פרק ט
[א]
אַל־תִּשְׂמַ֨ח
יִשְׂרָאֵ֤ל
׀
אֶל־גִּיל֙
כָּעַמִּ֔ים
כִּ֥י
זָנִ֖יתָ
מֵעַ֣ל
אֱלֹהֶ֑יךָ
אָהַ֣בְתָּ
אֶתְנָ֔ן
עַ֖ל
כָּל־גָּרְנ֥וֹת
דָּגָֽן:
[ב]
גֹּ֥רֶן
וָיֶ֖קֶב
לֹ֣א
יִרְעֵ֑ם
וְתִיר֖וֹשׁ
יְכַ֥חֶשׁ
בָּֽהּ:
[ג]
לֹ֥א
יֵשְׁב֖וּ
בְּאֶ֣רֶץ
יְהוָ֑ה
וְשָׁ֤ב
אֶפְרַ֙יִם֙
מִצְרַ֔יִם
וּבְאַשּׁ֖וּר
טָמֵ֥א
יֹאכֵֽלוּ:
[ד]
לֹא־יִסְּכ֨וּ
לַיהוָ֥ה
׀
יַיִן֘
וְלֹ֣א
יֶעֶרְבוּ־לוֹ֒
זִבְחֵיהֶ֗ם
כְּלֶ֤חֶם
אוֹנִים֙
לָהֶ֔ם
כָּל־אֹכְלָ֖יו
יִטַּמָּ֑אוּ
כִּֽי־לַחְמָ֣ם
לְנַפְשָׁ֔ם
לֹ֥א
יָב֖וֹא
בֵּ֥ית
יְהוָֽה:
[ה]
מַֽה־תַּעֲשׂ֖וּ
לְי֣וֹם
מוֹעֵ֑ד
וּלְי֖וֹם
חַג־יְהוָֽה:
[ו]
כִּֽי־הִנֵּ֤ה
הָֽלְכוּ֙
מִשֹּׁ֔ד
מִצְרַ֥יִם
תְּקַבְּצֵ֖ם
מֹ֣ף
תְּקַבְּרֵ֑ם
מַחְמַ֣ד
לְכַסְפָּ֗ם
קִמּוֹשׂ֙
יִֽירָשֵׁ֔ם
ח֖וֹחַ
בְּאָהֳלֵיהֶֽם:
[ז]
בָּ֣אוּ׀
יְמֵ֣י
הַפְּקֻדָּ֗ה
בָּ֚אוּ
יְמֵ֣י
הַשִּׁלֻּ֔ם
יֵדְע֖וּ
יִשְׂרָאֵ֑ל
אֱוִ֣יל
הַנָּבִ֗יא
מְשֻׁגָּע֙
אִ֣ישׁ
הָר֔וּחַ
עַ֚ל
רֹ֣ב
עֲוֺנְךָ֔
וְרַבָּ֖ה
מַשְׂטֵמָֽה:
[ח]
צֹפֶ֥ה
אֶפְרַ֖יִם
עִם־אֱלֹהָ֑י
נָבִ֞יא
פַּ֤ח
יָקוֹשׁ֙
עַל־כָּל־דְּרָכָ֔יו
מַשְׂטֵמָ֖ה
בְּבֵ֥ית
אֱלֹהָֽיו:
[ט]
הֶעְמִ֥יקוּ
שִׁחֵ֖תוּ
כִּימֵ֣י
הַגִּבְעָ֑ה
יִזְכּ֣וֹר
עֲוֺנָ֔ם
יִפְק֖וֹד
חַטֹּאותָֽם:
ס
[י]
כַּעֲנָבִ֣ים
בַּמִּדְבָּ֗ר
מָצָ֙אתִי֙
יִשְׂרָאֵ֔ל
כְּבִכּוּרָ֤ה
בִתְאֵנָה֙
בְּרֵ֣אשִׁיתָ֔הּ
רָאִ֖יתִי
אֲבוֹתֵיכֶ֑ם
הֵ֜מָּה
בָּ֣אוּ
בַֽעַל־פְּע֗וֹר
וַיִּנָּֽזְרוּ֙
לַבֹּ֔שֶׁת
וַיִּהְי֥וּ
שִׁקּוּצִ֖ים
כְּאָהֳבָֽם:
[יא]
אֶפְרַ֕יִם
כָּע֖וֹף
יִתְעוֹפֵ֣ף
כְּבוֹדָ֑ם
מִלֵּדָ֥ה
וּמִבֶּ֖טֶן
וּמֵהֵרָיֽוֹן:
[יב]
כִּ֤י
אִם־יְגַדְּלוּ֙
אֶת־בְּנֵיהֶ֔ם
וְשִׁכַּלְתִּ֖ים
מֵאָדָ֑ם
כִּֽי־גַם־א֥וֹי
לָהֶ֖ם
בְּשׂוּרִ֥י
מֵהֶֽם:
[יג]
אֶפְרַ֛יִם
כַּאֲשֶׁר־רָאִ֥יתִי
לְצ֖וֹר
שְׁתוּלָ֣ה
בְנָוֶ֑ה
וְאֶפְרַ֕יִם
לְהוֹצִ֥יא
אֶל־הֹרֵ֖ג
בָּנָֽיו:
[יד]
תֵּן־לָהֶ֥ם
יְהוָ֖ה
מַה־תִּתֵּ֑ן
תֵּן־לָהֶם֙
רֶ֣חֶם
מַשְׁכִּ֔יל
וְשָׁדַ֖יִם
צֹמְקִֽים:
[טו]
כָּל־רָעָתָ֤ם
בַּגִּלְגָּל֙
כִּי־שָׁ֣ם
שְׂנֵאתִ֔ים
עַ֚ל
רֹ֣עַ
מַעַלְלֵיהֶ֔ם
מִבֵּיתִ֖י
אֲגָרְשֵׁ֑ם
לֹ֤א
אוֹסֵף֙
אַהֲבָתָ֔ם
כָּל־שָׂרֵיהֶ֖ם
סֹרֲרִֽים:
[טז]
הֻכָּ֣ה
אֶפְרַ֔יִם
שָׁרְשָׁ֥ם
יָבֵ֖שׁ
פְּרִ֣י
בַֽלי־בַֽל־יַעֲשׂ֑וּן
גַּ֚ם
כִּ֣י
יֵלֵד֔וּן
וְהֵמַתִּ֖י
מַחֲמַדֵּ֥י
בִטְנָֽם:
[יז]
יִמְאָסֵ֣ם
אֱלֹהַ֔י
כִּ֛י
לֹ֥א
שָׁמְע֖וּ
ל֑וֹ
וְיִֽהְי֥וּ
נֹדֲדִ֖ים
בַּגּוֹיִֽם:
ס
פרק ט
(א)
אל
תשמח
ישראל
אל
גיל
כעמים
-
כמו
שיגילו
עמים.
