי טימאו , לפי שהיתה שם קדושה בתחילה , והעמידו צלם בהיכל; ולכך אגרשם מביתי ולא יטמאו עוד.