מאגר הכתר הושע פרק ט עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ט
(א) אל תשמח ישראל אל גיל - אל שום גיל ושמחה. על כל גרנות דגן - כי היה לך רב טוב , ולא היית צריכה לאתנן. (ב) לכן גרן ויקב לא ירעם - לעתיד. (ג) לא ישבו בארץ יי' - ארץ ישראל; ואם כתוב "כי לי כל הארץ" (שמ' יט , ה). ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. ושב אפרים מצרים - בגלות; וכן באשור. טמא - מזון טמא. (ד) לא יסכו ליי' - זה נתינת עצה הוגנת שהנביא נותן להם , אחר שאין רצון השם וחפץ בם מידם. אבל הוא כלחם אבלים שלהם , אשר אוכליו יטמאו; כמו שכתוב בתורה "לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא" (דב' כו , יד). לנפשם - יהיה לנפשם , כלומר: לעצמם; והטעם , שלחמם יהיה לעצמם ויאכלוהו הם , ולא יבא (בנוסחנו: יבוא) בית יי'. (ה) ליום מועד - גם זה 'אוצר יי'' יבא. חג יי' - בעשותו זבח ושחיטה מבני אדם , כטעם "כי זבח ליי' בבצרה" (יש' לד , ו); וכן ביחזקאל על גוג: "מזבחי אשר זבחתי... ושבעתם על שולחני" (יח' לט , יט - כ). (ו) כי הנה הלכו - בגלות וגם נעדרו , כטעם "הגשם חלף הלך לו" (שה"ש ב , יא). משד - מצד השד ובסבתו , כי בא עליהם מאת השם. מחמד לכספם - בתי משכיתם , ששם ציורים מכסף רב. (ז-ח) באו ימי הפקדה - גם זה 'אוצר יי'' יבא. ידעו ישראל - אחר שאנשי כנסת הגדולה עשו הטעמים לפירוש , אם כן ידעו ישראל דבק עם מה שלפניו; כאלו אמר: ידעו ישראל בלי ספק , כי באו ימי הפקדה והשלום - כי יפקוד יי' להם על חטאתם וישלם להם כרוע מעללהם. ואמרוֹ אויל הנביא - הוא הגדה אחרת. וטעם הנביא ואיש הרוח - על נביאי האמת , אשר רוח יי' עליהם. והוכיחם זה על אמרם שהנביא אויל ומשוגע , כמו שמבואר בספר מלכים (מ"ב ט , יא). ויאמר להם , כי הוא מתואר כן על רוב עונם ורוב שנאתם לו ולאמת; כאלו אמר: כן הוא לפי מחשבותם. וזה מצד שהם חכמים בעיניהם , עד שיחשבו שהם צופים כולם ורואים כל הנולד עם האל יתעלה; ויאמרו , כי הנביא המוכיחם הוא פח יקוש. וכל זה יעשנו משטמה ושנאה להם בבית אלהיהם לכל דבר אמת. (ט) כי עתה העמיקו שחתו כימי ענין פלגש בגבעה (ראה שו' יט) , לכן יזכור עונם ויפקוד חטאתם , ודי בזה; כי כמו שעונם וחטאתם הוא כפל לשון , כן יזכור ויפקוד. ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. (י) כענבים במדבר - הטעם: כי זה נמצא על דרך זרות , קרוב לנמנע. וטעם כבכורה - כי ישמח האדם בם מאד. בעל פעור - כמו שמפורש בתורה (ראה במ' כה , ג ואי'). שקוצים - שם נגזר , אם בלשון אם בענין. (יא) ומבטן - ואף מבטן , וכן: ואף מהריון. (יב) כי אם יגדלו את בניהם - זה אחר הלידה הרבה. ושכלתים מאדם - שלא יבאו לכלל אנשים; וזה יותר קשה ממה שנאמר "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים" (ש"א ב , לג). בשורי - כמו בסמ"ך; וזה כטעם "והסתרתי פני מהם והיה לאכול" (דב' לא , יז). וטעם להם - אף לאבות עצמם. (יג) אפרים כאשר - הטעם: היה לפנים , כאשר ראיתי. ועתה - בהפוך , כי ענינו: להוציא בניו אל הורג. (יד) מה תתן - ומה שתתן , והוא: רחם משכיל. וזה דרך בקשה מן הנביא , כי טוב להם זה מהיותם מולידים לבהלה (ע"פ יש' סה , כג). (טז) גם כי ילדון - שהוא פרי בטן. (יז) ימאסם אלהי - הוא הגדה לעתיד.