למה?
כי
זנית
מעל
אלהיך.
אהבת
אתנן
-
פירוש:
אהבת
ליתן
אתנן
לבעל
מכל
גרנות
דגן.
על
כן:
(ב)
גרן
ויקב
לא
ירעם
-
כלומר:
לא
יספיק
להם.
(ד)
לא
יערבו
לו
-
דומה
לו:
"וערבה
ליי'"
(מל'
ג
,
ד).
זבחיהם
כלחם
אונים
-
פירוש:
זבחיהם
כלחם
מתים;
ודמיונו:
"לא
אכלתי
באוני
ממנו"
(דב'
כו
,
יד);
שכל
מי
שאוכל
אותו
יטמא.
כי
לחמם
לנפשם
יקחו
אותו
,
לא
יביאו
אותו
בית
יי'.
(ה)
ומה
תעשו
ליום
מועד
,
ששם
לכם
הקדוש
ברוך
הוא
להביא
עליכם
הרע?
(ו)
כי
הנה
הלכו
משד
-
פירוש:
יאמר
הנביא:
כשיבוא
השודד
עליכם
,
ותברחו
במצרים
-
מה
יועיל
לכם?
במף
תקָברו.
מחמד
לכספם
-
כלומר:
תחת
מחמד
כספכם
תירשו
קימשונים.
קמוש
וחוח
-
אחד
הוא.
(ז)
באו
ימי
הפקודה
,
באו
ימי
השילום
-
פירוש:
יאמר
הנביא
לישראל:
באו
הימים
אשר
פקד
יי'
על
ישראל
להביא
עליהם
הרעה
,
ובאו
ימי
התשלום
,
שישלם
להם
הקדוש
ברוך
הוא
גמול.
ידעו
ישראל
כי
באו
ימי
הפקודה
וימי
השילום
,
על
כי
היו
אומרים
לנביא
שהיה
מוכיח
אותם:
אויל
הוא
ומשוגע
ואיש
הרוח;
ועל
רוב
עונות.
ורבה
משטמה
-
דמיונו:
"וישטם
עשו"
(בר'
כז
,
מא).
(ח)
צפה
אפרים
עם
אלהי
-
פירוש:
לפי
שהיו
אומרים
על
נביאי
יי'
שהם
אוילים
ומשוגעים
(ראה
לעיל
,
ז)
,
העמידו
להם
נביא
השקר
ואומרים
כי
זה
עם
אלהי.
והנביא
ההוא
הוא
פח
יקוש
על
כל
דרכיו
ומשטמה
בבית
האלוה
שלהם.
(ט)
העמיקו
להשחית
כימי
הגבעה
,
על
כן
יזכור
עוונם.
(י)
כענבים
מצאתי
ישראל
במדבר;
כבכורה
בתאינה
בראשיתה
-
שהיא
חמודה
לראות
,
כך
ראיתי
אבותיכם.
והמה
הרעו
ועבדו
לבעל
פעור
,
וינזרו
לבשת
ויהיו
שיקוצים
כאהבם
-
כמו
הפסל
,
אשר
אהבו
לילך
אחריו.
(יא)
אפרים
כעוף
יעוף
כבודם
מלידה
ומבטן
ומהריון
-
כלומר:
לא
ילדו.
(יב)
וגם
אם
יגדלו
את
בניהם
,
כלומר:
אם
ילדו
ויגדלו
את
בניהם
-
ושיכלתים
מאדם;
כלומר:
אהרוג
אותם.
כי
גם
אוי
להם
בשורי
מהם
-
פירוש:
כשאסוּר
מהם.
(יג)
אפרים
כאשר
ראיתי
לצור
שתולה
בנוה
-
פירוש:
יאמר
הנביא:
כך
ראיתי
אפרים
שתולה
בנוה
כמו
צֹר
,
אבל
עתה
יוציא
אל
הרג
בניו.
(יד)
תן
להם
יי'
,
מה
תתן
-
פירוש:
אמר
הנביא:
מאחר
שאם
יגדלו
את
בניהם
אתה
תהרגם
(ראה
לעיל
,
יב)
,
וגם
הוא
יוציא
"אל
הרג
בניו"
(לעיל
,
יג)
,
תן
להם
מעתה
רחם
משכיל
ושדים
צומקים
,
שלא
ילדו
ויצטערו
כל
כך
אחר
כן.